נס המרד הקדוש

א. אתגר חדש ישן

מזל טוב לתנועתנו 'בני עקיבא', אשר מציינת בל"ג בעומר את יום הולדתה ה-95! למרות שהשבט שלי (כיסופים) כבר שנים אחרי הגיל של תנועת נוער, עדיין מרגיש שהיא התנועה שלי.

מתחילה נוסדה התנועה במטרה ליישוב הארץ בדרך חקלאית. במשך השנים ידעה התנועה להעשיר את אופק ההגשמה, להתחבר לצרכים הלאומיים ולעודד את חניכיה להיות חוד החנית באתגרים תורניים, חברתיים, התיישבותיים ועוד.

המנון בני עקיבא כידוע "ראשינו בעמקי תורתה כפינו ברגבי אדמתה", כלומר חקלאות, ובעצם עמל כפים בכללו. כך שרים בתנועה "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". עם השנים נזנח תחום זה בגלל אופנות תרבותיות שבאו אלינו מן החוץ. וכמובן – חלומה של האידישע מאמע שהילד יהיה עורך דין או רופא...

נראה כי המשבר העצום בענפי הבניה החקלאות וכל תחום שהוא עתיר עבודת-כפיים, מציב לפנינו אתגר חדש-ישן: עבודה עברית.

ב. תעשיית התארים ושברה

אלא שהתלות שלנו בפועלים זרים הפכה לבעיה לאומית וכעת לאסון לאומי. את התוצאה המחרידה ראינו בשמחת-תורה האחרון כשהפועלים שעבדו והתפרנסו אצלנו – הובילו את הטבח הנורא. כבר היו דברים מעולם – אחד מהם, הפיגוע הרצחני בישיבת ירושלים לצעירים בשנת תשס"ח שנעשה בידי נהג הסעות ערבי של מוסד שכן.

מן הצד האחר ישנו עודף בבוגרי השכלה גבוהה שלא מוצאים פרנסה בתחום שאותו למדו, ונאלצים לוותר ולחפש עבודה אחרת, חלקם יורדים מהארץ.

עד שנות התשעים עוד היו בתי-ספר מקצועיים שרבים למדו בהם. אבל הקבוצה הנאורה בצמרת משרד החינוך צמצמה אותם כמעט לאפס, תוך שמסלילים כמעט את כל התלמידים ללימודים עיוניים על פי "חוק חינוך חובה". כולל הלעטת ריטלין למי שלא מתאים לו לשבת שעות ארוכות בלימוד עיוני.

כדי להכריח אנשים ללמוד לימודים אוניברסיטאיים תקנו כופי-הנאורות, שכדי לקבל משרה ממשלתית יש צורך בתואר ראשון ולעתים אף בתואר שני. לא מדובר בהכרח במשרות הדורשות יכולות לימודיות גבוהות, אלא יכולות אנושיות, ארגוניות ומעשיות. כך נוצרה תעשיית התארים מחו"ל בה "קנו" תארים. מצד שני, כך גם מגיעים למשרות אלה אנשים בעלי יכולת לימודית, אך פעמים רבות הם חסרי הכישורים האמיתיים לתפקיד שקיבלו.

חמור מכך, התרגלנו שהשכלה גבוהה זהה לתגמול גבוה. הערכת-יתר לבעלי תארים והערכת-חסר לנהנה מיגיע כפיו, המתבטאת בקיצוניות בגובה ההשתכרות גורמת לנזק אנושי חברתי וכלכלי חמור. במדד ג'יני הבודק את הפערים בין קבוצות אוכלוסיה, נמצאת מדינת ישראל במקום גבוה, כלומר פערים גבוהים מדי. מדד זה מצא כי מדינות בהם החינוך המקצועי מהווה כחמישים אחוז לפחות (!) מהמערכת החינוכית כולה, הרי שהחברה שוויונית יותר. מדובר במדינות מפותחות מאוד: הולנד, גרמניה, שוייץ ועוד. לכולן חינוך מקצועי איכותי, הפונה לאוכלוסיות רבות ומגוונות.

לו היו מאפשרים אצלנו לבחור מסלול מקצועי, היו החיים בבתי הספר שונים בתכלית. ילדים שלימודים מסוג זה אינם מתאימים להם היו רוכשים מקצוע, וחלקם יוצא לעבוד בגיל צעיר תוך שהם מתפתחים גם מבחינה אישיותית, ורוכשים מקצוע מפרנס (לעתים אפילו מפרנס מאוד – כמו טכנאי מזגנים או פועל בניין שמבוקש היום מאוד). מה שהיה מאפשר גם להקים משפחה בגיל צעיר יותר. כך גם לא היינו נזקקים לכח עבודה זר ולא היינו מסתבכים בייבוא פועלים, שאינו אלא פלסתר על פצע עמוק ויוצר בעיות חמורות של פשע סמים התבוללות ועוד.

ג. המרד הקדוש – מהדורה עדכנית

בני עקיבא, החלה את דרכה כתנועת נוער מהפכנית של הפועל המזרחי, שסיסמתו היתה "המרד הקדוש", מטבע לשון שטבע שח"ל (שמואל חיים לנדוי). המרד הזה היה מכוון כנגד הרחוב החילוני מצד אחד, וכנגד הציבור הבורגני מצד שני, זה המתנכר ל"תורה ועבודה". בעצם, כיוונה התנועה לשיבה לערכי התורה ומנהיגינו הדגולים האבות משה רבנו ודוד המלך שהיו רועי צאן. לחז"ל, אשר חלקם עסק בעבודה פיזית ותפס מקום מרכזי בבית המדרש: הלל הזקן, רבי יוחנן הסנדלר, רבי יהושע הפחמי ועוד. מי שהקדישו את ראשם ללימוד התורה, בעוד הידיים עסקו בפרנסה.

התנועה על כל מוסדותיה, יכולה וצריכה לשאת שוב את נס-המרד.

לפתוח בכל המוסדות האפשריים מסלול מקצועי לגווניו. לתת לו יוקרה וכבוד, לעודד את מיטב הנוער המתאים לסגנון זה, ולהצעיד את המדינה לאופק רוחני תרבותי חינוכי ציוני וכלכלי חדש.

בעוז קדימה בני עקיבא!