אמש (רביעי) התקיימה במסגרת מיזם 252 הרצאתה של מנחת ההורים והזוגיות ומודעות עצמית ומאמנת לחתונה חבצלת דולב על מה שהיא מגדירה כמנגנון ההימנעות של רווקים ורווקות מחתונה.
מעט על מה שמאחורי המושג הזה היא מספרת בראיון לערוץ 7.
"הימנעות היא דבר שקיים אצל הרבה אנשים", היא פותחת ומציינת כי רבים מאיתנו מוצאים את עצמם מייצרים הימנעות מפעולות שונות ומעשים שונים, בין אם מדובר בעבודה, בין אם בשיחת טלפון לא נעימה ובין אם מפגש עם בירוקרטיה."הימנעות היא מנגנון כללי שיש אצל אנשים".
כאשר הדברים מגיעים לעולם החתונה והזוגיות נראה לכאורה שאין סיבה להימנעות שכזו, שהרי כולם עושים את המאמצים הנדרשים, נפגשים ויוצאים על מנת להגיע לחתונה, אך המציאות היא שכן, יש דבר כזה הימנעות מזוגיות.
"לכאורה אין הימנעות, לכאורה אנשים יוצאים שנים על גבי שנים ועושים מאמצים והשתדלות, ולמרות זאת משהו בנפש שלהם חוסם בצורה לא מודעת. יש פחד פנימי עמוק מאוד להיכנס לשם, ועל זה נדבר", אומרת דולב המציינת כי ריפוי החסמים הפחדים הללו מתחיל במודעות לעצם קיומם.
"צריך להעלות את המודעות לזה ולהתחיל בלזהות, כי הימנעות מטבעה היא מאוד מאוד מוסווית, כי אם נגיד לעצמנו שאנחנו נמנעים ניחשב בעיני עצמנו לקצת טיפשים. מה פתאום שנימנע מחתונה? לכן אנחנו מסווים את זה בצורות מאוד אלגנטיות". אחת הדרכים האלגנטיות הללו היא היתלות בסיבות קטנוניות שהן לכאורה אלה שמובילות אותנו שלא להתקדם לחתונה. כך קורה שרווקים ורווקות מתלבטים במשך שנים על דברים שונים, בעוד הסיבה האמיתית אחרת לחלוטין.
מקרה אחד שהגיע אליה ועליו היא מספרת הוא המקרה של אותה צעירה שבמשך 15 שנים התלבטה אם היא רוצה להינשא לדתי לייט או לחילוני. "ההתלבטות הזו נותנת לה לחוש שזה לא שהיא לא רוצה להתחתן, היא מאוד רוצה להתחתן, אלא שהיא רק עדיין מתלבטת. התלבטות היא דבר הגיוני, אבל לא כל כך הרבה זמן".
ההסברים הללו מהווים גם תשובה לא רעה ללוחצים המשפחתיים ששואלים למה הרווק או הרווקה המשפחתיים לא מתקדמים לחתונה ומקבלים מענה שאומר שהם דווקא מאוד רוצים אלא שעדיין לא נמצא בן הזוג המותאם לרצונם.
"זה גם מול עצמי מעבר לעולם שמבחוץ. יש את הלחצים מבחוץ, אבל הסיבות הללו בעיקר עוזרות מול עצמי. 'אני רק עדיין מתלבטת. אני בסדר אבל עדיין לא מצאתי את האחד והיחיד'. לכן זה מוסווה גם אצלנו", אומרת דולב.
ובאשר לדרכי ההתמודדות היא מספרת כי בשיחה היא התמקדה באופן בו ניתן בראש ובראשונה לזהות את הדברים, ובהמשך "להסביר את התפיסה שנוגעת ליחס שלנו לכישלונות שלנו בחיים. אני רוצה להעלות למודעות את ההחמצה המטורפת מרוב שאני עסוקה בלתת דין וחשבון לי ולסביבה שאני בסדר", היא אומרת.
המענה לכל אלה לא חייב להיות ארוך טווח, היא מדגישה ומוסיפה: "לתת את הכלים זה משהו יחסית קצר, ואחר כך נשארת העבודה של האדם עצמו. אני מאמינה במתן כלים לאדם לטפל בעצמו יותר מכך שמישהו אחר מטפל בו. בעיניי זה הרבה יותר אמיתי נכון ומחזיק מעמד".
להצטרפות לפרויקט 252 במחיר מבצע של 10 ש"ח לחודש הראשון לחצו כאן