עם הרב יצחק נריה, ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד וארגון באים בטוב, שוחחנו על מאפייני הפניות והשאלות ששואלים חיילים משדות הקרב בלבנון וברצועת עזה לקראת יום כיפור.
את דבריו פותח הרב נריה בזכות הגדולה על כך ש"יש לרבנות הצבאית קו הלכה ועשרות אלפי שאלות מגיעות לשם מתחילת המלחמה. הלוחמים שלנו יודעים להכות באויב מכה ניצחת וגם את רצון ה', והשאלות צפות כל הזמן".
בדרך כלל רבנים מקבלים שאלות ממניקות ממעוברות ומחולים ועכשיו חיילים שואלים איך נכון להתנהג", אומר הרב נריה ומציין כי השאלות מתחלקות לשני חלקים ואת החלק הראשון יש להפנות לרבני היחידות, ואלו שאלות אודות עצם הצום, "מכיוון שזה משתנה מאוד מגזרה לגזרה. אין דומה חייל בלבנון לחייל שיצא להתרעננות במחנה עורפי אבל הוא עלול להיות מוקפץ ללבנון, ולא הרי חייל בעזה לחייל שנמצא בבסיס מסודר ככוח כוננות. לכן את שאלת הצום הרב הגדודי או החטיבתי יידע להשיב על כך".
"מה שריגש אותי מאוד היה שפנו כמה תלמידים שנמצאים בסיטואציות בחיל האוויר ובמקומות אחרים לגבי התפילות. בדרך כלל אנחנו משתדלים להתאחד בתפילה משותפת בבתי הכנסת, ופתאום הם לבד בלי מניין ובלי ספר תורה והם שואלים על ההכנה ליום כיפורים וגם מה להגיד ביום הכיפורים".
על השאלות הללו מציג הרב נריה מספר כללי ברזל להקלה על החיילים במציאות הלא מוכרת הזו, והסוגיה הראשונה שהרב מעלה היא החובה לרצות את חברו ולפייס אותו, חובה שקיימת אבל לא תמיד ניתן לקיים אותה שכן לא תמיד חייל יכול לפגוש את חברו שבו פגע ולא לשוחח אתו בטלפון כדי לבקש סליחה. על מנת לפתור זאת, אומר הרב, על חייל שיודע שעליו לבקש מחילה לבקש מחבר שיהיה מעין "שומר" שיזכיר לו לבקש מחילה אחרי יום כיפור ולקבל על עצמו לגשת לאחר החג ולבקש מחילה. כך גם במצב מורכב בו חייל יודע שהוא נכנס למקום סכנה ומעוניין לבקש סליחה מחברו, גם כאן הוא יכול לבקש מחבר אחר שבמידה וחלילה יקרה לו משהו ייגש הוא ויפייס את אותו חבר פגוע.
סוגיה נוספת היא מצוות האכילה לפני החג, מצווה שרבנו יונה רואה בה אכילה של שמחה על מחילת העוון, והיא רלוונטית גם לחיילים. סוגיה אחרת היא סוגיית הטהרה. רבים מהחיילים רגילים לטבול לפני יום כיפור והדבר חסר להם. במידה ויש להם מים והדבר מותר על ידי המפקדים יוכלו לשפוך על עצמם תשעה קבין של מים, 12 ליטר, אבל אם אין אפשרות שכזו מדגיש הרב נריה כי אל להם להצטער על כך כיוון שתפקידם סמי שמוסרים נפשם למען עם ישראל מטהר אותם ועליהם לדעת שמעלתם בכך גבוהה מאוד.
בהמשך הדברים שאלנו את הרב נריה אם עצם העובדה שחייל שואל אודות הרצון שלו לטבול ותחושת החסר כאשר אין אפשרות שכזו, אינה מלמדת שמעלתם כמי שמצויים במשימת ההגנה על עם ישראל אינה די בהירה להם. הרב נריה מדגיש כי הדברים ברורים ונהירים להם היטב, ועם זאת הם מבקשים להמשיך את המנהג שבו נהגו עד כה, ולכן הוא בודק את הדבר אפשרי ברמה הטכנית, אך במידה ולא מתאפשר אין לו להצטער על כך כלל ועיקר.
בהתייחס לתפילות מציין הרב נריה כי "יש דברים שלא אומרים אם אין מניין כמו קדיש, קריאת ספר תורה, פסקאות בארמית וי"ג מידות שאותן אפשר להגיד כקורא בתורה. לגבי כל נדרי, נחלקו הראשונים אם זו התרת נדרים מהעבר או קבלה לעתיד. אם זו התרת נדרים צריכים שלושה דיינים כדי לקיים את המעמד, אבל אם זו קבלה לעתיד זה אפשרי, ולכן חשוב שהכוונה תהיה כקבלה לעתיד".
במצב שבו אין זמן לומר וידוי מלא די באמירה 'חטאתי עוויתי פשעתי' "כי עיקר הוידוי הוא לקיחת האחריות, אבל מעיקר הדין ראוי להתוודות עשר פעמים במהלך יום הכיפורים". שאלה נוספת שעלתה בפני הרב היא שאלת ההשתחוויה בסדר עבודת כהן גדול, ואכן ההשתחוויה אינה מחייבת מניין וניתן לעשותה על פי הנוהג הידוע של הנחת דבר מה שיחצוץ בין גוף המתפלל לקרקע.
"את תפילת נעילה צריך לזכור שמתפללים 45 דקות לפני השקיעה. אחד מרבותינו דיבר על עניינה של תפילת נעילה כתפילת חיתום הדין, שאנחנו ננעלים עם ריבונו של עולם, ולי אין ספק שחייל העומד על משמרתו והמוסר נפשו למען הכלל אין מעלה גדולה כמעלתו ותפילתו מתקבלת בשמי מרומים", אומר הרב.
בהתייחס למוצאי החג מזכיר הרב נריה את שאלת ההבדלה בשנה זו, שנה בה יום כיפור חל בשבת ויש לברך על הבשמים שבשנה רגילה אין מברכים עליהם, והפתרון הוא ברכה על הבשמים לאחר תום ההבדלה.
וכזכור, באשר לצום עצמו, אם קיימת חובת צום או לא, את השאלות הללו לא נכון להפנות להכרעת ראשי הישיבות, אלא לפנות לרב הצבאי המקומי המכיר את הסיטואציה המבצעית המותאמת לכל יחידה ויחידה.