קובי אלירז
קובי אלירזצילום: ברוך גרינברג

הלחימה בעזה ממשיכה. חוץ מגזרת רפיח בה מתבצע כיבוש, בשאר הגזרות עברנו יותר למתווי פשיטות ממושכות וחוזרות, ואחזקת ציר נצרים ופלדלפי.

שיטת הלחימה שלנו החלה סה"כ בצורה טובה (אני לא מתייחס לשלביות הספציפית שבה) ובפועל עבדה בצורה שיטתית של פינוי אוכלוסייה מאזור מסוים ודיחקתה דרומה, בו בזמן בשטח שפונה, צה"ל הרג מחבלים, השמיד מנהרות תת קרקע ותשתיות טרור שונות וגם תפס אמצעי תחמושת שונים ומגוונים.

מעת לעת, גם הצלחנו לשחרר כמות קטנה של חטופים בנוסף לעסקה הראשונה.

שיטת פעולה זו אפשרה חופש מבצעי יחסי לפעילות באזורים ללא אוכלוסייה אזרחית.

לצערי וככל הנראה בעיקר בגלל לחץ בינלאומי, אפשרנו בשלב מסוים נדידת אוכלוסייה בחזרה צפונה גם למקומות אותם כבר כבשנו ובשלב מסוים גם יצאנו כמעט לגמרי מהשטח, מה שאפשר בפועל חזרת מחבלים, אמצעי לחימה מגוונים ואוכלוסייה לכלל המקומות הכבושים עד ציר נצרים (⅔ מכלל השטח).

בפועל במציאות כזו, אנחנו נתקלים שוב בהתנגדות מזנבת ומתקשים כעת למצוא חטופים וגם את בכירי החמאס.

לאור זאת, כיום, גם מקומות אותם כבשנו כבר, אנחנו נאלצים לחזור ולכובשם שוב, כי מסתבר שגם המחבלים חזרו אליהם עם אמצעי לחימה מגוונים ובנוסף, גם במקומות בהם כבר חשפנו בעבר תשתיות תת-קרקע מסתבר שגם הם לא תמיד טופלו כראוי ועתה יש צורך לחזור ולהשמידם בצורה משמעותית יותר.

כפי שכבר כתבתי בעבר, במדדים מסוימים אנחנו מנצחים וידנו על העליונה (השמדת תשתיות רבות, השמדת רוב תשתית התת קרקע, חיסול מעל 50% מהמחבלים, פרימטר ברוחב ק"מ מסביב לרצועה ורוח לוחמינו שנמצאת במוטיבציה גבוהה). לצערי, הצד השני לא בהכרח מפרש זאת כך גם לאחר שרוב התשתיות האזרחיות והצבאיות הושמדו לו. הוא מבין שהוא יחזור, ישקם, יבנה ויתבצר ואף יתעצם מחדש. לכן השהייה במקום מצד ישראל לפחות לעשור הקרוב נצריכת ומתקבעת.

כמובן שציר פלדלפי יהיה חייב להיות באחזקה צבאית ישראלית כולל בניית מכשול תת קרקעי משמעותי ואפקטיבי. וכולל שהייה קבועה לכל אורכו, מכאן ועד עולם.

למטכ"ל הצבאי שלנו וגם לדרג המדיני הבכיר קשה להודות בכך בפה מלא ולומר שנשהה לפרקי זמן משמעותיים כולל הקמה של מעין ׳ממשל צבאי׳ אבל הם מתחילים להבין שזאת הברירה היחידה שבה נוכל לפקח על כלל שיקום תשתיות ומבנים בכל מרחבי השטח מעליו ומתחתיו ולמנוע התחמשות ובנין כח מחודש לאויב ולתומכיו האזרחים.

זו כנראה התחלת תוצאות ההפנמה של המלחמה בעזה עד כה וההתארגנות להמשך.

זה גם הפרמטר להסכם עתידי ככל שיהיה לגבי החזרת החטופים, ישראל לא תוכל לסגת מכלל השטחים שכבשה וגם לא להתחייב על סיום הפשיטות והשמדת המנהרות בעתיד. רק תפיסה בפועל של מסדרון נצרים ומסדרון פלדלפי (אולי גם עוד אחד בין חאן יונס לרפיח) ותפיסת הפרימטר (ק"מ רוחב לכל אורך הרצועה) תוך חופש פיקוח מלא וחופש פעולה צבאי מלא בשטח הרצועה, יכולים לאפשר את חזרת ישובי העוטף עם שקט יחסי לאורך זמן.

יתכן והשלב הבא יהיה ביסוס של מעין ׳גרעיני נחל׳ באותם מקומות שאותם הצבא מתחיל להחזיק בתוך הרצועה לטובת התבססות איתנה בשטח וצמצום קולות של רצון לנסיגת כוחות צבאיים עתידית כמו שחווינו בלבנון.

זו הפנמה חשובה לצד הישראלי והבינלאומי והבנה שזו הדרך הכמעט יחידה והריאלית שאיתה נוכל לחיות וגם הפנמה חשובה לצד הפלסטיני שמחיר ההתקפה אותה חווינו יהיה בתפיסת שטח שלא יוחזר.