בראיון לערוץ 7 מתייחס רוני שלום, חוקר המזרח התיכון ומרצה באקדמית רמת גן, למשמעויות הצבאיות ואזרחיות של התקיפה הישראלית באיראן על איראן והמשטר בטהרן.
האיראני הממוצע, עולה מדבריו של שלום, לא בהכרח מודע למתרחש ולמשמעויות העולות ממנו, שכן "כלי התקשורת באיראן נתונים תחת שליטה ישירה של ההנהגה, כך שכל מה שרואים בכלי התקשורת מאוד מוגבל. ניתן להסתמך על קולות של אופוזיציה בחו"ל ומתוך מה שכן מפורסם להתחיל ולהסיק מסקנות".
על הסקת המסקנות הזו אומר שלום כי ניתן להרכיב פאזל חלקי מתוך מה שהממשל אומר, לדוגמא האיסור על הפצת חומרים מההתקפה ומנגד כלי תקשורת שמפרסמים שבמערכה על ישראל ידה של איראן על העליונה וכלי תקשורת אחרים אומרים שחובה להגיב לכל פרובוקציה מעמדה של כוח. מתוך הדברים הללו יכול גם האיראני הממוצע החי באיראן עצמה להבין שמשהו שמצריך תגובה אכן קרה.
באשר לאופן בו מנסים שם לקבוע שלמרות הכול ידה של איראן על העליונה, אומר שלום כי שם מדגישים את הוויזואליה המשווה בין התקפות ממוקדות של מאות טילים שיורטו בזמן אמת על ידי כיפת ברזל או כאלה שפגעו בישראל, והדבר מוכיח שאיראן חדרה למרחב האווירי הישראלי. מנגד, המתקפה הישראלית אינה "מצטלמת" באופן מובהק שמאפשר לשווק את התקיפה כמוצלחת. "מבחינה ויזואלית הפעולה האיראנית מצטלמת טוב יותר", מה שמאפשר לאיראנים להתהדר בפעולה.
"יתכן שהיו סיכומים כאלה ואחרים והפגיעה הייתה ממוקדת. זה משרת את האינטרסים האמריקאים בעת הזו, וגם את האינטרסים האיראנים שמתארים את התקיפה ככזו שלא השפיעה עליהם יתר על המידה", אומר שלום ולמעשה יתכן וגם התנסחויות איראניות שכאלה נועדו לאפשר לממשל בטהרן להציג את ישראל כנמר מנייר שפעולתו לא מצריכה תגובה חריפה מדי. "מה שהמשטר אומר זה מה שכלי התקשורת האיראניים יפרסמו. אין בהכרח קשר בין הדיווחים למציאות האובייקטיבית".
מוסיף שלום ומנתח את ההתייחסויות במחנות השונים לתקיפה והשלכותיה הצבאיות ומציין כי המחנה הערבי הסוני רוצה שישראל תעשה עבורו את העבודה, שישראל תילחם באיראן ובכך האינטרסים שלו יתחזקו. משום כך הם מעוניינים לדחוף לעימות בין ישראל ואיראן ולכן הם יתארו עד כמה ישראל חלשה ועד כמה המכות שספגה מחייבות מענה משלה.
"מחנה נוסף, אובייקטיבי יותר, רואה שמאז מלחמת איראן עיראק אף כלי טייס לא חדר למרחב האיראני, הוא רואה את חיסול הנייה ופגיעות מדויקות שמוכיחות שליטה ישראלית במרחב האווירי האיראני", והמסקנה של המחנה הזה היא שמי שמתכסה בשמיכה האיראנית יישאר בסוף עירום, מה שבעבר נאמר על מי שמתכסה בשמיכה האמריקאית.
עוד שאלנו בדבר השלכות הדיווחים על מצבו הבריאותי הרעוע של האייטולה חמינאי, ולהערכתו הדיווחים מתפרסמים דווקא בעת הזו מתוך מגמה מערבית חסרת בסיס. "מדובר באדם בגיל 85 שאנחנו יודעים שהוא חולה ולא יודעים מה באמת מצבו", אומר שלום ומדגיש כי "מעניין התזמון. למה דווקא עכשיו הניו יורק טיימס מפרסם את הדברים? מה הם רוצים לומר? האם הם רוצים לטעון שאיראן תשנה את פניה בגלל שאדם אחד יזוז? הרי יש שם הרבה מוסדות כמו מועצת המומחים, מועצת אבטחת המשטר, מועצת שומרי החוקה, הפרלמנט ועוד, ומאחוריהם כוח פוליטי ואידיאולוגיה דתית. הוא לא מחזיק את כל המדינה באצבע שלו והציפייה שכשהוא יילך לעולמו יהיו שינויים דרמטיים באיראן זו ציפייה מערבית לא ריאלית כי החיים מורכבים".
להערכתו של שלום הפרסום המגמתי על מצבו של חמינאי מבקש לשווק לעולם המערבי שינוי מתקרב שאולי יצדיק מניעת סנקציות על הממשל בטהרן, וזאת מטעמים אינטרסנטיים כלכליים מערביים על רקע הקשרים הנמשכים בין מדינות המערב לאיראן. "לא צריך להסתכל רק על הדמות שעומדת על הבמה, אלא על מה שעומד מאחוריה, ומה שעומד מאחוריה זו אידיאולוגיה מוצקה שנתמכת בממסדים שלמים ולא באחוזים בודדים מהאוכלוסיה האיראנית".