הכרתי בזמנו את האלוף (במיל.) יאיר גולן כאלוף פיקוד מרכז, ודווקא במבחן מוסרי לא קל – היחס שלו ל'מתנחלים' בעפרה היה הגון וישר – לצערי הרב, אין שום חיבור בין יאיר גולן המפקד הישר, לבין יאיר גולן הפוליטי, כפי שאני קורא ושומע.
יאיר גולן הפוליטי – אתה 'משיחי' כי אתה 'מאמין' עדיין ב'שלום' עם מדינה פלסטינית.
מי שעדיין חושב ואומר, שאפשר להשיג 'שלום' בין שתי מדינות ריבוניות בין הים לירדן, הוא 'משיחי הזוי' ללא ספק! מי שעדיין 'מאמין' שיש בחברה הפלסטינית כוחות שיוכלו לעצור את הג'יהאד החמאסי אם רק יקבלו מדינה ריבונית מלאה, הוא עיוור וחרש ו'משיחי הזוי' – הוא מתעלם מעובדות ברורות כמו ניצחון החמאס בבחירות גם בעזה וגם ביו"ש, ואף השלכת אנשי הרש"פ מהגגות בעזה.
לפני שנים רבות, כשרציתי לבחון ברצינות עם מי ועל מה אנו ('המתנחלים') מתווכחים, השתתפתי (במכון ון-ליר) במפגשי שיח בין יהודים לבין ערבים ובכללם, גם ערבים-ישראלים, וגם פלסטינים. האנשים נבחרו בקפידה, ולא היו ביניהם תומכי טרור.
שאלתי בקול רם: 'מתי התחיל 'הכיבוש' הישראלי? האם יש פלסטינים, ובכלל זה גם ערבים-ישראלים, שלדעתם 'הכיבוש' התחיל ב-67'? אמרו לי באופן חד וברור: 'אין אף אחד'.
שאלתי שוב: 'אם כך, מתי התחיל 'הכיבוש' ? אמרו לי: 'לכל המאוחר ב-48'. רבים חושבים, ש'הכיבוש הציוני' התחיל מהצהרת בלפור והמנדט הבריטי, אבל מלחמת 48 הייתה לכל הדעות 'הכיבוש' הקשה ביותר'.
חזרתי ושאלתי: 'זאת אומרת – 'סיום הכיבוש' כתנאי ל'שלום' פירושו ביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית'? אמרו לי: 'נכון. גם האו"ם הכיר בזכות פליטי 'הנַכְּבָּה' לחזור לבתיהם (ביפו ובחיפה, באשדוד, באשקלון ובבאר שבע, ועוד), אבל יש שלבים. קודם נעצור את 'הכיבוש' מ-67, ואחר כך ניאבק נגד 'הכיבוש' של 48, ובעד חזרת הפליטים'.
מאז אני מקשיב וקורא מה אומרים 'פלסטינים מתונים', כשהם לא מדברים בשפה אישית, ואין שום קול אחר – באופן אישי, אפשר להגיע לשלום עם רבים מאד ! אבל ברגע שמתחיל דיון אידיאולוגי ופוליטי, אין אף קול אחד בין הפלסטינים, שיכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בשום מקום בארץ הזאת.
חברים יקרים במפלגה 'הדמוקרטית' החדשה בראשות יאיר גולן, חבל שאתם נופלים ל'בור' הזה – מי שלא מקשיב לקולות הברורים הפלסטיניים הוא 'משיחי הזוי', ודווקא המתיישבים ביהודה ובשומרון הם הריאליסטים, המפוכחים, הזהירים והאחראים לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
כשאמרתי דברים אלה באוזני קבוצות של אנשי 'שמאל ישראלי', לרוב התחילו מיד צעקות: 'אפרטהייד'! 'אתם המתיישבים בשטחי 'הכיבוש' מסכנים את החזון הציוני ואת מדינת ישראל כמדינה יהודית'! 'כיבוש ושליטה בעם אחר, זה או 'אפרטהייד' או מדינת כל אזרחיה'! – רובם לא היו מסוגלים להקשיב לי, ולדון בנושא הקריטי הזה, בשקט.
במקרים המעטים בהם זכיתי להקשבה רצינית, עבר הדיון מהר מאד לקבוצות של 'מתנחלים קיצונים מפירי חוק', שאינם מכירים בסמכויות החוק הישראלי, וגם לא בסמכויות מערכת הביטחון בשטח – וכאן אני רגיל לשמוע את הדברים הבאים: 'אתה איש הגון ואיש מוסרי, אתך אפשר לדבר, אבל אתה חריג בציבור שלך'. בגלל המאבק הציבורי שלי נגד 'המחתרת היהודית', ונגד קולות חמורים שנשמעו נגד יצחק רבין בעולם התורני, סימנו אותי כ'חריג', גם כאשר רוב מכריע בין המתיישבים חושב ופועל בדיוק בדרך שלי.
הנה שתי דוגמאות:
1. בגוש אמונים כ-ו-ל-ם הסכימו, שאסור להפעיל כוח נגד כוחות הביטחון של מדינת ישראל, ואסור להקים כוח לוחם עצמאי בשטח. 'המחתרת היהודית' פעלה מחוץ לגוש אמונים, באשר נראה להם שגוש אמונים 'ממלכתי' מדי. כרגיל בישראל, הקיצונים השתלטו על הכותרות בתקשורת, ולא הרוב הממלכתי.
2. גם כיום, עשרות חוות עם עדרים למרעה במרחב, הוקמו בשנים האחרונות באדמות 'מדינה' שבשטחי C בתיאום מלא עם מערכת הביטחון, כולל אלוף פיקוד מרכז היוצא, יהודה פוקס. לכולם נוח לא לפרט בתקשורת ולא לחשוף פרטים, כדי שלא למשוך גלי התנגדות בארץ ובעולם. הפעילות הזאת כבר שינתה את מצב שליטתנו במרחבי יהודה ושומרון, והיא מתנהלת בהסכמה מלאה ובתיאום. כל הרעש התקשורתי על 'פגיעה בהתיישבות', על פינוי בכוח, על מתח מול אלוף הפיקוד, מתנהל במספר קטן מאד של מקומות בהם פועלים קיצונים שאינם מכירים בסמכויות המדינה, נאחזים באדמות פרטיות רשומות, ומנהלים מאבק עצמאי וגלוי מול כפרים פלסטיניים. שוב התקשורת יוצרת רושם כאילו הקבוצות הקיצוניות האלה הן המשקפות את הרוב בהתיישבות היהודית הממלכתית ביהודה ובשומרון. למרבה הצער, ראשי המועצות ביהודה ובשומרון לא אומרים בפה מלא, שהקיצונים ההם לא מייצגים כלל את ההתיישבות הממלכתית.
גם אין שום חיבור בין מתיישבי יש"ע ברובם המכריע, לבין הכותרות שמפיק בכל יום השר איתמר בן גביר, גם כשהוא צודק בתוכן דבריו מידי פעם – כולנו עלולים לשלם מחיר כבד על הציוצים שמחזקים את המצביעים שלו, אבל מרחיקים חלקים לא קטנים בציבור הישראלי ממפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון, מפעל חיוני ממש לעצם קיומה ולביטחונה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית.
גם הכותרות של השר בצלאל סמוטריץ מזיקות לכולנו גם כשהוא צודק, אבל בצלאל עושה בשטח עבודה חשובה מאד, בסדר גודל היסטורי, ואילו איתמר רק מרחיק.
הקצוות תמיד מחזקים אלה את אלה ורוב הציבור משלם מחירים. אבל בעת הזאת חובה להרים קול, מצד אחד נגד 'משיחיים' מוכי סנוורים, שעדיין 'מאמינים' ב'שלום' עם מדינה פלסטינית ריבונית, ומצד שני נגד 'קנאים', ובעד ההתיישבות ה'ממלכתית'.