המלחמה המתמשכת בעזה שסופה לא נראה בעין לצד המצב הנפיץ בגבול הצפון והתגובה הישראלית המינורית שם מעוררים תהיות רבות לגבי האסטרטגיה הישראלית במלחמה הנוכחית והיכולת להשלים את היעדים בגבול בדרום מחד ומאידך להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם בבטחה.
ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית וראש המל"ל לשעבר, שוחח עם ערוץ 7 על המלחמה בגזרות השונות, וגם על השסע הפנים ישראלי שיש לו השלכות על המורל הלאומי
האם האסטרטגיה הישראלית הנוכחית הננקטת ברפיח ובדרום הרצועה נכונה?
"במלחמה נגד צבא סדור של מדינה, די במיטוט מערכת הלחימה ופירוקה לגורמיה ובהשמדה מסוימת של כוחותיו, כדי שלחימתו תיעשה חסרת תוחלת באופן שיוביל אותו להירתע ולהיכנע. כך קרה במלחמותינו נגד צבאות ערב בין השנים 1948-1973. ואולם, בלחימה נגד ישות היברדית – צבא שיודע לעבור לפעול כחוליות גרילה/טרור כמו במקרה של חמאס (או נגד צבא ג'יהדיסטי אחר, כמו הנאצי והיפני), נדרשות שתי הכרעות: הראשונה הרגילה, לפירוק מערכת הלחימה של האויב. הכרעה זו נחוצה לא כדי לגרום לכניעת האויב, אלא, כדי להקל על כוחותינו להשיג את ההכרעה השנייה: חיסול האויב ואו עקירתו מהשטח".
"אני מעריך שהקצב והעצימות הנוכחיים שבהם מתנהלת הלחימה ברצועת-עזה מושפעים מאילוצים שונים שבהם ישראל נתונה: אילוצים - מדיניים, מבצעיים ומשפטיים-בינלאומיים, בדומה לאילוצים שבגללם ישראל נכנעת לדרישות להעביר סיוע הומניטארי, למרות שחלקו הגדול מגיע לידי חמאס ומשמש את אירגון הטרור להצטיידות אנשיו ולביסוס משילותו".
אתה מרגיש שצה"ל רושם הישגים משמעותיים ברפיח?
"אחרי הכל ולמרות האתגרים שמניתי, הישגיו של צה"ל ברפיח עד כה טובים. בכלל זאת, ההשתלטות על מעבר רפיח ועל ציר פילדלפי, איתור כ-25 תוואי מנהרות לאורך הציר הזה, איתור מרחב תת קרקעי חטיבתי מורכב בשכונת NPK חיסול מאות מחבלים, אמל"ח ומחרטות. המלאכה טרם הושלמה אך הכיוון נכון".
האם ניתן לומר שחמאס ספג מכה אנושה וקשה עד כה? שכן זה אחד מיעדי המלחמה.
"לא צריך להיות איש מודיעין כדי להבין שהמכה שחמאס חטף עד כה היא אמנם כואבת אך לחלוטין לא אנושה ולא בלתי-הפיכה. חמאס עדיין מהווה גורם הכוח המרכזי ברצועת-עזה, לרשותו סד"כ צבאי של אלפי לוחמים כשירים, מפקדה שמצליחה לתפקד ולתאם את מדיניותה בין כל מרכיביה, עשרות רבות (ואולי מאות) של קילומטרים של מנהרות, אמצעי לחימה רבים ויכולות שיגור. הוא שולט בפועל בכל מקום שבו לא קיימת נוכחות ישראלית".
אנחנו שומעים יותר ויותר קריאות מתוך ישראל להפסקת המלחמה. האם נכון לעצור אותה כעת? איזה מסר זה עלול להעביר לאויבינו?
"הפסקת המלחמה במצב הנוכחי תאפשר התאוששות מהירה של חמאס, תיתפס ע"י אויבינו וע"י מדינות האזור ככישלון ישראלי בהשגת מטרות המלחמה וכהצלחה של חמאס לשרוד מול ישראל לאחר שכפה עליה את המלחמה בהתקפת הפתע המפלצתית ב-7 אוקטובר".
"היכולת השיורית שיש לחמאס כעת יחד עם האחיזה העמוקה שלו במנגנוני השלטון ובמערכות החיים בעזה ועם התמיכה הרחבה בו מצד הציבור יאפשרו לו להמשיך להיות גורם הכוח העיקרי ברצועה ויקלו עליו מאוד להתאושש. המפקדה היעילה שלו בחו"ל ותמיכתן של איראן, קטאר וטורקיה - יסייעו גם הן בתהליך הזה".
הפסקת מלחמה שכרוכה בשחרור חטופים מייצרת מצב שונה?
"אם הפסקת המלחמה תהיה כרוכה בעסקת שחרור, אזיי יזקפו לטובת חמאס גם הרווחים שהוא צפוי לקבל מהעסקה (כמו הקרדיט על שחרור מחבלים לרצועת עזה וליו"ש, החזרת העקורים לבתיהם, נסיגת צה"ל וביטחונות להימנעות מפעולות נגדו והסכמה לתהליך שיקום במימון בינלאומי) – כך חמאס לא רק ישתקם אלא אף ישדרג את מעמדו הן ברצועת עזה והן ביו"ש וברשות הפלסטינית. מבחינת חמאס, מכת הפתיחה שהנחית על ישראל יחד עם שרידותו מולה לאורך שמונה חודשים ועם הישגים כאלה בתמונת הסיום, יקנו לו תהילת עולמים ויפרמו את תדמיתה של ישראל כ'בלתי מנוצחת'".
"מבחינתה של ישראל, תוצאה כזו תהווה פגיעה קשה בהרתעה שלה ובמעמדה האזורי – שנשען במידה רבה על דימוי העוצמה שלה. תוכלו להעריך לבד לאיזו מסקנה יגיעו האויבים שלנו והמדינות באזור אם למרות המאמץ העצום והממושך שהשקיעה בכך ישראל תסיים את המלחמה הזו, מול חמאס בלי שהשיגה את המטרות שהגדירה".
בזירה הצפונית, האם המענה המדוד לחיזבאללה הוא נכון?
"ההסלמה במלחמת ההתשה שחיזבאללה מנהל נגדנו הגיעה לשיא בשבוע שעבר. מעבר לנפגעים הרבים ולנזקים שהתקיפות גרמו לישובים ולנכסים ביטחוניים, השפעתן רבה גם על הדימוי ההרתעתי של ישראל וגם על המורל הלאומי. צה"ל אמנם גובה מחיר מחיזבאללה, אך אין זה מקזז מההשפעות השליליות בישראל".
"נסראללה קבע את הנוסחה: חיזבאללה ימשיך את הלחימה בישראל כל עוד תימשך הלחימה בעזה. בכך הוא מיצב בתודעה את החזית הצפונית כזירה משנית עוד לפני שהוגדרה כך על ידי המערכת הישראלית. נוסחה זו השאירה בידיו לא רק את השליטה בגובה הלהבות אלא גם את מנגנון היציאה מהמלחמה: כשישראל תסיים את הלחימה בעזה, לפי ההגדרות שלו, הוא יוכל להכריז על עצירת הלחימה מצדו ובכך ישמוט מישראל את הלגיטימציה לצאת למלחמה נגדו. השיטה של נסראללה היא לנהל מולנו מלחמת התשה. לא פעם הוא הסביר לקהל-שומעיו, שבהתמודדות בין 'ציר ההתנגדות' למדינת-ישראל, ינצח הצד שיגלה נחישות, סבלנות ועמידה איתנה".
"כמובן, הדרג המדיני בישראל לא צריך לרקוד לצלילי חלילו של נסראללה, נוסחאותיו אינן מחייבות אותנו. לא זו אלא אף זו: ישראל לא צריכה לאמץ את אסטרטגיית ההתשה של חיזבאללה בהתמודדות עמו. עליה להשלים את בניית היכולות הצבאיות מתוך אסטרטגיה של הכרעה ולא של מלחמת הרתעה והתשה. בתוך כך, עליה לגבות מחיר כבד גם ממדינת לבנון שמשטחה מתנהלת המלחמה נגדנו. אינני חושב שצריך לספק לאויב פרטים יותר מכך".
נראה שהציבור פחות רתום למלחמה וזה מתבטא בהפגנות קשות נגד הממשלה ברחובות.
"ישראל ניצבת בפני שורה ארוכה של אתגרים ביטחוניים ומדיניים, שתוצאת ההתמודדות איתם בטווח-המיידי תשפיע על מעמדה ותקבע כיצד תראה מפת האיומים מולה, בטווח הארוך. מורכבות ההתמודדות איתם נובעת משילוב של חמישה מאפיינים: המספר הגדול של האיומים והאתגרים, פיזורם הגיאוגרפי, זיקות הגומלין ביניהם, מחיר הטעות הגבוה של ההחלטות לגביהם והקושי לתעדף אותם ולטפל בהם באופן מדורג, בגלל השפעות ממד הזמן ובהיעדר הסכמה על הקריטריונים לכך. לנוכח זאת נדרש הדרג המדיני, יחד עם הצמרת הביטחונית, להסתכל כל הזמן על התמונה הכוללת ועל כל זירה בפני עצמה, ולדייק את מדיניותו, תוך ניהוג עדין של המהלכים. לראשונה בתולדותיה, ישראל נאלצת לנהל מערכה כזו, גם בצִלָּם של 120 חטופים שמוחזקים בעזה ורבבות מתושבי הצפון שפונו מבתיהם".
"במקביל ללחימה ברצועת עזה, ישראל מתמודדת עם איומים משש זירות גיאוגרפיות נוספות: יו"ש, לבנון, סוריה, עיראק, תימן ומעל כולן – איראן, ועם אתגרים קשים בזירה המשפטית-הבינלאומית ובזירה המדינית. המלחמה הממושכת, המחירים הישירים והעקיפים ששולמו עד כה, המחלוקות לגבי המשכה, המבוי הסתום בסוגיית החטופים ואי-הודאות של תושבי הצפון המפונים ביחס לעתידם – מוסיפים לתחושת הדישדוש. יוקר המחייה והקשיים הכלכליים כמו גם חזרתן לסדר היום של הסוגיות הפוליטיות והמחלוקת הפנימית – תורמים את שלהם לדאגה הכללית".
"יש להניח כי באיראן, בחיזבאללה ובחמאס, עוקבים אחר ההתרחשויות בישראל ומקווים כי מגמות אלה יכרסמו באיתנות הלאומית ויביאו לשינוי בעמדותיה. רעיון המלחמה הרב-זירתית עם ישראל, כוון גם לכך. התפיסה הבסיסית בחוגים הללו היא כי נשק ההכרעה כלפי המערב ,וישראל בכללו, הוא העמידה האיתנה לאורך זמן. כפי שאמר נסראללה בנאום 'קורי העכביש': 'החברה הישראלית עייפה ממלחמות ,אין לה את האיתנות והחוסן לעמוד במאבק דמים ולספוג נפגעים'. אולם, ההתנהלות הישראלית בשמונת חודשי המלחמה טפחה על פניהם. למרות הקשיים מחוץ ומבית, ישראל ממשיכה להיאבק בנחישות להשגת כל מטרותיה".
ועדיין התחושה שהאחדות בישראל נסדקה בחודשים האחרונים הולכת וגוברת.
"נראה כי רוב הציבור בישראל מזדהה עם מטרות המלחמה בעזה, מאמין כי ניתן להשיג את כולן, מבקש לשנות את המציאות בצפון ומבין כי לצורך כך הוא יידרש להקרבה, לנחישות ולאורך-רוח. לצד המשך המאמץ בלחימה ובשדה המדיני, צמרת המדינה נדרשת להשקיע כיום גם בחיזוקם של המורל והחוסן הלאומי".
כדי להקל על הציבור ולחזק את מחויבותו ואת האמון מצדו, על הדרג המדיני לצמצם ככל הניתן את אי הודאות, (כאשר אין בכך להעניק יתרונות לאויב), להבהיר את העמדות בסוגיות מרכזיות כדוגמת מתווה-ביידן ועסקת-שחרור החטופים, לגבש סביבן הסכמות רחבות, להסיר את הספקות ביחס לתוחלת הלחימה לחזק את התמיכה בעורף, להקל את העול הכלכלי, לדחות את העיסוק בסוגיות מעוררות מחלוקת ולהתייצב בחזית אחת מלוכדת".