סיום עכשיו של הלחימה ברצועת עזה, כביכול תמורת השבת חלק מהחטופים, שכולנו מייחלים להשבתם, טרם הכרעת חמאס, תוך הפקרת ציר פילדלפי לחידוש חימוש המחבלים ברצועת עזה, כל אלו משמעותם אחת חוסר אחראיות והפקרות ביטחונית, שלא תשיב את כל החטופים ולא תאפשר את השבת תושבי העוטף לבתיהם בביטחון ובתחושת ביטחון. "כי מלחמתה כה ארוכה" (רחל שפירא).
נכון. אך מי שטרם הבין שהתנתקות ישראל מרצועת עזה ב 2005, היא שגרמה לעיורון המודיעיני ולנוראות ה 7.10, ימשיך לחתור להתנתקות מציר פילדלפי ורצועת עזה, הפקרות שתאפשר את התחדשות חמאס ותקרב לא עלינו את ה- 7.10 הבא.
מי שעיניו בראשו והמציאות אינה מוכחשת על ידו, מבין שרק בהמשך השמדת חמאס ותשתיותיו עד הכרעתו ברצועת עזה ושליטת ישראל ברצועה, בדגש על מרחב פילדלפי, תוך מאמצים מתמשכים למציאת החטופים והשבתם, הם אלה שיביאו ביטחון ברצועה וממנה את יכולת השבת תושבי העוטף לישוביהם בביטחון ובתחושת ביטחון.
הכרעת חמאס שטרם הושגה, היא גם זו שתשפר במשהו את הרתעתה של ישראל ביחס לאויביה בגזרות אחרות.
למי שמבינים מעט יותר באמונה, בביטחון ובאסטרטגיה רבתי ברור לגבי היום שאחרי, שרק חידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה, היא שתביא ביטחון לדורות, ברצועה וממנה.
"ארדוף אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם". (שמואל ב).
בהסכמה לאומית, צריך בשנים הקרובות להמשיך להשמיד את חמאס עד הכרעתו ומציאת החטופים. לשם כך יש להשליט מימשל צבאי ישראלי, שישלוט גם בניהול מירקם החיים האזרחי הבסיסי ברצועת עזה, למשך מינימום של שנתיים. לאחריהן להחליט יחד, על עתיד רצועת עזה.
עכשיו יחד ננצח. אחרי הניצחון, יחד נתווכח ונכריע בבחירות דמוקרטיות.