רס"ן במיל' נ', נווט קרב בטייסת 119, "העטלף", הוקפץ מביתו לטייסת לפני כניסת שבת לצורך פעילות שהוגדרה כמיוחדת מבלי שנמסרו לו עוד פרטים.
"אני מגיע לפני כניסת שבת, ואז מתחילות ההכנות שכללות תדריך", משחזר נ' בשיחה עם ערוץ 7 את היממה שקדמה לחילוץ ארבעת החטופים מרצועת עזה. הוא מציין כי "בתדריך בעצם אני מבין לראשונה במה מדובר באופן כללי".
בשבת הכוח קם מוקדם להתארגנות, כשהפרטים המלאים על המבצע מגיעים שעות בודדות לפני שהוא יצא לפועל. "הפרטים יותר סגורים, יותר נחשפים עבורנו, דברים שעליהם התאמנו, אנחנו מקבלים את תמונת המבצע המלאה, שעות בודדות לפני האירוע".
על התחושות בשעות שלפני האירוע הוא מספר: "משימה חשובה, ערכית במיוחד, מאוד לא אופיינית, במיוחד לא למערך הקרב שרוב העיסוקים שלו הם לא מסוג הדברים הללו, והרבה תפילות שזה יצליח, כי זה מבצע מאוד מאוד מורכב שמכיל המון פרטים ואנחנו רק חלק מאוד קטן ממנו. בעיקר תקוות ותפילות ושמחה שאתה חלק מזה".
צוות הטייסת תפקידו, בין היתר, הוא להפציץ באזור בו מתבצע מבצע החילוץ כדי לספק חגורת אש למנוע ממחבלים להתקרב ללוחמים הפועלים בקרקע ולנטרל איומים.
נ' ממשיך ומתאר את אופי הפעילות לאחר שהטייסת הוזנקה לאוויר. "הפעולה בשמיים היא מאוד דינמית והיא בהתאם למה שקורה בשטח למטה והיא כוללת אש מלווה לכוחות הקרקעיים. זה יכול להיות מטרות שנקבעו מראש וזה יכול להיות דברים נוספים לפי הצורך המבצעי של מה שמתפתח בשטח".
במבצע הנוכחי, הוא מציין, "הסיטואציה היא מאוד שונה" ביחס למבצעי העבר של הטייסת אז היא משמשת כשחקן ראשי. בחילוץ החטופים בשבת "מערך הקרב היה במעטפת החיצונית, הקרדיט מגיע לכוחות הקרקע שהם ממש משוגעים. אני רק חושב על השוק בנוסייארת שהולכים שם כל מיני לוחמי ימ"מ, אני מתמלא אדרנלין".
עם זאת נ' מציין כי "במעטפת חיל האוויר, צוותי המסוקים ראויים להרבה מאוד קרדיט בגלל אופי הטיסה והסיכונים. עבורנו, זה בסוף רמת סיכון די נמוכה, הדריכות היא מאוד גבוהה בגלל אופי הפעולה של מה שאתה עושה, להפיץ טון חומר נפץ בקרבת כוחותינו יש לזה משמעות מאוד כבדה שדורשת דריכות, אבל אין אלמנט של סיכון או פחד".
במלחמת 'חרבות ברזל' נרשמו לדבריו שיתופי פעולה הדוקים בין הכוחות המתמרנים לטייסות שהתבטאו בהפצצות הכבדות של האזורים בהם הלוחמים היו צפויים להיכנס ולתמרן קרקעית.
הוא מספר כי "לפני שכוחות קרקע תמרנו בכל מיני מקומות ברצועת עזה, חיל האוויר היה עושה מטסים מקדימים של ריכוך השטח לפני. מגיעים מטוסים ופשוט משטחים את הקרקע לטובת כוחות הקרקע שהולכים להיכנס פנימה. זה לא דבר שהתבצע בעבר בכזאת תדירות גבוהה".
נ' חושף כי לראשונה במלחמה מטוסי קרב מפציצים בקרבת הכוחות המתמרנים. "יכול לקרות מצב שהבור בקריה, שיש להם תמונת מצב מאוד טובה יחסית לשנים עברו, יכולים לתת לך אישורים לתקוף מטרות בקרבת כוחותינו. אתה יכול למצוא את עצמך תוקף מטרות באישור הקריה שעשתה את התיאום, בקרבת כוחותינו, שהסיוע ממה שאנחנו שומעים הוא קריטי עבורם".
הוא מביא דוגמה, "אם יש עליהם עכשיו איום מאיזשהו בית, אתה בא ומוריד את הבית ופותר להם הרבה בעיות". לדבריו, מה שאפשר את השינוי זה "הטכנולוגיה שהתקדמה עם השנים, בקריה יש תמונה טובה ומדויקת ממה שהיה בעבר. החימושים הרבה יותר מדויקים ממה שהיה בעבר. אנחנו יכולים ממש להתאים חימוש למטרה. אם זה מאוד קרוב לכוחותינו, אנחנו לא חייבים לבחור את הפצצה הכי גדולה".
"כל מיני מקומות שאולי בעבר היו קצת יותר מורכבים והנגזרת הייתה פוטנציאל טעות גבוה, היום זה כבר סיפור אחר שמאפשר עזרה מאוד משמעותית לכוחות הקרקע".
הוא מציין ונותן קרדיט גדול בלחימה למערך המסוקים, "הם צעד אחד לפנינו בהיבט הזה שאופי הפלטפורמה מאפשר להם לעשות אימונים עם חילות היבשה. לעשות ממש אימונים ומודלים עם כוחות היבשה כך שהערך המוסף שהם מביאים לסיפור הזה הוא אפילו גבוה יותר ממה שמערך הקרב מאפשר".
בשבעה באוקטובר נ' הקפיץ את עצמו לטייסת עוד לפני שהמפקדים הבינו את חומרת המצב ובצהריים הוא כבר תקף מטרות ברצועת עזה. "אני די מהר מבין מה קורה ונוסע לטייסת. כבר בצהריים אני מוצא את עצמי תוקף ברצועת עזה מטרות".
נ' מספר על הביקורות שהוא שומע באזרחות על צה"ל שלא סיפק תחושת הגנה לתושבי עוטף עזה בשבעה באוקטובר. "לא היינו שם. לא היינו שם מספיק. במבחן התוצאה, בסוף יש מטרה אחת לצה"ל, להגן על האזרחים - והוא לא עמד בה וחיל האוויר הוא חלק מהאירוע הזה".
מצד שני, הוא מספר על מחמאות רבות על פעילות חיל האוויר בליל הכטב"מים ששוגרו מאיראן. "פתאום אתה רואה את חיל האוויר במלוא הדרו, בלילה משוגע כזה, הוא מצליח להוציא מעצמו את המיטב והתוצאות מדברות בעד עצמן".
נ' משתף: "אני משתדל קצת לנתק, בסוף יש לי את המשימות שלי ואת הדברים שצריך להוציא אל הפועל והמטרה העילאית זה להשיב את החטופים ולמוטט את שלטון החמאס בצורה כזו או אחרת. אני מרגיש זכות מאוד גדולה להיות חלק מהדבר הזה, ובשביל לעשות את זה טוב, שמים רגע את הביקורות בצד ומתרכזים בזה".
על שילוב ימי מילואים ועבודה הוא מספר כי גם בימי שגרה בחיל האוויר עושים יום מילואים פעם בשבוע, כך שכיום, שמונה חודשים למלחמה, הוא כבר התרגל ומציין את התמיכה לה הוא זוכה בבית מצד אשתו. "אנחנו עושים יום מילואים בשבוע, זה חלק מהבית. אני אגב חושב ברמה האישית שזה שיעור שאין כדוגמתו לילדים והסביבה - יום בשבוע להצליח ללכת לטייסת, אני במקרה גם גר בצפון, רמון זה שעתיים וחצי נסיעה מהבית שלי, אז לעזוב יום בשבוע, ללכת למילואים, חורף, קיץ, שבתות, סופי שבוע, כוננויות בשגרה, מבצעים מיוחדים, זה חלק מאורח חיים".
בשבעה באוקטובר אמרו לו המנהלים בעבודה שנמצאים בארצות הברית, "תעשה מה שאתה צריך, תעזוב את כל ענייני העבודה, נסתדר, הכל בסדר, תעשה מה שצריך, תחזור כשתחזור".
לסיום נ' מבקש להעביר מסר של אחדות לעם ישראל ברוח חג השבועות. "כתוב 'וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר', לא כתוב ויחנו אלא שחנו כולם כאיש אחד בלב אחד. כשאין אחדות אין מה לקבל את תורה, זה לא רלוונטי. הבסיס של הבסיס זה אחדות".
הוא מוסיף ומדגיש כי "אפשר לחשוב אחרת, אני נמצא בטייסת שמגוון הדעות בה הוא עצום. הכול זה הדרך, איך מתנהלים, איך מדברים. זה שיעור מאוד חשוב, צריך לקחת קצת את התחושות שהיו לנו בשבת האחרונה שהבאנו את הרביעה שיישבו לשולחן החג שזה מדהים בעיניי, ומרגש, אולי צריך ככה קצת לשאוב מזה להמשך".