אלקנה, מאיפה אתחיל? שמונה שנים אנחנו ביחד, לא נפרדים, עד הקורס מ"כים. מהקשר הטוב שלנו העברנו את זה גם לאחים הקטנים והאימהות שלנו בתיכון, תמיד עשינו שטויות לרוב ביחד וגם לפעמים שניה צריך עבודות ולימוד מידי פעם.
סגרת ראשון ואני מיד אחריך בקריית שמונה, גם שם לא נפרדנו, המשכנו בטיולים בכל הצפון שיחות ומידי פעם גם לימוד. בכל השנה וחצי הראשונות בישיבה רצית הכי רחוק שאפשר, ליחידות הכי מובחרות ומשזה לא צלח הלכת בלב שלם וראש מורם אתנו לנח"ל. מהרגע הראשון התבלטת במחלקה כאיש למשימות ואחריות תמיד בראש, תמיד יוזם, אף פעם לא וויתרת.
עם זאת, במסע 25+5 שעיקמת את הרגל 30 פעם בערך ועדיין סיימת אותו או בחמס שעשית תוצאה טובה עם רגל נקועה מתחילת המלחמה תמיד היית הראשון במחלקה, בכל בית כל חדר או הליכה אלקנה מוביל וידעתי שלא נופתע משם כי אי אפשר עלייך, תמיד תכננת לשירות ארוך בצבא קורס מ"כים אז תפקיד חזרה לישיבה ל-4 חודש כי צריך להתמלא ולצבור כוחות מהישיבה ומשם ראיתי אותך מח"ט החטיבה.
כבר ששום דבר לא עוצר אותך , בשבת שסיפרו לנו. לא האמנתי, אתה הבחור שאף פעם לא מוותר או כמו שאמרת 'נגב חוד לא נפצע אף פעם', ואז היה ברור לי איך דווקא אתה כי אתה אלקנה תמיד חותר קדימה, חושב על הכלל ולא על עצמו. אני היה לי קשה לעבור את הקשג, אני זוכר בפעם האחרונה שעשיתי ועברתי אותו איך ב-100 מטר האחרונים הגעת לדחוף אותי למרות שהיית אחרי בחמס וזה היה ב 5 בבוקר ואז ביום איך עשית לי שיחת מוטיבציה כמו אצל רוקי ואיך קפצת מאושר שהצלחתי לעבור את המתח סוף סוף.
עכשיו אתה עם דסקל למעלה, שניכם נפלתם כשחתרתם קדימה לקרב בלי פחד, טובת עם ישראל על פני טובתכם, שמרו עלינו משם למעלה.
אוהב המון ולא מעכל שה' לוקח אליו שוב את הכי טובים שיש לנו, מתגעגע אליך בטירוף אחי.