הפירסומאי והסופר גיל סמסונוב התארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על ספרו החדש 'הבגינים' החושף פרקים פחות מוכרים מדמותו של מפקד האצ"ל שהיה לאחד מראשי הממשלה האהודים בתולדות ישראל, ועל אותם אלפי נאמניו שהתקשו לקבל את ניסיון חיסולו על סיפון האלטלנה ונשבעו לנקום.
את השיחה אנחנו מקיימים עם סמסונוב בימים בהם מצוין מלאת 76 שנים להפגזתה של האלטלנה והשאלה הראשונה עליה הוא משיב היא האם אכן טרגדיה שכזו יכולה להתרחש בשנית. תשובתו של סמסונוב חיובית והוא מספר כי בשעת כתיבת הספר לא חשב שהספר ההיסטורי שהוא כותב יפגוש את המציאות על רקע המתח שמלווה את ישראל מזה למעלה משנה.
בדבריו הוא מדגיש ומזכיר כי האלטלנה הייתה אוניה עמסת נשק שנועדה לסייע למדינה הצעירה במאבקה באויביה ויתכן שעם הנשק הרב שעליה ניתן היה להביא לשלטון ישראל על ירושלים כבר בראשית שנות המדינה. "החשדנות שהייתה למפא"י ולבן גוריון הביאה אותם לכך שירו על אלטלנה, נהרגו 19 איש ונמנע חלק מהנשק מירושלים, ובסופם של אותם שלושה ימים ארורים שבהם ירו על בגין שהיה מוכה חבול וכועס והרוס מכך שהוא וחבריו נורו הוא התעלה ונאם בחוף תל אביב נאום מדהים בפני הפקודים שלו שרצו נקמה. הם רצו לירות חזרה והוא אמר 'מלחמת אחים, לעולם לא'. בעיניי זה הדבר הכי גדול שבגין עשה מעודו. היינו על סף מלחמת אחים".
סמסונוב מספר על עדויות של לוחמי אצ"ל שיפרו לו עד כמה הם היו מוכנים ונכונים להשיב באש, אך בגין בלם אותם. הם לא היו מסוגלים להכיל את הידיעה שיורים לעבר חבריהם גם בכפר ויתקין וגם בתל אביב, וכך גם לעבר מפקדם הנערץ שלעברו ירו במגמה להורגו. "בגין אמר דברים נוראיים על בן גוריון, הפלמ"ח וההגנה, ולמרות זאת ההתעלות הזו היא דבר מדהים, וזו גדולתו. גדולתו השנייה הייתה – ובה אני חלוק עליו - בסזון כאשר הפלמ"ח הסגיר אנשי אצ"ל לבריטים והם היו מועדים לעלייה לגרדום ובגין אמר לא (לנקמה). אגב, הלח"י העביר מסר לבן גוריון שאם תגעו בנו אנחנו ניגע בכם, ולכן הפלמ"ח וההגנה כמעט ולא נגעו בלח"י".
לשאלת היכולת של מנהיגות כיום לנהוג באותה הדרך, אומר סמסונוב כי הדור של ימינו אלה מזכיר את דור תש"ח בנחישותו והאיכפתיות שבו הראויות להערצה. סמסונוב מספר כי אביו בן הלמעלה מתשעים מביע הערצה לדור הנוכחי, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הם באים מפיו של מי ששייך לדור שאינו מעריץ דורות אחרים אלא את הדור שלו, והנה מול הדור הנוכחי הוא מבטא הערצה והערכה גדולה.
לעומת זאת, הוא אומר, במנהיגות הישראלית אין להערכתו מבט אל הלוחמים עצמם כפרטים הראויים להערכה ולתשומת לב מיוחדת. לתפיסתו הדרך שתוביל למניעת מלחמת אחים היא היכרות עם הצד השני. הוא עצמו חקר בעבר לעומק את תפיסות השמאל ומאווייו וכעת הוא מצפה שמתוך ספרו יכיר מחנה השמאל את הכעס בימין על מעשה אלטלנה ומה שהיא מייצגת. באזכרה לחללי האלטלנה הוא מצפה לראות אנשי שמאל ובאזכרה לרבין ינכחו אנשי מחנה הימין.
"אני מעריך שכאשר הדור הצעיר הזה של הלוחמים ואימהות שכולות, אימהות מדהימות, ייכנסו להנהגה ובמערכת הבחירות לא הקרובה אלא זו שאחריה נראה מהפך. את אנשי האתמול הלא ראויים נראה בחוץ ובהנהגה נראה אנשים שיראו את ישראל", הוא מעריך וקובע כי זהו עתידה של ישראל.
בהתייחס לכותרת ספרו 'הבגינים' מרחיב סמסונוב ומספר כי פרק לא ידוע בקורות ישראל הוא סיפורם של כ-6000 אנשי מחתרת, 1000 מהלח"י ו-5000 מהאצ"ל, שמתוך הארכיונים הבריטיים מתברר באופן ברור שהם אלה שגירשו את הבריטים, כפי שצ'רצ'יל עצמו אומר. זו מלחמת העצמאות הראשונה שהייתה נגד הבריטים עוד קודם למלחמת העצמאות השנייה נגד הערבים.
מאה אלף חיילים בריטים היו כאן בארץ ישראל מתמודדים עם 6000 אנשי מחתרת מבודדים מבני עמם והממסד והמעטים יכלו להם. מגיע לאותם בודדים שסיפורם יסופר ידובר וייזכר בהיסטוריה, אומר סמסונוב. "הגיע הזמן שנדבר על הבגינים ונראה מה הם עשו".
את מהפך ההתייחסות לבגין שבשעתו היה שנוא השמאל והיום נחשב לאחד משלושת המנהיגים האהודים ביותר בעת החדשה של ישראל (הרצל, בן גוריון ובגין) רואה סמסונוב כפלא של ממש. "זה צחוק הגורל או גדולת ההיסטוריה. מבחינת בגין זה ניצחון היסטורי ענק", הוא אומר ומציין כי כל אחד לוקח מבגין פרק אחד מחייב ומזדהה אתו, האחד בוחר את הסכם השלום, האחר את הפצצת הכור העיראקי, אחד את המרד והאחר את 'יש שופטים בירושלים' וכיוצא באלה, "יש בזה צדק גדול כי בגין גורש על ידי המפגינים עם שלטי 'בגין רוצח' והוא הלך שבור הביתה כי האשימו אותו שרצח בחורים ובחורות ישראליים ונפלא שהוא הפך לאחד משלושת המנהיגים האהובים בהיסטוריה, והאהוב ביותר מהם".
עם זאת מעיר סמסונוב שהוא עצמו אינו מזדהה עם כל פועלו של בגין וסבור כי נכון היה לו לחולל מהפך גם בממסד ולא לנהוג בג'נטלמניות שכזו כלפי מתנגדיו. ראוי היה שכמה עשרות מאנשיו במחתרת ישולבו בצמרת הממסד הישראלי, מתרבות ועד ביטחון. על הסיבה לכך שבגין לא נהג כך מעריך סמסונוב כי הוא הגיע לשלטון אחרי שהוא כבר היה חבול ו"חיפש את האחדות כמעט בכל מחיר".
כהונתו התאפיינה במעברים חדים בין הסכם השלום לתקיפה בעיראק, בין הרצון לאחדות לבין שיבתם של פיינשטיין וברזני לחייו, בין המחויבות שלעולם לא עוד ובשם כך לפעול בניגוד לעמדת הממסד הביטחוני בתקיפת הכור ועוד.
בהתייחס להתמודדות הממשלה בישראל מול לחצים בינלאומיים מספר סמסונוב סיפור שמספר אביו שהיה לוחם בצה"ל בתקופת בן גוריון שנערך למבצע לכיבוש יהודה ושומרון והעברת ערביי יו"ש את הנהר. התכנית הייתה שבשעת בוקר מוקדמת ייצאו הכוחות למשימה, אולם כשהתעורר הבין שהבוקר עלה זה מכבר. הוא שאל את משה דיין שהיה מפקדו מדוע לא בוצעה המשימה שתוכננה ודיין השיב לו שהאמריקאים והרוסים הציבור בפני בן גוריון אולטימטום שהביא אותו לוותר על התכנית. מדינה קטנה בראשית דרכה לא יכולה הייתה לעמוד מול שתי מעצמות על, ועם זאת סבור סמסונוב כי המנהיגות בישראל עמדה לאורך השנים, כפי שהיא עומדת גם כיום, מול לחצים בינלאומיים, "אבל זה הופך מאוד קשה כאשר אין לך גיבוי".