להתאחד באחדות - מחשבות של לוחם מילואים

אני לא מדינאי, ולא סוציולוג, אבל אני כן במילואים. לא אחדש הרבה בדברי אם אומר שהמצב לא פשוט. המצב הביטחוני, וחשוב מכך, המצב החברתי.

במהלך המשימות אני זוכה לשמוע את בני כיתת הכוננות של היישוב שכבר שמונה חודשים בהגנה רציפה על המקום. המשפחות שלהם 'עקורות' לדבריהם, ומאתגר וקשה. נכון, יש מענקים, ויש ניסיונות שונים לדאוג לחינוך הפורמלי של הילדים שלהם, אבל זה פשוט לא מספיק.

אני לא יודע איך, אבל אין ברירה אלא להכריע. או לפחות להציב אופק "אני מקווה שבעוד כך וכך זמן נהיה במצב כך וכך", ובעיקר של מישהו שיקשיב להם וישמע אותם ויתייחס אליהם. הם שומרים על גבול הצפון בשבילנו בשגרה ובחירום, מגיע להם שהמנהיגים שלנו יתייחסו אליהם.

היה עוד משהו בולט במפגש בין החיילים בפלוגה לחברי היישוב. כולם מבינים שכדי להשיג את ההכרעה הזו חייבים אחדות. שהפירוד מפורר אותנו. שהרבה יותר קל לתקוף אותנו כשבכל סלון וסלון ובכל אתר ואתר אנחנו מתווכחים ומאשימים. קיוויתי שאל מול עיני אני רואה התחלה של תיקון, שהליכודניקים והקפלניסטים יבינו שהטוב המשותף נכון יותר (ויעיל יותר) ממריבות. אבל התקווה הייתה קצת מוגזמת. אלו מאשימים את התקשורת שיוצרת פירוד, ואלו מאשימים את ראש הממשלה שהמשיך לקדם את הרפורמה, כולם אשמים, חוץ מהמחנה אליו אני משתייך.

לא חסרים אנשים שידברו על המציאות המורכבת בחברה הנפלאה שלנו, אבל חסרים אנשים שידברו אחדות בשפה מאחדת. ועלינו כחברה מוטל להבין שיש משימה גדולה, שנגרמה כתוצאה מטעויות חמורות, אבל כרגע צריך לוודא שממשיכים הלאה עם כל מי שמוכן להמשיך. הממשלה, התקשורת, אחים לנשק, אנשי המילואים והמתיישבים על דעותיהם הפוליטיות השונות, לא נצליח בלי כל אחד מהגורמים האלו.

אני לא יודע מי אשם, ויכול להיות שיש הרבה אנשים שעסוקים בפירוד החברה שלנו, אבל בעיקר צריך לשים אפילו את ההאשמה הזו בצד, ולהתאחד לחיבוק גדול שאולי אולי יצליח לאחות את הקרעים.

אני משרת כרגע במילואים בגבול הצפון, לא מרגיש שאני תורם במיוחד אבל עושה מה שצריך בשביל העם שאני כל כך אוהב.

אני (וחברי למחלקה) מוכנים לתת כל מה שצריך, להילחם, ולהמשיך ולהילחם עוד. אני והם איבדנו חברים קרובים (חלקם גם בני משפחה קרובה) ולצערי גם כנראה שנאבד עוד - אני בן 21 ורוב החברים שלי התגייסו לקרבי, אני לא משלה את עצמי.

בתפילה שכל האנשים הרבים שלא יכולים לחזור הביתה - יחזרו הביתה, יחזרו לשחק, יחזרו ללמוד, יחזרו לעבוד.

הכותב הוא לוחם במילואים