משפחות חטופים הגיעו הבוקר (שני) במלאת שנה לטבח השבעה באוקטובר להפגין מחוץ למעון ראש הממשלה בירושלים שם השמיעו צפירה בת שתי דקות.
המוחים קראו לנתניהו "לשים סוף להפקרת יקיריהן ולהשיב את כל החטופים בעסקה - החיים לשיקום והנרצחים והחללים לקבורה ראויה בארצם".
אלי אלבג, אביה של התצפיתנית לירי אלבג שנחטפה ממוצב נחל עוז, אמר: "שנה של סיוט. שקמים בבוקר, אם ישנים בכלל, חיים והולכים לישון מתים. יום יום, שנה שלמה. יום יום, שנה שלמה. ואני אומר לראש הממשלה: ‘לא יזכרו את המבצעים, לא יזכרו את כל התחבולות, אבל מה שיזכרו לעולם ועד זה את החטופים. את רון ארד שלא נשכח, ועוד 101 חטופים. ואוי ואבוי אם הם לא יחזרו כי רק את זה נזכור, רק את זה'".
שי ונקרט, אביו של החטוף עומר ונקרט, אמר: "נגמר לנו הכוח! אבל בכל פינה קטנה, בכל נים בגוף יש לי כוח נוסף, כי אין לי זכות לוותר, אין לי זכות לישון ולעשות דברים אחרים. 24/7 זו משימת חיי ואנחנו נחזיר את כולם הביתה. אני לא חושב שצריך שנזכיר להם, אבל הדבר החשוב ביותר במדינת ישראל היום זה להחזיר את כל החטופים!".
אייל קלדרון, בן דודו של עופר קלדרון, אמר: "החזרנו את סהר וארז האהובים, אבל לא הצלחנו להחזיר את עופר לחיק המשפחה. מאז אנחנו עושים הכל, עופר, אבל הכל, כדי שתחזור אלינו, ואנחנו לעולם, לעולם לא נוותר עד שנקבל אותך שוב. יש לנו חיילים מדהימים, אנשים מדהימים, שיום יום מחרפים נפשם כדי ש-101 החטופים יחזרו הביתה. הלוואי והייתה לנו הנהגה ראויה שיכולנו להגיד עליה את אותו הדבר. אנחנו פה מול בית ראש הממשלה להגיד שלעולם לא נוותר, אנחנו פה עד שנחזיר אותם, לא נסלח, לא נשכח".
שירה אלבג, אמה של לירי אלבג, אמרה: "אנחנו פה לעמוד עם זכר הנרצחים, שנרצחו באותו יום ולזכור את החיים גם כן. שנה שהם שם ונראה ששכחנו אותם, אבל אנחנו פה להזכיר להם שלא שכחנו אותם ולהזכיר לנבחרי הציבור שלא שכחנו אותם. כולם היו צריכים לחזור כבר מזמן, ולא ניתן לכם לנוח עד שכולם יחזרו, עד האחרון שבהם – החיים לשיקום והנרצחים לקבורה".
ורדה בן ברוך, סבתו של עידן אלכסנדר, אמרה: "שלום לכולם, שמי ורדה בן ברוך ואני סבתא של עידן אלכסנדר. עידן הוא אזרח אמריקאי שהגיע לארץ והתנדב לצבא לעשות שירות משמעותי. הוא לוחם גולני ונחטף ממוצב הבית הלבן לעזה. אמו, יעל, הייתה בארץ באותם ימים. הוא רשם לה: ‘אמא יש פה בלגן נוראי, אני רואה פה דברים הזויים וקשים, אני רואה הרבה אנשים באים לקראתי.’ הוא נחטף לעזה ואנחנו יודעים שהוא חי וככה אנחנו רוצים לקבל אותו – חי וקיים!".
ניבה ונקרט, אמו של עומר ונקרט, אמרה: "עומרי חייאתי. אני מתגעגעת אלייך, אתה חסר לי בכל נשימה, בכל רגע בגוף. אני הכי מפחדת עומרי שלי מהמבט שלך, שתחזור תסתכל עלי במבט של: "איפה הייתם?" איפה הערכים שגידלתם אותי עליהם? איך אצדיק, מה אגיד לו? אני מפחדת עומר שלי. אני מפחדת, אני אוהבת אותך. אנחנו חזקים חיים שלי, תהיה חזק בשביל עצמך. עומר אני רוצה שתחזור אלי חי. אני מחכה לנכדים שהבטחת לי. אנחנו לא מוותרים חיים שלי, אני לא מוותרת לשנייה. אנחנו פה ננצח עד שאתה בבית אני אוהבת אותך חיים שלי".
שיר סיגל, בתו של קית׳ סיגל, אמרה: "עברה שנה, שנה משבת בבוקר שההורים שלי קמו בבהלה ורצו לממ"ד. שנה מאז שמחבלים חדרו לקיבוץ. שנה של חרדת מוות שאף אחד לא יבין. שנה ש-15 מחבלים חדרו לבית של ההורים שלי. שנה שירייה פגעה באבא שלי. שנה מההודעה האחרונה שקיבלתי מאבא שלי. שנה שעברה מאז שההורים שלי מובלים לרכב שלהם לעזה עם חרב מונחת על צווארם. שנה מאז שמחבלים דחפו את אבא שלי על הקיר ושברו לו את הצלעות. עברה שנה מאז היום שדמיינתי איך ההורים שלי יגיעו הביתה ונתחבק. עברה שנה אבל זה יום ארוך אחד. 101 חטופים עדיין בשביעי באוקטובר, והם עדיין מתפללים שיבואו להציל אותם. ויגידו להם שהם חוזרים הביתה למשפחות שלהם והם בטוחים".
אופיר אנגרסט, אחיו של מתן אנגרסט, אמר לסיום: "בחודשים האחרונים קיבלנו את הסרטון שהחלטנו לפרסם. החלטנו לפרסם את החלק בו הוא פונה לנתניהו כחייל חטוף, כמי שהצביע לו וסמך עליו שאם יקרה לו משהו הוא היחיד שיגן עליו. כבר שנה מסתבר שלא. מתן התחנן אליו שיחזיר אותו כבר הביתה. הגיע הזמן אחרי שנה יותר מידי. הגיע הזמן להחזיר את כולם".