סבלנות במלחמה

בפרשת השבוע האחרון, פרשת משפטים, התורה מספרת לנו כיצד ייראה הניצחון בארץ ישראל. זו לא תהיה מלחמת בזק, אלא מאבק שייקח זמן.

"לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, בְּשָׁנָה אֶחָת: פֶּן-תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ, מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה, וְנָחַלְתָּ אֶת-הָאָרֶץ (שמות כ"ג: לט-כ)."

גם אם הקב"ה נלחם לצדך, כנראה לניצחון לוקח זמן.

בעוד שישראל ממשיכה במלחמתה הצודקת נגד הטרור העזתי, מתנהלת גם מלחמה פסיכולוגית בין ישראל לבין עצמה. המלחמה האומללה הזו היא מלחמה מיותרת, מלחמה שרק מפצלת ומלחמה שרק מחלישה.

הקרב הפנימי הזה הוא קרב שבו יש הטוענים שהשמדת חמאס הוא חלום באספמיה, שמכיוון שחמאס הוא רעיון, או אידיאולוגיה, היא חסינה ואי אפשר לעולם להרוס אותו.

בלי קשר לצדקת המטרה, הקביעה שאידיאולוגיה לא ניתנת לתבוסה אינה נכונה בעליל.

האידיאולוגיה של הנאציזם הובסה. כך גם האידיאולוגיה של יפן הקיסרית. הקומוניזם באירופה הובס, וכך גם הפשיזם בספרד ובאיטליה. תורת הפרדת הגזעים הייתה דרך חיים בדרום ארצות הברית, לא לדבר על ה"אפרטהייד" של דרא"פ, אבל היא והקבוצה המיליטנטית-חברתית שדגלה ברעיון, ה"קו קלוקס קלאן" כבר לא מהווים גורמים שיש להתחשב בהם.

דאע"ש ואל-קאעידה, פעם כוחות שהחזיקו בשטח ואיימו על אוכלוסיות שלמות, הם כבר לא האיום שהיו פעם. למה שהחמאס יהיה שונה? האחים המוסלמים, ההשראה שלהם, שלטו פעם במצרים, אבל גם הם כבר לא בשלטון.

למרות ה "מומחים" וה"לשעברים" שמביעים את דעתם שלא ניתן להביס את האידיאולוגיה של חמאס, ההיסטוריה, ברומטר לא רע של המציאות, מציעה דעה משלה. והדעה הזו ברורה. אכן ניתן להביס את החמאס, כמו אידיאולוגיות רבות אחרות בהיסטוריה שפעם היוו איום.

אבל, כפי שאנו רואים בחוכמה של התורה, יש דברים שדורשים זמן. זמן שאולי אינו מתאים ל"שלום עכשיו", או אפילו ל"משיח עכשיו", אלא זמן שדרוש כדי להשיג מטרה יעילה. וכאן נכנס לתמונה הפן הפסיכולוגי. עבור חלק מהעם, במיוחד אלה שיש להם משפחה בעזה, הזמן הוא האויב. אין ספק שכל יום שעובר מהווה סכנה נוספת לאותם בני ערובה המוחזקים בתנאים המאתגרים ביותר. עבורם, "עסקה עכשיו" היא משאלה מובנת, כזו שתסיים את סבלם ותאחד אותם עם משפחותיהם.

דור המדבר סבלו שנים של עבדות ושנים של מלחמה. הם סבלו מחיים בתנאים שבהם כל יום היה אתגר ואפילו הצרכים הבסיסיים ביותר, כמו מזון, נפל מהשמים. חייהם לא היו קלים. אז הנה הם כאן, במרחק נגיעה לעצמאות, לנוכח ישועתם, ומה אומרים להם?

לַחֲכוֹת. קח את הזמן, אחרת המצב יהיה גרוע יותר. האופן שבו הפרשנים השונים רואים איך "חית השדה" עלולה להשתלט על הארץ הוא לא העניין. הלקח האמיתי כאן הוא שאנחנו צריכים לעשות דברים בדרך הנכונה, למרות שזה כואב, למרות שזה מסוכן וגם אם זה לוקח יותר זמן ממה שהיינו רוצים.

כולנו היינו רוצים לחוות רגע של אנטבה או ההתרגשות של ניצחון הבזק של 1967. אבל למי שמרגיש שאי אפשר להביס אידיאולוגיה, עדיף להם להסתכל על ההיסטוריה ולראות כמה זמן לקח להביס את הנאציזם, להביס את יפן , לפטור את אירופה מהפשיזם והקומוניזם, ולטהר את ארצות הברית מהבדלנות. וכולנו במצב יותר טוב היום כתוצאה מכך.

ההיסטוריה מאפשרת תבוסה של אידיאולוגיות מרושעות, אבל לפעמים ההיסטוריה דורשת זמן. התעלמות מלקחי ההיסטוריה עשויה לעזור לדחף של אלה שרוצים לסיים דברים "עכשיו", אך סביר להניח שהיא גם תגרום למצב שבו, כפי שהוזהרנו, "חית השדה" יעלו עלינו.

הכותב הוא חוקר ועמית בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומתמחה בפסיכולוגיה פוליטית