מסקנה לעת הזאת:
1. לכל אחד יש תפיסת עולם מדינית בטחונית ואמונית ראויה וחשובה.
2. לרוב לא נצליח לשנות תפיסות עולם.
3. יש פה משהו שצריך לשים על השולחן. משפחות יקרות ואהובות של החטופים דורשות בצדק לשחרר את יקיריהן וזאת חובתן וזכותן בצד המצפוני, הערכי והמחוייבות למשפחה.
ואין מה לטעון מולן כלום בהיבט הרגשי שהן נמצאות בו. ואנו מחוייבים לכבד את הדרישה הלגיטימית הבסיסית שלהן.
4. מקבלי ההחלטות במערכת הבטחון ובממשלה צריכים לקבל החלטות באחריות לאומית לטווח הרחוק עם השלכות להשפעתן על כלל הזירות ואחריות מלאה לבטחון מליוני אזרחי מדינת ישראל לנצח נצחים - יחד עם האחריות להשבת כלל החטופים.
5. זכותם של אזרחי ישראל, משפחות הנופלים, הנרצחים, הפצועים והלוחמים בשטח לדרוש בתוקף שההחלטות יהיו באחריות מלאה לבטחון עם ישראל לעד, שלא יהיו יותר חטיפות ופיגועים ושהנופלים והנרצחים והפצועים לא היו לשווא יחד עם הברור והמובן מאליו שהחטופים ישובו במהרה.
אפשר להסכים שיש אי הסכמה.
חשוב לכבד, לאהוב, לראות בעין טובה, לא להפוך מחלוקת לשנאת אחים, להבין את המניע לדעה שונה בהקשר של שלום היקירים החטופים ואת הדאגה לבטחון עם ישראל ל-100 שנים הבאות.
לה' הפתרונים. אנחנו נמשיך לעשות השתדלות כל אחד כפי יכולתו. עם ישראל חי.