המכנה המשותף להלכות בניית סוכה היא לקבע בנו את היחס הנכון שבין ממד החומר לבין ממד הרוח. אנו יושבים בסוכות - לא בחלל הפתוח ולא במבצר - אלא באוהל ארעי; מציאות ביניים שמפנימה בנו את הרעיון שהחוסן הרוחני הוא השורש לחוסן הפיסי; שהממד האיכותי הוא הבסיס לממד האיכותי.
אחת הנגזרות לכך היא השליטה בדמיונות: מבט חושני וכמותי נוטה להגזמות וכל איום נדמה לו כ"סוף העולם". זו הסיבה שהתקשורת והמדיה החזותית כמעט תמיד מנפחות איומים יותר ממה שהם. מבט מופשט ואיכותי לעומת זאת, מנתח שכלית את האיום ומביט עליו בפרופורציה נכונה.
במשך שנים אנו שומעים שמלחמה מול החיזבאללה תשבית את החיים בישראל (לכולם יש מאגר של מים מינרלים בבית?); שאיראן היא איום שלא ניתן לנצח אותו; שהאנרכיסטים הם הרוב; שמגפת הקורונה היא סוף העולם ושסדאם חוסיין ישליך עלינו טילים כימיים.
חג סוכות מלמד אותנו לא לזלזל בשום איום מוחשי ולהיות ערוכים לגרוע מכל; אולם תמיד מתברר שהשד פחות גרוע ממה שהוא נדמה. הטוב יותר חזק מהרע; האיכות מנצחת את הכמות. יש תמיד מעלינו את מערכת סוכת ברזל– "צילא דמהימנותא" – צל האמונה שסוכך עלינו ומוביל אותנו אל הטוב.
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.