הו, היסטריה, את אהובתי

אני מתאר לעצמי שכל אחד נכנס מתישהו לרגע של פאניקה, תבהלה, חרדה קיצונית שמובילה בין היתר לאובדן עשתונות ושיקול דעת.

פאניקה נגרמת גם בגלל איום ממשי וגם בגלל איום מדומיין. חוויית התבהלה יכולה להיות אישית וגם קבוצתית. המשורר והעיתונאי הבריטי צ'רלס מקקאי מתעד בספרו 'זיכרונות על אשליות פופולריות יוצאות דופן ועל טירוף המוני' (1720) מקרים רבים של היסטריה המונית שמוכרת כבר משחר ההיסטוריה. פאניקה והיסטריה בהקשר התרבותי חברתי של התופעה מתייחסים לאותה חוויה בהבדל אחד: פאניקה מתייחסת בעיקר לחוויה פרטית. היסטריה מתייחסת בעיקר לחוויה קולקטיבית, מדבקת.

אפשר לזהות היסטריה המונית, שמגודרת גם כמחלה פסיכוגנית שלא נגרמת בגלל גורם ביולוגי, כאשר מבחינים בקבוצה של אנשים שחווה את אותם רגשות ותופעות פיזיולוגיות שלא נגרמות בגלל בעיה רפואית. היסטריה נגרמת בגלל מועקה קיצונית וחרדה שמתפשטות במהירות בין חברי הקבוצה, בין היתר בעקבות שמועות, פייקניוז וקמפיינים תקשורתיים שמכוונים ליצירת פחד וחרדה.

אירוע מוכר של היסטריה המונית נגרם בגלל תסכית הרדיו 'מלחמת העולמות' שביים והגיש אורסון וולס בשנת 1938. אלפי אנשים חשבו שמדובר בדיווח חדשותי על פלישה של חייזרים מהמאדים נתקפו בהיסטריה שגרמה לרבים לברוח מבתיהם. ההיסטריה גרמה לחלקם "לראות" חייזרים. בודדים אחוזי אימה שלגמרי איבדו את שפיות דעתם התאבדו.

הפסיכולוג הקליני מתיאס דסמט הראה בספרו 'הפסיכולוגיה של הטוטליטריזם' שהפחד הבלתי רציונלי מנגיף הקורונה הוביל למדיניות חסרת היגיון שפגעה קשה בחופש הפרט, ולמרבה הטרגדיה גם בבריאות, במיוחד של זקנים. ברוב המקרים היסטריה המונית נוצרת בעקבות זריעה מכוונת של חרדה וזעם. המון שמתלכד בגלל פחד וזעם, כותב דסמט, מתפרק בהיעדר התחושות האלה. כשזה קורה אותו המון פונה בחמת זעם נגד מנהיגיו. מנהיגי ההמון שמודעים לאפשרות הזאת, יוצרים כל הזמן חרדות חדשות וכלים חדשים לחיסול מקור החרדה.

'מחאת קפלן' היא מקרה של היסטריה המונית. מכיוון שברור שישאלו "מה, זה קורה רק לשמאלנים?", אתן את התשובה של הפסיכולוג האבולוציוני גד סעד – שמופיעה בספרו 'מוח טפילי: כיצד רעיונות זיהומיים הורגים את השכל הישר'. לשאול מומחה לפרוגרס למה הוא מדבר רק על השמאל "זה כמו לשאול גניקולוג אונקולוגי שמתמחה בסרטן צוואר הרחם למה הוא מטפל רק בנשים". ההתמקדות בשמאל, ב'קפלן' בפרט, נועדה גם "להגן על האמת, והיום אלה הרעיונות הפתוגניים של השמאל שמובילים אותנו לתהום אינסופית של חושך בלתי רציונלי". סעד, זה חשוב, ממש לא ימני.

היסטריה מלאכותית, מדומיינת, נוצרת גם בעזרת שלטי חוצות גדולים ומוארים, כמו אותו שלט "מחאה" באותיות צהובות על רקע שחור, צבעים שמזהירים מפני סכנה של "הפקרה. שקרים. הסתה. דיקטטורה.". ארבעת המילים האלה נועדו לגרום להיסטריה, שיוצרת המון מבוהל ואלים שניתן לשלוט בו בקלות.

אהוד ברק יכול להגיד מיליון פעמים שהוא קורא למיליון אזרחים לצאת למרי אזרחי לא אלים, זה לא ישנה ש"מחאות" קפלן הן מהומות אלימות, מאורגנות היטב, משופעות בכסף רב, שמונהגות על ידי אנשים שכולנו כבר מכירים אותם בשמם. מי שעוקב גם יודע שהסיבות לחרדה משתנות כל הזמן אבל המטרה קבועה – להחליף בכל מחיר שלטון ימין בשלטון שמאל.

אי אפשר לכתוב כאן בפירוט על מסעות ההפחדה וזריעת הבהלה הבלתי נגמרים נגד נתניהו והימין בכלל, ולכן נסתפק בזה, שיצירת חרדה וזעם שיוצרים "מחאות" זאת שיטת עבודה מוכרת, שבהקשר הישראלי התחילה עם בן גוריון שהשווה את ז'בוטינסקי להיטלר. היום נתניהו כבר נתפס בעיני השמאל כמסוכן יותר מהיטלר וסינוואר ביחד.

אמנון לורד הצביע על יוסי שריד כראשון שהשתמש במטבע הלשון "ביבי מסוכן". בטור של שריד שפורסם ב'הארץ' בשנת 1988, הוא כתב שנתניהו "אדם מסוכן ... אני אעקוב אחריך, בנימין נתניהו, בסקרנות ובעיקר בחרדה, כדי לראות אם באמת תוכל להוליך שולל במשך כל הזמן שיידרש לך כדי להגיע לפסגה". נתניהו שסיים אז את תפקידו כשגריר ישראל באו"ם, עיצבן את שריד בעיקר בגלל ההשוואה שעשה בין ערפאת שוחר שלום עכשיו להיטלר. שריד המשיך במסע ההפחדה שלו ללא לאות: "ראש הממשלה חי על זמן שאול: בהאריכו את כהונתו, הוא מקצר את חיינו", כתב האיש הרע הזה ב-2011.

אהוד ברק, ממשיכי דרכו של שריד בעניין הזה, עובד קשה כדי ליצור היסטריה המונית. הוא התחיל לזרוע בהלה הרבה זמן לפני שמישהו בכלל חשב על רפורמה משפטית. "לממשלה הימנית של השנתיים האחרונות עם אג'נדת המדינה האחת", הוא ניסה להפחיד אותנו ב- 2017, "אין ברירה אלא לקעקע את סמכות בית המשפט העליון, להשתיק את התקשורת, להחליש את החברה האזרחית ולסדוק את הקוד האתי של צה"ל". ברק מנסה ליצור בהלה המונית כי הוא יודע שרק כך, ככה הוא מאמין, יהיה אפשר להוציא "לרחוב מיליון אזרחים ולבלום בגופנו את ההרס של הדמוקרטיה". ברק ממשיך עם קמפיין ההפחדה שלו כל הזמן. גם עכשיו בזמן מלחמה הוא אומר ש"יש לפתוח במהלך הפגרה בהכנות למרי אזרחי רחב ובאי-ציות אזרחי בלתי אלים". האיום הקיומי על ישראל הוא נתניהו ולא חמאס, חיזבאללה, איראן. הו, היסטריה, את אהובתי.

גם טרוריסטים יכולים לגרום להיסטריה – זאת מטרת הטרור. אולי בגלל זה רובי ריבלין בהיותו נשיא מדינת ישראל אמר ש"בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש". יאיר לפיד חזר על זה בווריאציה אחרת: "לנתניהו כבר אין נשמה". גם אבי בניהו שהיה דובר צה"ל רומז לאותו דבר אחרי שראה את נפתלי בנט ממריא דרך דמעה שקופה על מסלול הלווייתו של אברהם מונדר ז"ל: בניהו "רוצה לראות את ראש הממשלה שלי באירוע כזה. אנושי, מיוסר, חנוק ודומע" כלומר, נתניהו איבד צלם אנוש.

ראש השב"כ רונן בר שלח ממש עכשיו מכתב אזהרה לראש הממשלה, ובו כתב שהטרור היהודי, הימין הבן גבירי סמוטריצי, מסכן את קיומה של המדינה, למרות שהימין הזה נלחם עכשיו בעזה. בר לא מצא לנכון לדבר על טרור של ערביי ישראל, וכמובן שאין בכלל מה לדבר על טרור של השמאל, למרות שההמון הקפלניסטי מוכה החרדה מכריז מעל לכל במה אפשרית שבכוונתו לרצוח את ראש הממשלה ומשפחתו, שבכוונתו לגרום למלחמת אזרחים שתוביל לגופות של יהודים בירקון. גם בר יודע שאסור להפנות את זעם ההמון הקפלניסטי נגד הערבים והשמאל.

רק המחשבה שיכול להיות לנו ראש ממשלה טרוריסט שאין לו נשמה יוצרת היסטריה, שגורמת לאנשים כמו יעל דן לייחל לתבוסתה של ישראל: "בוא בוא בוא", היא אמרה בגל"צ לאלוף במיל' אייל ראובן רק לפני כמה ימים, "אני בעד ... לתת לסינוואר הכל ולהרים דגל לבן". רק מי שאיבד את שפיות דעתו מרוב אימה ופחד ירצה להתאבד, שזאת המשמעות של כניעה של ישראל במלחמה על קיומה.

היסטריה המונית שמסוכנת תמיד ובכל מקרה, מסוכנת שבעתיים כאשר זעם של המון יהודי מופנה נגד מדינת היהודים. זה לא מקרה ש'אחים לנשק' סירבו להגן על מדינת ישראל, עד ה-7 באוקטובר. גד סעד מסביר שזה הפתוגן הפסיכוגני, מחולל המחלה האידאולוגית שחדר למוחם, הוא זה ששינה את התנהגותם באופן שמנוגד ליצר החיים הבסיסי שלהם. ההמון הקפלניסטי שקורס מאימת הדיקטטורה המדומיינת לא חושב בהיגיון מאותה סיבה. מחולל המחלה הפסיכוגנית גורם להמון הזה לשנות את התנהגותו כך שיהפוך לטרף קל להשגה.

הדרך להדביר רעיונות פתוגנים, אומר סעד, היא להפסיק להתבונן מהצד על מה שקורה, ולהצטרף למאבק ברעיונות האלה, כל אחד כפי יכולתו וכשרונו. "תשתתפו. אל תהיו רק צופים בזמן שהאמת, התבונה וההיגיון קוראים לעזרתכם. אל תתנו את קולכם לקבלני משנה. אל תצנזרו את עצמכם ... אל תפחדו לדבר ... אל תפחדו לאבד חברים" וכיו"ב. נכון, זה דורש אומץ לב, שאותו לא נוכל לדרוש מנבחרי הציבור של הימין כל עוד צבא הבוחרים שלהם ממשיך לשתוק.