הטרגדיה של העיירה הדרוזית מג'דל שמס בצפון הגולן, העלתה שוב על פני השטח את יחסי מדינת ישראל לאוכלוסיה הדרוזית, אם כי אין דמיון בין הדרוזים אזרחי ישראל הוותיקים בגליל ובכרמל, לדרוזים שבגולן, שחלקם לפחות עדיין רואים עצמם סורים ולא ישראלים.
לעם היהודי יש חוב ענק לעדה הדרוזית – על כך אין שום מחלוקת. עוד שנים רבות יצטרכו לעבור עד שנצליח לפרוע את החוב הזה. העדה הדרוזית היא היחידה מכל עדות המזרח התיכון, שכרתה ברית שלום אמיתית עם מדינת ישראל, מיד עם קום המדינה. בתחילת המלחמה עדיין היו הדרוזים אוייבים.
גדוד דרוזי השתתף בהתקפה הכושלת על קיבוץ רמת יוחנן. בעקבות כשלון התקפה זו הסכימו הדרוזים להצטרף כלוחמים לצד כוחות 'ההגנה' – ומאז הם איתנו, ביחידות הכי מובחרות. לפעמים הם יותר ישראלים מהרבה יהודים טובים. אי אפשר לטעון כלפיהם שהם אינם שותפים בחובות, כמו שטוענים בצדק כלפי ערביי ישראל. ב"ה כבר זכינו לראות איש צוות אוויר דרוזי ואלוף דרוזי במטכ"ל, שלא לדבר על דרגות גנרל נמוכות יותר. מסתבר שדווקא ההשתלבות העמוקה בצה"ל וההצלחה להשתלב בכל יחידות העלית הלוחמות בשנים האחרונות החמירו את המצב: הפער בין ההצלחה במערכת הביטחון, ובין האפליה הקשה והממושכת באזרחות, גרמו, ובצדק, לתחושת אפליה ונבגדות כלפי המדינה.
השבוע, על רקע האסון במג'דל שמס, שוב עלו הצעות מהצעות שונות איך אפשר לחזק את הקשר הדרוזי למדינה. אחת ההצעות, לא מקורית ולא בפעם הראשונה, היתה לשנות את חוק הלאום. תא"ל (מיל') אמאל אסעד, כתב השבוע טור לחטוף האלמוני שבידי החמאס: "דע לך - מי שבגד פעם אחת יבגוד תמיד. ראש הממשלה, שבחוק הלאום בגד בי, בעדה הדרוזית, ב-20 אחוזים מאזרחי המדינה, יבגוד בך ובעוד 115 חטופים לשם ביטחון משרתו".
צר לי על אמאל אסעד, קצין דרוזי מוערך (הכרתי אותו מאז היה בדרגת סרן), שגם הוא נפל לשטיפת המוח כאילו חוק הלאום הוא 'בגידה בדרוזים'. חוק הלאום הוא אחד החוקים החשובים וההכרחיים שחוקקה כנסת ישראל בתולדותיה. שינוי חוק הלאום יהיה פשע לאומי. מי שקורא לשנות את חוק הלאום, לא הדרוזים הם שמעניינים אותו, אלא הרצון לשנות את אופיה של מדינת ישראל ממדינת העם היהודי למדינת כל אזרחיה.
צודקים הדרוזים בטענה שמדינת ישראל בגדה בהם – כתבתי את זה רבות בעבר. מדינת ישראל היא אלופת העולם בבגידה בתומכיה: הפקרנו את המשת"פים הפלשתינים לחסדי המחבלים והרשות הפלשתינית שעשתה בהם שפטים, הפקרנו את בעלי בריתנו צד"ל מלבנון שלחמו איתנו שכם אל שכם 18 שנה וכיום מוזנחים בכל מיני מקומות במדינה, ובגדנו בדרוזים, אבל לא בגלל חוק הלאום, אלא בכל 76 השנים האחרונות. המדינה היתה חייבת לתת להם לא רק את כל מבוקשם אלא הרבה יותר, כדי להפגין כלפיהם, כלפי ערביי ישראל וכלפי שאר העולם, מה עושים היהודים למי שהם חסידי אומות העולם בענק. במקום זאת יצרנו אצלם קיפוח מכוון. כאזרחי ישראל אין לנו מה להתגאות על כך.
אלא שדווקא חוק הלאום לא פוגע בעדה הדרוזית כמלוא הנימה. שום אזרח יהודי לא מקבל שקל אחד או טובה אחת יותר מאזרח דרוזי – בגלל חוק הלאום. מתנגדי החוק מציגים אותו באופן מסולף ושקרי, כאילו החוק נותן עדיפות כלשהי לאזרח יהודי על פני אזרח שאינו יהודי – דבר שאין לו זכר ושריד בלשון החוק. חוק הלאום לא פוגע כהוא זה באיזושהי זכות בסיסית של אזרח שאינו יהודי. לי, כיהודי, החוק לא נותן שום פריבילגיה מיוחדת על פני דרוזי או אפילו ערבי. אין בחוק הלאום סעיף אחד שנותן לאזרח היהודי מעמד עודף על מי שאינו יהודי – ומי שחולק עלי מוזמן לצטט לי סעיף אחד כזה מתוך החוק.
חוק הלאום מתייחס למדינה, לאופיה ולציביונה, לא לאזרח. החוק קובע את מעמדם של ארץ ישראל כמולדתו ההיסטורית של העם היהודי, ושל דגל המדינה, סמל המדינה, ההמנון, קביעת ירושלים כבירת המדינה, מעמד השפה העברית (כולל קביעה שלשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה), קיבוץ גלויות, הקשר עם העם היהודי, הלוח העברי וימי השבתון לפי הלוח העברי, והתיישבות יהודית.
הסעיף האחרון מכוון בעיקר לשופטי בג"ץ, כי בחלק מהפסקים שלהם אין ביטוי לעובדת היות מדינת ישראל מדינת העם היהודי. הרי החוק הזה לא היה נולד בכלל, אלמלא פסק הדין בבג"ץ קעדאן, שחייב את היישוב הקהילתי קציר בוואדי ערה להקצות מגרש למשפחת קעדאן מבאקה אל גרביה, בטענה ש"מדיניות החכרה של קרקעות ליהודים בלבד מהווה אפליה אסורה". חוק הלאום נועד קודם כל לשופטי העליון - להבהיר להם מהי מדינת ישראל. רק בגלל בג"ץ נאלצה הכנסת לקבוע בחוק דברים שהם מובנים מאליהם.
מדינת ישראל חייבת לחוקק את ערך השיוויון, אבל לא בחוק הלאום אלא בחוק יסוד כבוד האדם. שם מקומו של השיוויון, כי זה החוק המתייחס לאדם, לאזרח. הזכות לשוויון אינה מופיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בגלל המפלגות החרדיות. היא הייתה בהצעת החוק אך לא עוגנה בחוק, כי החרדים חששו, מן הסתם בצדק, מהפרשנות שבג"ץ ייתן לנושא השיוויון. עובדה היא שגם במצב בו בחוקי היסוד אין הוראה על השיוויון, הפסיקה במהלך השנים קבעה שהשיוויון נגזר מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כך, גם בלי הוראה חד משמעית בחוק, בעולם המשפט קיים ערך השיוויון.
התיקון ההכרחי של הפגיעה בדרוזים חייב להיות באמצעות חוק יסוד נוסף, 'חוק יסוד הדרוזים', שבו יינתן מעמד מיוחד לכל עדה או קבוצה שקשרה גורלה עם העם היהודי באופן מעשי – למענם, ולמען המדינה היהודית מדינת ישראל.
(הטור מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח')