צמד המילים המצמרר שהפך לכאב כולנו לאחד מסמליה של המלחמה 'הותר לפרסום' הפך גם לשם ספרו החדש של הסופר המשורר והמחנך עמנואל בן סבו המגולל את סיפורה של משפחה אחת על רקע המלחמה, משפחתו שלו, סיפור שיתכן וכל אחד מאיתנו יכול למצוא בו את עצמו ולהיזכר באירועי מאה הימים הראשונים למלחמה.
בראיון לערוץ 7 מספר בן סבו על הספר ומגדיר אותו כ"ספר שמדבר רגשות" ומגולל למעשה את סיפורה של משפחה אחת החל משבת שמחת תורה ולאורך מאה הימים שלאחריה, סיפורה של משפחתו וחמ"ל המטבחון שהוקם בבית לאחר שכלתו ובתו חזרו להתגורר אצלם עם הנכדים מאחר והבן והחתן גויסו בצו שמונה.
"מצאת שבת בשמחת תורה עבדתי על הכתיבה שהייתה עבורי בהתחלה גם סוג של תרפיה, לדבר את החרדות, הפחדים והכאבים של כל הסובבים אותי", מספר בן סבו שבספרו מתאר את השיחות הרבות שקיימו בני המשפחה כחלק מבניית הביטחון המשפחתי מחדש, וזאת כאשר הבית שהיה שלו ושל רעייתו לבד הפך מאוכלס בבני משפחה רבים נוספים.
"הספר הזה, על המשפחה שלי, הוא הסיפור של כל משפחה בכל מקום במדינת ישראל וגם בעולם", אומר בן סבור ומספר על החמ"ל שהקימו בתו וכלתו בבית וממנו השיבו למתקפות אנטישמיות בינלאומיות ברשתות החברתיות, בין אם של סטודנטים ובין אם של ידוענים ברחבי העולם. השתיים, הוא אומר, ניהלו קרב של ממש.
הוא עצמו קיבל הצעה לנהל באילת בית ספר של ילדי מפונים. ההצעה קסמה לו, אך משהבין שמפלס החרדות המשפחתי עולה החליט להישאר בית וממנו לסייע ככל הניתן לחיילים המשרתים באזור, וזאת במקביל לתפנית שהתחוללה בחייו ובחיי רעייתו שמצאו את עצמם סביב ויחד עם הנכדים לאורך היום כולו.
את הספר, שאינו אלא ראשון בשלישיית ספרים המגוללים את סיפורה של המלחמה, מגדיר בן סבו כדפי עדות. זאת כאשר הוא נשאל אם לא נכון היה להמתין מעט על מנת ספר את סיפור המלחמה מפרספקטיבה רחוקה יותר. דווקא מתוך המבט שמספר ומתעד את המתרחש בכל יום ויום למשפחה ולעם בעורף ובחזית מקבל הספר את ייחודיותו.
עוד שאלנו את בן סבו אודות השם שבחר לספר 'הותר לפרסום', שם שלקוח מהעדכון הכואב כל כך על נפילת חללים במערכה ולכאורה נעשה בו שימוש לספר המתאר שגרה עורפית. בן סבו מתאר התלבטות גדולה באשר לשמו של הספר. הוא עצמו סבר שהשם הראוי לספר הוא 'פתאום עכשיו' כביטוי לפתאומיות שבה חדר האירוע הטראומטי לחיי כולנו, אך "ההחלטה לבחור בשם הזה נובעת מתחושה נוראית שאני חווה באחרונה, והוא ההרגל, ה'הותר לפרסום' החדש דוחק את הקודם לו, ואין יכולת להזדהות עם ה'הותר לפרסום' ולהתחבר אליו". בדפי הספר מייחד בן סבו מקום לכל נופל כחלק מתיאור השתלשלות האירועים ועל מנת לתת מקום של כבוד לכל חלל בפני עצמו.
לקראת תום הדברים ביקשנו את התייחסותו של בן סבו למציאות בעירו, עפולה, הסמוכה לגזרת ג'נין והחשש מתרחיש השבעה באוקטובר גם באזור זה ובאזורים נוספים סביב יהודה ושומרון, והוא משיב בכנות שאכן החשש גדול. "הסיטואציה הזו מחרידה ומנהלת את הבית בשגרה. כל אופנוע שנשמע הוא נוח'בה, כל רעש של מפוח או משאית מייצר תגובה", הוא אומר ומזכיר את המרחק הקצר בין עפולה לג'נין, עובדה שגורמת לו גם היום לנעול את דלת הבית כאשר הוא חוזר מהליכת הבוקר בשש בבוקר גם אחרי 274 ימים של מלחמה.
עוד הוא מספר על תחנת איסוף הפועלים מג'נין הסמוכה לכניסה לעיר, אתר בו היו מתכנסים מאות רבות של פועלים וממתינים לכי הרכב שייקחו אותם לאתרי הבניה ומקומות העבודה. הרחבה שבה היו מתכנסים הפועלים התמלאה צמחייה בחודשים בהם אין כניסת פועלים, וכעת נותר רק החשש מהעתיד. "אני חרד מהיום שהם יחזרו להסתובב כאן בין בתינו, ויחד איתי חרדים תושבים רבים. חווינו כאן שבר עצום".