כולנו בהלם מוחלט, עם ישראל בהלם. אנשי משטרה צבאית נשלחים לעצור את אנשי כוח 100 רעולי פנים כאילו היו פושעים ואנסים.
הפרקליטות הצבאית מדליפה סרטונים מאירועי אונס קבוצתי שכביכול נעשו. ערוץ 2 עורך סרטונים מאירועים שונים תוך מצג שווא שנהלים רגילים של שימוש במגנים נעשו לשם הסתרה של אירועי התעללות ואונס באסירי החמאס.
מערכת המשפט שוקלת להביא את איש הנוח'בה להעיד כנגד חיילי צה"ל ומודה שנעשות פניות יזומות למחבלים משוחררים כשהם כבר בעזה על מנת לגבות מהם עדויות על היחס אליהם בזמן מעצרם בישראל. אם לא די בזאת, לוחם כח 100 שנעצר ושוחרר, מודח משירות כיוון שהתראיין וחשף את האמת על המעצר הקפקאי שהופנה כלפיו וכלפי חבריו.
כל זה משתלב בהקצאת משאבים אינטנסיבית של מערכת אכיפת החוק ברדיפה שיטתית אחרי אנשים שיצאו להגן ב 7.10 מפני המתקפה החייתית של אנשי החמאס, והיו עדים לכל הזוועות שלא ניתן לתארם במילים, זאת בזמן שטרם הוסדרה הדרך שבו יבואו מחבלי הנוח'בה על עונשם, דבר שבעולם נורמלי הוא זה שהיה מדיר שינה מאנשי מערכת החוק.
ובתוך ההלם הזה חובה עלינו לשאול ולהבין מנין מגיע כל הרוע הזה. מדוע מתרחש היפוך היוצרות הזה ואיך ניתן לתת לו פשר?
קשה לראות את הדברים במנותק מהקונספציה שקרסה ב 7.10 ואותה קשה לראות במנותק מהקונספציה הרחבה של השמאל העולמי שקורסת בשנים הללו בקול רעש גדול מול עינינו.
במשך עשרות שנים, האקדמיה מתארת את העולם כעולם שנגמרו בו המלחמות הגדולות כפי שניסח זאת פרנסיס פוקויאמה בראשית שנות התשעים בתזה הידועה שלו על קץ ההיסטוריה, עם קריסת הגוש הקומוניסטי וסיום המלחמה הקרה. תיאור זה המשיך בתזה של הסוציולוג האמריקאי צ'ארלס מוסקוס על הצבא הפוסט-מודרני, הקטן והחכם והטכנולוגי, המנוהל על ידי גנרל-מדינאי "פוסט-הרואי", והמכוון לעיסוק במשימות אזרחיות של שלום.
תאוריות אלו השתלבו בתאוריות פוסט-קולוניאליות בהובלת אדוארד סעיד, המציגות את העולם ככזה שאין בו טובים ורעים, ובעצם יש בו רעים, אלו אנשי המערב, או אנשי "הגזענות החדשה", המתארים תרבויות אחרות כנחותות מוסרית. תאוריות אלו השתלבו היטב בפילוסופיה הפוסט-מודרנית השוללת באופן מהותי את ההבחנות בין טוב לרע ורואה את השפה המוסרית כולה כהחטאה של הממשות.
לשם כך, התבססה בתאוריה הפמיניסטית הרדיקלית ובבנות הדוד שלה הדגשת "מיקרו-אגרסיות" כשוות במשקלן לאלימות, כך ניתן לצייר כמעט כל אדם מן היישוב כשווה ברשעותו לגדול הרוצחים, וזאת מפני שחנות הפלאפל המאולתרת שלו איננה מונגשת לבעלי מוגבלויות או מחמת שהשלטים בה אינם כוללים את הנקודה המגדרית המהוללת.
לסיום, תרבויות המוות והרצח תוארו על ידי האקדמיה כתוצר של ניצול וחולשה כלכלית. לעולם אין חלשים, רק מוחלשים, והטרור הרי הוא תוצר של עוני ומצוקה כלכלית.
התוקפנות הרוסית שנחשפה במלחמה באוקראינה בשנתיים האחרונות, ההתעצמות הכלכלית-אסטרטגית של הסינים, ועוצמת התוקפנות של האיסלאם הפוליטי כפי שנחשפה בשנה האחרונה במתקפה הרב-זירתית על ישראל אך לא פחות מכך במה שהיא גילתה על כוונותיו של האיסלאם באירופה ובארה"ב, מניעים את אמות הסיפים של כל ההונאה האקדמית-אינטלקטואלית הזו. הברית החדשה בין רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה מלמדות על ציר רשע עולמי ברור ומבהיק ברשעותו, השולח את צבאות אירופה המפורזים למירוץ חימוש מחודש, אך יתירה מזו, הוא שולח את הדמיון האירופי על העולם החדש לפח הזבל של תעשיית סרטי הפנטזיה.
כפי שכולנו יודעים, לא בקלות מוותרים אנשים על תפישת עולמם שכבר הפכה לחלק מזהותם האישית. הבחירה המחודשת של הבריטים בלייבור ושל הצרפתים במפלגתו של מקרון מעידה שעוד הרבה יידרש על מנת לעורר את אירופה מהדקדנס התרבותי-מוסרי שהשתלט עליה.
התאוריות האמורות, שהן התאוריות המובילות במדעי החברה בעשורים האחרונים, הובילו ביודעין ושלא ביודעין גם את האליטה הישראלית באקדמיה, במשפט ובצבא, לאדפטציה של הרעיונות הללו להבנת הסכסוך הישראלי-ערבי ולהבנת מצבה הגאו-אסטרטגי של מדינת ישראל.
בהתאם לכך, הוצגו הערבים והפלסטינים כמדוכאים הנצחיים על אף כוונות ההשמדה שלהם כלפי ישראל ועל אף הרצחנות האכזרית המאפיינת את הטרור שהם מפעילים. השאיפה לייצר סימטריה מתמדת בין תרבויות בכלל, ובין פלסטין הרצחנית למדינת ישראל היא המנוע האמיתי מאחורי קמפיין "אלימות המתנחלים" שמומן בסכומי עתק על ידי מדינות אירופה, ונועד לנפח מקרי אלימות מעטים הראויים לגינוי ולהשוותם לטרור הרצחני היומיומי המופעל על ידי הפלסטינים, כל זאת במטרה לייצר את הסימטריה בין התרבויות. הטרור הוצג כתוצר של מצוקה כלכלית, והכנסת פועלים בכמות גדולה יותר היא תמיד זו שתרגיע את השטח.
הטבח המזעזע של ה 7.10 ערער לחלוטין את כל התיזה הזו, ומוביליה מצויים בחרדה גדולה שאין עוד דרך שהציבור הישראלי ימשיך לאחוז בה. לצערנו, האמצעים שהוא נוקט בהם רק הולכים ומחמירים. הדמוניזציה וההסתה בהם הוא השתמש בשנה שעברה לא הלכו לשום מקום והמעקב אחרי השיח אצל מובילי המחאה מן השנה שעברה מבהיר שרבים מהם לא למדו דבר ולא שכחו דבר. זהו ההסבר לתופעות שפתחנו בהם, שכנראה נמשיך לראות כמותן, ואף חמורות מהן. הכל נועד להצדיק את התזה על הסימטריה שבין התרבויות, ובאופן גרוטסקי-אירוני, להתמקד בתיאור מחבלי הנוח'בה, מן הגרועים שברוצחים המודרניים, כקרבנות של התעללות ואונס על ידי היחידות המובחרות של כוחות הבטחון.
אלו ימים של בין המצרים, וקשה לקטרג ולהרבות מחלוקת אף כנגד עוכרי ישראל הגדולים ביותר. ובכל זאת, בשתיקה יש כדי להתיר את דמם של גיבורי ישראל, ועל כן חמורה היא מהצגת האמת הקשה. הסנגוריה האמיתית לעת הזו היא הזיכרון שרובם של הטועים הם תינוקות שנשבו בידי תעמולה רדיקלית שהשתלטה על האקדמיה, על המשפט ועל התקשורת בישראל. אשרי המאמין שאם נתמיד באמירת האמת, גם הם יתעוררו לבסוף מן ההזיה. המציאות בכל אופן, עושה הכל על מנת לקדם את ההתעוררות הזו.