בשולֵי העם הגיבור והאמיץ שלנו, ממש בקצה, ישנן שלוש קבוצות קטנות ורעשניות. בגלל הקול החזק שהן משמיעות, נוטים להתבלבל ולחשוב שהן גדולות יותר מכפי שהן. אבל אם נגדיר אותן היטב, נדע שלא ליפול לטעות הזו.
הקבוצה הראשונה היא 'המתנגדים', המורכבת מראשי המחאה כנגד הממשלה. הקבוצה מובלת על ידי דחף של שנאה וזעם שמסנוור את ראיית עולמה, ומגמתה להכניע כל דעה שאינה מתיישרת עם תפיסת עולמה, כלומר: את דעתו של רוב העם.
הם ישתמשו בנימוקים שונים ומגוונים: מסכנת הרפורמה המשפטית ועד הזנחת השבויים, ישתמשו בכל אמצעי אפשרי: מגניבת טנק מאתר הנצחה, דרך הפגנות בבתי העלמין בטקסי יום הזיכרון, ועד לחסימת כבישים ושריפת צווי גיוס במדורה באיילון. בגלל תמיכתה הבלתי מסויגת של הקבוצה השנייה (להלן), הרי שכל נימוק וכל אמצעי מקבלים אוטומטית גיבוי ולגיטימציה, חמוּרים ונפשעים ככל שיהיו, מה שמעודד את אנשי הקבוצה להגביר ולהחריף את מעשיהם, תוך שהם רומסים כל ערך ואתוס לאומי מקודש (ראה טקס כיבוי המשואות).
הקבוצה השנייה היא קבוצת 'הפסימיסטים', המורכבת מאנשי התקשורת הישראלית. אנשים אלה סימנו את המטרה: הפלת הממשלה, ובעיקר: הפלת ראש הממשלה. מקצועם הוא לספר לעם את מה שקורה, אבל מה שהם מספרים לא חייב להיות תואם את מה שקורה. הם יציירו מציאות פסימית, שחורה ותבוסתנית בעלת תמונה חד-ממדית וברורה: המקור של כל צרותינו הוא התנהלות הממשלה והעומד בראשה.
הקבוצה הזו קטנה מקודמתה, אבל היא בעלת כוח ושליטה, באמצעות אולפני החדשות וערוצי התקשורת שברשותה. עד כדי כך חזקה ומתוחכמת ההשפעה שלה, שהיא מצליחה לחדור גם לתוך מגזרים אחרים ולזרות בהלה, אימה, עצב וייאוש בחלקים נרחבים של הציבור הישראלי. בוודאי שהיא מצליחה לטלטל את אנשי הקבוצה השלישית (להלן) כמו עלה נידף ברוח.
הקבוצה השלישית היא קבוצת 'הרועדים'. אלה המנהיגים שלנו, אנשים חכמים ומוכשרים, אבל חסרי עמוד שדרה, שמתקשים להאמין עד הסוף בצדקת דרכם, ועמדתם האידיאולוגית משדרת חולשה. הם באמת רוצים לפעול, אך כאשר הם שומעים את קולותיהן של שתי הקבוצות הקודמות, הם מתחילים להסס ולהתלבט, לזגזג ולדשדש, ובסופו של דבר הופכים למשותקים.
זו הקבוצה האחראית על ניהול המלחמה, ובשל חוסר היכולת לקבל החלטות אמיצות לטובת המדינה, היא מובילה אותנו להתבוססות בבוץ כבר קרוב לשנה. הם רוצים לנצח את החמאס, אבל לא באמת עד הסוף. כל ילד בשדרות יודע מיהו האויב ומה צריך לעשות איתו. כל ילד בשדרות יודע כיצד ראוי היה להגיב לחמאס כבר מהיום הראשון של המלחמה. כל ילד בשדרות יודע שכדי לשחרר את החטופים, לעצור את ירי הרקטות ולהבטיח שקט אמיתי לתושבי העוטף, צריך להכות באויב מכה אנושה וניצחת, כזו שתגרום לו לכרוע על ברכיו ולהתחנן לעצירת המלחמה בלי שום תנאים מוקדמים. אנשי הקבוצה השלישית מסתכלים על ילדי שדרות במבט חסר אונים, ואז משפילים מבט ולוחשים: "אנחנו לא מסוגלים..."
אלה שלוש הקבוצות שמנהלות כיום את המדינה. כאמור, אלה הן שלוש קבוצות קטנות ביותר, שאינן משקפות בשום צורה את המקום הבריא שבו מצוי רובה המכריע של החברה הישראלית. רובו המוחלט של העם אינו מוּנע משנאה, תבוסתנות וירידת הרוח, אלא מתוך אמונה חזקה בצדקת הדרך ואהבה גדולה לעם ולארץ; הוא אינו נכנע לקמפיין האימה של התקשורת, אלא יודע היטב מהי האמת; הוא אינו מפחד מהצל של עצמו ושל אחרים, אלא מלא בגבורה ובעוצמה. לוּ רק היו נותנים לעם לומר את דברו...
אבל היכן יוכל העם להשמיע את קולו הבריא והאמיתי? מעולם התקשורת הוא מודר לחלוטין (למעט איים ירוקים כערוץ 14) על ידי אנשי הקבוצה השנייה. ברחוב – זעקות האימה של אנשי הקבוצה הראשונה גוברות עליו. המקום היחיד שבו יש לעם סיכוי להתבטא הוא בקלפי.
זו הסיבה שצריך להקדים את הבחירות כמה שיותר: העם חייב לומר את דברו! הרבה סימני שאלה פוליטיים מרחפים באוויר: לא ברור אלו מפלגות תתמודדנה ומי יהיו המועמדים, לא ברור אם יש תחליף לנתניהו ועוד. דבר אחד בטוח: המפה הפוליטית החדשה תשקף נכונה את עמדותיו הימניות והאמוניות של העם, ותהיה הרבה יותר ערכית, יציבה, נחושה ובטוחה בעצמה מאשר זו של היום.
סביר שלא כדאי לתלות תקוות רבות בבחירות הבאות. אולי ייקח עוד זמן רב, אולי גם מספר מערכות של בחירות, עד שהעם יצליח להוציא מתוכו את ההנהגה הראויה. אולי גם תהיינה עליות וירידות. יש גם מרכיב פסיכולוגי של "התנגדות לשינוי". אבל אין ברירה, חייבים להתחיל את התהליך הזה! חייבים להתחיל לנוע לקראת היציאה מהקיפאון המשתק. חייבים להתחיל להוציא אל הפועל את עוצמות הגבורה, האמת והצדק שמכיל העם המיוחד שלנו.
הכותב הוא תושב שדרות וחבר קהילת 'רעות' בעיר ומשמש כר"מ בישיבת ההסדר