כדי לתקן את הרבנות, צריך לפרק ולהרכיב מחדש

יום לפני שהייתה אמורה להתכנס ולמנות עשרות דיינים חדשים, הוועדה למינוי דיינים קיבלה ברקס מבג"ץ, בעיקר בשל העובדה שכשליש מהגורמים מהם ניתן לבחור – הם קרובי משפחה בדרגה כזו או אחרת של חברי הוועדה ושלוחיהם.

זו הצצה קטנה לריקבון גדול, שפושה במערכות הרבנות כבר שנים ועובר מרב ראשי אחד למשנהו, או במקרה שלהם – מאב לבן.

לפני כמה שנים כתבתי מאמר שכותרתו הייתה "הרבנות לא יכולה". טענתי שזה נכון שהיא לא כל כך רוצה, אבל גם כשהיא רוצה לתקן עיוותים ולבצע שידוד מערכות - היא, או ליתר דיוק הם, פשוט לא מסוגלים.

מזה עשרות שנים שהרבנות והעומדים בראשה לא רלוונטיים לציבור הישראלי. על פי סקרים שונים לאורך אותם שנים אמון הציבור ברבנות עומד על כ-30%, ובקרב הציבור המסורתי והחילוני אף למטה מזה. כשנשמעת תקווה שיתמנה פה רב ששירת בצבא, שכנראה לא יקרא לשופטי בג"ץ "אהבלים" ואפילו עשוי להסכים ללחוץ יד להומו, הדבר מבטא היטב את רמת הציפיות הרדודה שהגענו אליה ממוסד שמתיימר לייצג את היהדות בשם המדינה ומאנשים שאמורים להיות מנהיגים רוחניים ועומדים בראשו. בהקשר הזה, נשמעת טענה ידועה– הרבנים הראשיים ושלוחיהם, הפרסונות, הם שהצליחו להבאיש את מוסד הרבנות, ולכן – אף אחד כבר לא מצפה מהם לכלום.

אבל כאן הטעות; זו לא פרסונה כזו או אחרת שהחריבה את הרבנות ואף אדם אחד לא יושיע אותה. כמו שנאמר בגמרא: לאו עכברא גנב [לא העכבר אשם] אלא חורא גנב [אלא החור]; הבעיה היא לא פרסונלית, אלא מבנית, מערכתית. החור שמאפשר לעכבר להופיע הוא המערכת של אופן בחירת הרבנים הראשיים שמשמרת ואולי אף מחוללת את הריקבון: אסיפה בוחרת שמורכבת מ-150 חברים עם משקל עודף לרבנים וראשי מועצות דתיות שמכהנים עשרות שנים, שתלויים - רובם ככולם - בגורמים הפוליטיים הבכירים של שתיים-שלוש מפלגות בכנסת. במילים אחרות, לכאורה נראה כי הרבנים הראשיים נבחרים על ידי רבנים ונציגי ציבור, אך בפועל, הם נקבעים בשיחה בין אריה דרעי ומשה גפני.

זו בדיוק הסיבה שמועמד שמשרת בצבא ושולח את ילדיו להילחם עבור עם ישראל הוא ככל הנראה המועמד בעל הסיכויים הנמוכים ביותר לנצח, על אף שהוכתר על ידי ועדה של 40 רבנים דתיים לאומיים- שבינתיים, הודיעה שהיא מחזירה את הכדור לידיים של סמוטריץ'. המסר ברור: כדי לשפר סיכויים צריך ליישר קו עם מדיניות חרדית על-מלא. בראיון בעיתון שנתן לעיתון "מקור ראשון", הרב מאיר כהנא לא אמר כמעט כלום על התיקונים הנדרשים במערכת, ואף פסל קידום נשים לתפקידי רבנות כאחרון הרבנים החרדים.

צריך להזכיר בהזדמנות הזו שמלכתחילה דלת הכניסה להגשת מועמדות לתפקיד רב ראשי צרה מאוד: היא אינה כוללת נשים - שפסולות לפי מועצת הרבנות הראשית מלכהן בתפקיד רבני כלשהו; והיא כמובן אינה כוללת סתם תלמידי ותלמידות חכמים שלא עברו את מבחני הרבנות המסוימים ולא קיבלו אישור מאותם חברי המועדון הסגור, הקרוי מועצת הרבנות הראשית.

הטענה שלי פשוטה: בלי פירוק והרכבה מחדש אין מה לדבר על הרבנות כמוסד שיכול להתרומם מהריסות השחיתות והנפוטיזם; ללא שינוי יסודי של הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים וחשיבה מחודשת על השאלה מי יכול להיבחר לתפקיד - אין תוחלת לתיקון המערכת. ובמלים אחרות - אל תעצרו את נשימתכם לקראת הבחירות לרבנות. מה שהיה הוא שיהיה, החור ימשיך לגדול והעכברים ימשיכו להזיז לכולנו את הגבינה.

הכותב הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן