"עלילות הדם" כוזבות שחוזרות על עצמן

הכותרת לא הותירה מקום לספק. שר בממשלת ישראל, בהתייחסו להחלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), אמר כי הוא "משווה את החלטת בית המשפט לפרשת דרייפוס".

ההצהרה הזו לא נאמרה השבוע, היא נאמרה לפני כמעט עשור, כשהחליט אז בית הדין הבינלאומי לקבל תלונה של הרשות הפלסטינית מ-2014 נגד ישראל.

כשהתובע של בית הדין הבינלאומי הודיע ​​לאחרונה שהוא מתכוון להוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל נתניהו ושר הביטחון גלנט, השוואות דמויות משפט דרייפוס שוב צצו לחיים על פאנלים באולפנים בישראל, בעוד שישראלים רבים נקלעו להלם של עולם שהתהפך והפך נגדם.

החלטת התובע עוררה תחושה מוזרה של אחדות מפורקת בישראל, שבה למרות שחוסר שביעות רצון מעימותים פנימיים בממשלה ומההנהגה הפוליטית גלשה לרחובות, הייתה התנגדות כמעט מקיר לקיר להחלטת ה ICC, יחד עם אכזבה וטינה.

כפי שהוכיחה ההיסטוריה, ניסיונות כוזבים להאשים יהודים בפשעים מדומים אינם חדשים. תחושת ה"דרייפוס" כעת, כפי שהיה לפני עשור וכפי שהיה לפני יותר ממאה שנה, משקפת תחושת נטישה, אך גם תחושת תסכול מעולם שאינו רואה או אינו רוצה להבין את צדקת הדרך של ישראל.

לאורך ההיסטוריה, כמו עכשיו, לא הייתה תמימות דעים גם בקרב היהודים באשר צדקת הדרך. כפי שציינו קפלן ושוורץ בסקירה רחבה ב-2022, פרשת דרייפוס המקורית מצאה את רוב היהודים בעמדה של אי-מעורבות, ולמרות שהיו יהודים שאכן תמכו בדרייפוס, הייתה גם קבוצה שהייתה אנטי-דרייפוס ושתמכה במשפט נגדו.

כעת שוב, עם החלטת התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, ישנם אלה בשוליי החברה הישראלית שתומכים בעמדתו. בראשן עומד ארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם", שאומרים כי ההחלטה מסמנת "סוף לפטור מעונש למקבלי החלטות ישראלים. " וכמו ברוב היהודים בפרשת דרייפוס המקורית, בארה"ב, ארגון ה"פרו-ישראל פרו-שלום" כביכול J Street לא נקט עמדה כאשר ה-ICC האשים בפעם האחרונה את ישראל בהפרות ב-2021.

תמיכה מקצועית לתובע של ה ICC מגיעה מקבוצת מומחים משפטיים שהוזמנה לחקור את "המצב בפלסטין", שהגיעו למסקנה כי פשעי מלחמה או "פשעים נגד האנושות" אכן בוצעו על ידי נתניהו וגלנט. עם מגן מוסרי מכובד לכאורה בצדו, התובע יכול לטעון שההאשמות נגד ישראל הן אמיתיות. אבל שוב, למומחים יש כרוניקה ארוכה של האשמות כוזבות נגד יהודים, גם אפילו כאשר ישנם יהודים בתוכם שמסכימים.

התיעוד ההיסטורי נגד יהודים, וכיום נגד ישראל, זרוע בצורות שונות של "עלילות הדם" כוזבות שחוזרות על עצמן. החל מהעלילות הידועות של ימי הביניים עד הלינץ' המודרני נגד ליאו פרנק בארה"ב, השקרים כללו אידיאולוגיה האנטי-יהודית שקדמה לשואה, ומשם עברה לעלילת "הציונות כגזענות" ולוועדת גולדסטון הידוע לשמצה. תמיד נאלצנו להתגונן מפני עלילות, גם כאשר "מומחים" עומדו מאחוריהם.

הדיבה האחרונה, שבה מנהיגים ישראלים מושווים לטרוריסטים הנתעבים של חמאס, היא רק המקרה האחרון בהיסטוריה של "לוחמה חוקתית" אנטי-יהודי שמונעת על ידי מניעים פוליטיים ואידאולוגיים. הוא מעצב מצב רוח ציבורי שמקבל את "השקר הגדול" שטוען שישראל מבצעת "רצח עם" נגד העם הפלסטיני. וכאשר "השקר הגדול" הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, אנו רואים שההמונים נוטים להאמין בו.

חלק ממה שמניע את השקר נגד ישראל נראה בבירור בהפגנות בקמפוסים וברחובות העולם שהפכו לשגרה מאז הטבח של ה-7 לאוקטובר. אבל חלק מזה ניזון מתקשורת עוינת שמאשימה את ישראל ומפרסמת מאמרים מגמתיים לא רק על ממשלת ישראל, אלא גם על העם הישראלי עצמו. דוגמה אחת היא מאמר שפורסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס" מאת מייגן בלאק, שבהטלת אשמה על ישראלים רגילים, מציירת תמונה של אנשים הנחושים ל"נקמה" ו"טבח" של עזתים. היא מדברת על "...תמיכה רחבה במדיניות שחוללה הרס ורעב בעזה" ומאשימה בפועל כל ישראלי ב"נקמה" נגד הפלסטינים.

סולומון אש, בסדרה של ניסויים פסיכולוגיים על מה שמכונה תיאוריית "השוואה חברתית", הראה שלחץ חברתי יכול לגרום לאנשים לקבל החלטות שגויות, גם כאשר מוצג להם מידע ברור באופן אובייקטיבי. כשנשאלו מדוע הם הלכו עם מה שהם ידעו שהוא לא נכון ולא אמת, רובם אמרו שהם לא רוצים שילעגו להם או להיבלט כ"יוצא מן הכלל".

אין תעלומה למה קיימת התנגדות ליהודים ולישראל. מצב הרוח האנטי-יהודי והאנטי-ישראלי של ימינו אינו חדש ותואם לאנטישמיות היסטורית שמשולבת ומהולה בטענות של טוהר אידאולוגי. היום ישנן קבוצות שונות שמתנהגות כמו הבריון בשכונה נגד יהודים וישראל. בעוד שרבים מהם עשויים להיות פשוט בורים, אחרים, כולל כמה יהודים, הצטרפו לתנועה כי, כמו בניסוי של אש, הם פשוט לא רוצים להתבלט ובכך הופכים לחיילים במלחמה הפסיכולוגית והתודעתית נגד ישראל.

העלילה נגד דרייפוס יצרה גל של אנטישמיות ברחבי אירופה שנמשכה במשך שנים. האשמות השווא נגד ישראל היום בוודאי ימצאו תמיכה בקרב אותו סוג של אנשים שצעקו אז "מוות ליהודים", אבל בואו ונקווה שישנם די אנשים הגונים שלמדו מההיסטוריה כדי שנוכל להתמודד עם המוני הרובוטים שצועדים לתהום המוסרי עטוף בהתחסדות הצבועה של ה"חוק."

הכותב הוא ד"ר יצחק מנסדורף, עמית בכיר ומומחה לפסיכולוגיה פוליטית, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.