בערב חג השבועות תשמ"א יצאו מטוסי חיל האוויר למבצע אופרה, המבצע לתקיפת הכור האטומי בעיראק, תקיפה שהסתיימה בהצלחה מרשימה. הכור כולו נהרס ומטוסינו שבו בשלום לבסיסם.
על מעט מפרטי המבצע הזה וההכנות המודיעיניות אליו שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, איש אמ"ן לשעבר וכיום מרצה למורשת ולמודיעין. מדובר, הוא אומר במבצע שהוא "שיאו של מאמץ מודיעיני מבצעי מתמשך. קהיליית המודיעין הישראלית מתחילה לעקוב אחרי סוגיית הגרעין העיראקי כבר בשנות השבעים. בדרך הוקמה ועדה בין גופית של המוסד בהובלת סגן ראש המוסד והוקמה ועדת בדיקה בראשות שלמה גזית כי אחת הסוגיות המרכזיות בשלה אם לתקוף או לא תלויה בנקודת האל חזור, כאשר בדרך יש גם מאמצים סיכוליים והיבטים מדיניים במאמץ לסיכול מדיני".
"ההחלטה לביצוע הפעולה מתגבשת ב-1979 כשהרמטכ"ל הוא רפול, שר הביטחון עיזר ויצמן וראש הממשלה הוא בגין שמבחינתו נושא הכור העיראקי מתחבר לנושא השואה ולמצפן שבמשמרת שלו זה לא יקרה", אומר מיטשניק ומספר כי בצה"ל החלה מתגבשת תכנית פעולה שלה מעט מאוד שותפי סוד ולמעשה שתי תכניות החלו להירקם במקביל, האחת היא תקיפה קרקעית של סיירת מטכ"ל והשנייה היא תקיפה של חיל האוויר שתהיה פחות מסוכנת.
"שני הצוותים מתחילים לעבוד תוך מידור כבד. קצין המודיעין הוא שמאי גולן ממודיעין חיל האוויר וב-1980 מתקבלת ההחלטה שהולכים על האופציה האווירית. כאן יש נקודת המתנה עד להגעת מטוסי ה-16-F שאמורים היו להימסר לאיראן ובעקבות ביקור של מזכיר ההגנה האמריקאי הם מגיעים לצה"ל".
מיטשניק מציין כי אחת מנקודות המודיעין החשובות לקראת המבצע הייתה הקמתו של צוות האזנה חשאי ביחידה 8200. הצוות הוקם בקיץ 79' "עם מיקוד מיוחד לכור הגרעיני בעיראק. המשימה של אנשי הצוות המצומצם הייתה האזנה לשיחות שיוצאות מעיראק לצרפת בעניינו של הכור. גוייסו דוברי צרפתית ושפות זרות נוספות מכל רחבי יחידת האזנה. הם הוצבו במבנה מבודד וקיבלו את השם 'אפוקליפסה'. הם האזינו לאלפי שיחות בין מדענים עיראקיים ובכירים עיראקיים וצרפתיים וקלטו אלפי תשדורות טלקס עם מידע טכני רב".
"במקביל יש פעולות מסתוריות שמתרחשות בין 1979 ל-1981, פעולות שקשורות לציוד ולאנשים שקשורים לפרויקט הגרעין העיראקי. הבולטות שבפעולות התרחשו בצרפת ואיטליה נגד ציוד שהיה מיועד לכור העיראקי. בנוסף היו מהלכי איום שמקבלים מדענים צרפתיים שקשורים לפרויקט הכור העיראקי ובנוסף היה פיצוץ באפריל 79' בצרפת במפעל שמייצר אלמנטים שקשורים לגרעין העיראקי, מעט לפני ששוגרה ליבת הכור מהעיר טולון שבצרפת. התרחש פיצוץ מסתורי וליבת הכור פוצצה. הנזק היה של מאות מיליוני פרנקים ועיכוב גדול בתכנית, עד כדי כך ששר ההגנה העיראקי מגיע לפריז ולוחץ לספק לארצו את הכור בהקדם ובתוך חצי שנה תוקנו הנזקים והמטען נשלח לעיראק. המעקב ממשיך".
מעקב זה, מסביר מיטשניק, מתמקד באספקטים שונים כמו זיהוי הסטטוס של הכור, היכרות עם המיקום המדויק והמבנה, מרכיבי הגנה אווירית וקביעת נתיב טיסה בטוח לטובת התקיפה. ההחלטה על התקיפה התקבלה על פי המלצת אותה ועדה משותפת לאמ"ן ולמוסד שעקבה אחר ההתרחשויות. בשלב כלשהו מתמנה ראש אמ"ן לשעבר, שלמה גזית, לראש ועדה שתוודא שאכן כל הנתונים מדויקים.
בשנת 79' מתבצעת עסקת ה-16-F. מזכיר ההגנה האמריקאי מציע לשר הביטחון הישראלי 75 מטוסים. דוד עברי, מפקד חיל האוויר, משיב בחיוב לשאלה אם יוכל לקבל את המטוסים וטייסים של חיל האוויר נשלחים לארה"ב לקורס להתמחות בתפעול המטוסים. ראשוני המטוסים מגיעים ביולי ומאז חיל האוויר מבצע אימונים וגיחות איסוף מודיעין ומודלים לקראת המבצע.
"לפני התקיפה יש תקיפה של הכור על ידי האיראנים כחלק מהמלחמה בין עיראק לאיראן. ב-1980 מתרחשת תקיפה איראנית שלא גורמת לנזק לכור, אבל הדבר גורם להיערכות עיראקית מוגברת שמחייבת עירנות רבה יותר מצידה של ישראל".
המבצע נקרא בתחילה גבעת התחמושת. הטייסים עוברים אימונים במידור כבד כאשר הם עצמם אינם יודעים מהו יעד המבצע ועל מה בדיוק מתאמנים אלא רק שיש צורך בכשירות ומקצועיות מלאה. באוקטובר 80' מציג בגין את תקיפת הכור לאישור עקרוני ומגדיר זאת כשעון גדול שעומד מעלינו והוא מתקתק, ובכך הוא משתמש במוטיב מספרו של ק. צטניק.
"נקבע מועד לתקיפה והוא ה-10 במאי 1981, אבל אז יש הדלפה וישנו המכתב של שמעון פרס, יו"ר האופוזיציה. פרופ' עוזי אבן היה אז איש מילואים של הזירה הטכנולוגית של חטיבת המחקר באמ"ן. הוא היה שותף לתכנונים קשורים וידע על התקיפה ומצא לנכון לעדכן את פרס שמתוכננת תקיפה ושלדעתו לא צריך לתקוף. פרס שולח מכתב אישי סודי ביותר לבגין, ובו הוא מבקש לבטל את המבצע וזאת כחובתו האזרחית. בגין חושש שההדלפה הגיעה לעוד גורמים ומחליט לדחות את המבצע ברגע האחרון, כשהטייסים היו כבר בדרך למטוסים".
מיטשניק מוסיף ומציין כי לא רק שמעון פרס ביטא התנגדות למבצע. התנגדות שכזו הייתה נחלתם של רבים בקהיליית המודיעין ובממשלה. "גם ראש אגף המודיעין, האלוף יהושע שגיא, וגם חקה חופי, ראש המוסד, התנגדו לפעולה. הם חשבו שההוא יפגע ביחסינו עם העולם בעוד עיראק תוכל לשקם את הכור. בדרג המדיני, עיזר ויצמן התנגד עד מאי 80' וגם יגאל ידין, סגן ראש הממשלה. כך שהרמטכ"ל רפול ובגין היו צריכים להתמודד עם ההתנגדויות השונות".
מוסיף גדעון מיטשניק ומספר על המהלך בו נקט שמאי גולן, קצין המודיעין של חיל האויר, שהגיע לשדה עציון ממנו אמורים לצאת המטוסים עם מזוודה של דינרים עיראקיים שהיו אמורים להיות מופקדים בידי הטייסים על מנת שאם חלילה הם ייפלו בשבי יוכלו לשחד מישהו שם. גולן פתח את המזוודה והדינרים התעופפו ברוח וחלקם לא הושבו עד היום.
"טענה שהופרכה על ידי משפחות הטייסים הייתה שהם לא ידעו לאן הם ממריאים אבל כנראה הם ידעו בתדרוך האחרון לפני המבצע, במאי 81' לערך", מעריך מיטשניק ועובר למעין השוואה בין אתגר הגרעין העיראקי לזה האיראני: בהקשר זה הוא מזכיר את מאמצי הסיכול המדיני שלא עלו אז יפה וככל הנראה אינם עולים יפה גם הפעם בניצוחם של האמריקאים וגורמים נוספים. עוד הוא מזכיר את "אותם אירועים שהתרחשו, על פי פרסומים זרים, במקומות שונים באירופה במפעלים שהיו קשורים לרכיבי ייצור הגרעין העיראקי והתנקשויות שהיו בחיי גורמים המעורבים בכך במקומות שונים, וגם זאת על פי פרסומים זרים". גם במקרה האיראני טוענים גורמים זרים לסוג פעילות דומה לסיכול, בין אם באופן מעשי ובין אם דרך סייבר.
"האתגר עדיין נמשך והעובדה היא שהיינו לכמעט החלטה אבל ראשי מערכת הביטחון התנגדו ומנעו את התקיפה לפני מספר שנים, והאתגר האיראני עדיין לפנינו", אומר מיטשניק ומוסיף כי "מאז השבעה באוקטובר לצד הכישלון, קהיליית המודיעין הישראלית מוכיחה שהיא יודעת לעבוד בצורה ערכית ומשמעותית תוך שיתוף פעולה והנחת האגו בצד וגם מתוך ההבנה שהמודיעין אינו הרמטי ולא הכול מאה אחוז כפי שהייו רוצים".