כמה ימים לאחר יום הכיפורים ורגע לפני חג הסוכות שוחחנו עם יואל מרש"ק, מבכירי התנועה הקיבוצית, שסיפר על יום הכיפורים שעבר הוא בקיבוצו והתייחס למחלוקת התל אבבית סביב הפרהסיה הציבורית והתפילות.
מרש"ק מספר כי בכל שנה בקיבוצו, גבעת השלושה, נהוג לארח לתפילות יום הכיפורים צעירים תלמידי מכינות צבאיות שנשארים בקיבוץ מערב החג ועד הבוקר שאחרי החג. השנה משום מה לא הגיעו קבוצות צעירים לקיבוץ, אך 62 חברי וחברות הקיבוץ הגיעו לבית הכנסת וקיימו בו את התפילות באופן סדור על פי המסורת.
באשר לו עצמו הוא מספר כי הגיע לבית הכנסת עם שניים מנכדיו לחצי השעה הראשונה ולחצי השעה האחרונה של התפילות. עם זאת אחד מנכדיו בוחר להעביר את כל יום כיפור, למעט שעות הלילה המוקדשות לשינה, בבית הכנסת. שאלנו, אולי בקריצה קטנה של הקנטה, אם הוא אינו חושש מ"הדתה" ומחזרה בתשובה, ומרש"ק משיב בשלילה גמורה ומספר כי יש לו חתן חוזר בתשובה, רופא הומאופת מוביל ומצטיין. "טוב שאדם חי עם אמונה. בלי אמונה ההורים שלי לא היו מגיעים דווקא לארץ ישראל ולא לאוגנדה".
בדבריו מציין מרש"ק כי בית הכנסת של הקיבוץ הוקם בהסכמת רוב קולות והוא מתנהל, בעקבות אותה החלטה שהתקבלה, על פי המסורת, כלומר בהפרדה בין גברים לנשים.
לבחירה לקיים את סדרי התפילות בבית הכנסת בהפרדה גם בקיבוץ, מתייחס יואל מרש"ק כנורמטיבית ומתבקשת. "זו המסורת וזו המתכונת. אנשים שבאים לבית הכנסת באופן קבוע בימי שישי ושבת, זה מה שהם מבקשים. אם מישהו רוצה להגיע באופן פרטי לבית הכנסת עם בת זוג, הוא יכול לעשות זאת, אבל כשמדובר במעמד ציבורי בניהולו של הגבאי, ההתנהלות קבועה ותואמת את המסורת".
מכאן אנחנו שואלים לעמדתו אודות המחלוקת התל אביבית סביב הפרהסיה הציבורית. "אני נותן ציון מעולה לבית המשפט שמכבד את ההתנהלות הדתית של היהודים. לרון חולדאי קשה עם זה, אבל דעתי היא שזכותם של יהודים מאמינים לקיים תפילה בהפרדה. איפה שיש מי שרוצה לעשות זאת יחד שיעשו זאת יחד, אבל במקום שבו רוצים הפרדה אי אפשר למנוע זאת, גם במרחב הציבורי. אותם אנשים שרוצים לעשות זאת בהפרדה, אף אחד לא רשאי להפריע להם. מי שרוצה לעשות זאת בצורה שונה, שיילך מעט הצידה ויעשה בצורה שונה", הוא אומר ומתייחס בחומרה למחאת הארטיק של הפרופסור שנכנס למתחם תפילת הנשים בהתרסה בעיצומן של התפילות.
"אנחנו כבר לא מתווכחים, אלא רק כועסים ורבים. לא מנסים לשכנע אלא רק אומרים את העמדה שלנו בלי להקשיב לעמדה שממול, וכך אנחנו יוצרים תחושה שאנחנו לא עם אחד. חולדאי הוא ראש עיר של כולם והוא צריך לאפשר לכולם גם וגם, כמו שהוא עושה לערבים ביפו".
בהתייחס לערך האמונה אותו הוא רואה כמוביל בחיינו בארץ ישראל, אומר מרש"ק: "התחנכתי לאורם של כמה גדולים כמו טרומפלדור, ברנר, ברל כצנסון, יצחק שדה, יגאל אלון, רבין. אני קורא את המכתבים של החיילים שנופלים. אלו מכתבים שהם כתבו כשהם הלכו לקרב לפני שידעו מה יעלה בגורלם, אבל הבינו שיש סכנה גדולה לנפשם. אני קורא את מה שהם כותבים ושומע את מה הדברים של ההורים שלהם, וזה בדיוק כמו האמירות וההתנהלות של טרומפדלור, טוב למות בעד ארצי".
"הם מביאים את מדינת ישראל החדשה, הם מכניסים את הרוח והגאווה כמה חשוב להיות יהודי כאן בארץ ישראל, עד כמה הביטחון בידינו וכמה חשוב להילחם עליו ולהבטיח את ביטחון המדינה ואת הביטחון האישי של כל אחד ואחד. הם נותנים דוגמא אישית, וכשאני שומע את זה ברדיו זה מעודד אותי. אני כבר לא אדם צעיר וכבר לא עושה מילואים וזה מחזק אותי. אני נפגש עם קיבוצי הגדר בצפון ובדרום, עם כיתות הכוננות והרבש"צים ומספר על האמירות הללו ושומע עד כמה זה מחזק אותם. זה מגיע מהחינוך בבית ומהציפיות הגבוהות. גם בשיחות עם צוערי קורס קצינים אני רואה עד כמה האמונה חשובה".
מרש"ק מזכיר את אביו שהיה הפוליטרוק של הפלמ"ח: "הוא השתתף בשבעים קרבות. לפני כל קרב אחרי שהמ"פ או המג"ד נתנו את פרטי הקרב הבא, הוא היה עולה ומדבר על השליחות, המשימתיות, החזון ועל מה שיהיה כאן אחרי שננצח בקרב. בלילות הוא היה מצטרף ללוחמים וביום הוא היה קובר את נופלי קרבות הלילה הקודם. אני רואה את המפקדים שמשמיעים בקשר את הפקודה ומוסיפים משפט של חזון, משפט שנותן את משמעות הקרב, על החזרת חטופים, על הניצחון והבטחת הביטחון למדינה שנועדה עבור היהודים, ולכן האמירות האלה כל כך חשובות היום".