בימים אלו נכנסנו לשלב חדש במלחמה בצפון – חיל האוויר מכה בהצלחה בחיזבאללה, מאות אלפי ישראלים נכנסו למקלטים, וקיים חשש סביר שאזורים נוספים יכנסו לקו האש.
ראש הממשלה עומד לצאת לניו יורק, כדי לחזק את התמיכה הבינלאומית בישראל, ומתעתד לשוב בהקדם האפשרי, כדי להמשיך ולהשתתף בניהול המלחמה. משנודע לחברי הכנסת של יהדות התורה על כך שקיימת אפשרות לפיה ראש הממשלה יחזור ארצה בשבת, הם דרשו מיד שיבטל את נסיעתו לארה"ב.
לא צריך להיות גדול בתורה - או מומחה גדול למדיניות בין לאומית ולבטחון - בכדי להבין שמדובר בנסיעה שמהווה פיקוח נפש, ולפיכך אין בה חילול שבת. חיזוק התמיכה הבינלאומית בישראל בשעת מלחמה, הכרחי להצלחתנו, וגם השתתפות ראש הממשלה בניהול המלחמה היא צורך חיוני. אולם, בעולמם הצר של חברי הכנסת של יהדות התורה, אין מקום לפיקוח נפש של ציבור, או להלכות הנוגעות להתנהלותה של מדינת ישראל. ברור להם שהזמנת אמבולנס לאשה הכורעת ללדת בבני ברק, מהווה פיקוח נפש, שעה שגיוס תמיכה בינלאומית או ניהול מלחמה – עניינים הנוגעים לחייהם של מאות אלפים - אינם עומדים בהגדרה זו.
הצצה מזדמנת זו לעולמם הרעיוני של חברי הכנסת החרדים, מבהירה גם מדוע בשעה שבה חסרות שתי אוגדות לצה"ל, הם מתנים את תמיכתם בתקציב, באישור חוק "גיוס" שיכשיר את השתמטות בחורי הישיבות משירות צבאי.
העדר כל תפיסה לאומית או אחריות ציבורית, משתקף גם בהתנהלותם בסוגיית הבחירות לרבנות שתתקיימנה ביום ראשון הקרוב. הרבנות מתמודדת עם משבר אמון קשה - רק 8% מהציבור החילוני חש כלפיה אמון - וגם בתחום אספקת שירותי הדת היא נכשלה כשלון חרוץ.
כך, בעשור האחרון חלה ירידה של 20% בשיעור האנשים הבוחרים להתחתן ברבנות, כאשר רוב מי שלא עשו זאת, העדיפו לחיות יחד כ'ידועים בציבור' או להנשא במסגרות חלופיות.
בנוסף, מדיניות הגיור המחמירה של הרבנות כלפי מאות אלפי העולים מ'זרע ישראל', הביאה לירידה של 34% במספר של המתגיירים בעשור האחרון. ירידה זו - שלצדה חלה עליה של 55% במספר חסרי הדת - הביאה לכך שכעת חיים בישראל 560,000 חסרי דת. כבר כעת ניתן לראות את תוצאות העדר האכפתיות לגורלו של כלל ישראל - בעשור האחרון הגיע שיעור נישואי התערובת של יהודים עם מי שמוגדרים כחסרי דת או בעלי דת אחרת, לכ 10% מכלל הנישואים של יהודים בישראל !
שלא במפתיע, חברי הכנסת וכל שאר הבוחשים בקלחת הבחירות לרבנות, כלל לא דנים באתגרים אלו, שעל אף שוליותן בשיח הציבורי, יש להן משקל רב בעיצוב דמותה של החברה הישראלית. בדומה לסוגיית טיסתו של ראש הממשלה, או שאלת גיוס החרדים, גם כאן מה שמכריע את הכף הוא שיקולים צרים ובדלניים, שאינם מביאים בחשבון את טובת המדינה והחברה הישראלית.