חנה כהן, אלמנתו של רס"ר (במיל') אוריאל כהן ז"ל מצור הדסה שנפל בעזה התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על דמותו המיוחדת.
"אוריאל, כשמו כן הוא, היה אור גדול לעולם. גם בחייו ידעתי וידענו החברים והמשפחה שיש לנו בחור מעל הטבע. הוא באמת לא היה קשור לפה. הוא היה טוב מדי מכדי להיות אמיתי. כל מיני מעשים שהוא עשה, הנתינה שלו, הדרך שבה התנהל בעולם, החשיבה שלו כלפי אחרים. הוא חי למען הכלל, הוא היה נשמה כללית. לכן גם נורא פחדתי עליו במלחמה. ידעתי שבמלחמה הנשמות הכלליות האלה הולכות - לא הפרטיות", היא מתארת.
כהן מוסיפה "היו לי תחושות מאוד קשות מהשבעה באוקטובר וככל שהתקדמו הימים הן הפכו קשות יותר ויותר. ביקשתי ממנו שיעבור לתפקיד אחר, שיהיה בחמ"ל, שלא יהיה בפרונט. הוא לא הסכים. הוא ממש התעקש להיות שם. הוא היה מפקד והייתה לו אחריות על החיילים שלו. הוא התבדח ואמר לי 'תשמעי חנה, אם אני מת צעיר אני מעדיף למות בעזה, זה לא עדיף על תאונת דרכים או משהו כזה. עדיף לי מוות משמעותי'. זה היה בצחוק אבל היה בדבריו הרבה מהאמת הפנימי שלו".
"בלילה לפני שהוא נהרג הוא היה בבית ונכנס לחדר של הבת שלנו שיר שכבר ישנה. הוא אמר לה 'לילה טוב שיר, אבא אוהב אותך, ביי שיר'. ואמרתי לו 'למה אתה אומר לילדה ביי?' והוא ענה 'אני לא יודע'. אמרתי לו: 'אוריאל, אתה תצא מזה, בחיים נכון?'. הוא ענה לי 'כן, אבל אם קורה, קורה'", היא מוסיפה ומספרת.
"זה מכעיס אותי כי בסוף אני צריכה לשלם את המחיר. אני והבנות וההורים שלי וההורים שלו והאחים שלי והאחים שלו. כתבתי לפני ראש השנה לקב"ה שמבחינתי, אני המלכתי אותו כבר, כשאוריאל נהרג. אני לא צריכה את ראש השנה, כדי להמליך את השם עליי. אני מגיעה ליום הדין בצורה מאוד קשה. אני מרגישה מה זה ימים נוראים במובן הכי גדול של המילה. זה חג בלי אוריאל, בלי אבא לבנות. אין לי מושג איך אני עוברת את החג הזה", מסכמת כהן.