טוב להודות לד' על שעזר לנו במשך השנים לבנות "זרוע נטויה" שבכוחה להגיע לאויבינו ולהכותם באיראן, תימן ועוד מקומות רחוקים.
מלחמתנו היא מלחמת הטוב ברע. הטייסים שיצאו לתקיפה בליל שבת האחרון יצאו בשם כלל ישראל, בשם עם ישראל הנלחם כעת את "מלחמת התקומה" בחזיתות שונות ובצורות שונות.
ישנן חטיבות שריון, חיל רגלים, הנדסה קרבית ועוד. כל אחד עושה את תפקידו בחזית אחרת, ע"פ מה שהוא נדרש. המשותף לכולם הוא שהם השאירו את משפחותיהם בבית ויצאו להילחם ולהסתכן בשם עם ישראל, בשמנו, ולצערנו חלקם לא חזרו או נפצעו.
יש הרוצים לומר שהטייסים הם חלק ממחאת קפלן ואי אפשר להסתדר בלעדיהם. בעצם יש כאן ניסיון להבליט את השונה ביננו. איני יודע מה דעתם הפוליטית של כל הטייסים, אך ברור שהם לא יצאו למלחמה בשם מחאת קפלן אלא בשם עם ישראל, כלל ישראל. גם הטייסים לא יכלו לבצע את משימתם ללא טכנאים ואנשי קרקע רבים, שגם את דעותיהם הפוליטיות איננו יודעים ואיננו רוצים לדעת.
בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ מנשמת כלל ישראל, וניצוץ זה התעורר בלב כולנו בשמחת תורה בשנה שעברה. כל החיילים בחטיבות השונות שואבים את כוחם מהכוח הכללי הזה שהינו הופעת "נצח ישראל" בדורות שלנו.
בשעת מלחמה זו, כשם שכל חייל השאיר את משפחתו מאחור, כך הוא השאיר מאחור גם את פרטיותו ואת דעותיו הפרטיות. זו הסיבה לאהבת ישראל הגדולה שאנו חשים מתחילת מלחמת "חרבות ברזל", וזו הסיבה למסירות הנפש והערבות ההדדית העומדות במרכז המלחמה.
אויבינו רואים את המחלוקות הגלויות ביננו אך אינם ממסוגלים להבין את סוד הקיום ההיסטורי שלנו, שהינו הנפש והנשמה הציבורית והנצחית שלנו. הם אינם מבינים שיש בנו כוח רוחני פנימי המאגד אותנו ואת כל הדורות עד כדי כך שאם ח"ו נפגע אחד מאיתנו, הרי ש"נאכל חצי בשרנו".
לעיתים גם אנו שוכחים את המהות הפנימית שלנו. בחג שמחת תורה ה'תשפ"ד פגעו אויבינו ביהודי שבנו, שבכל אחד, רק משום שהוא יהודי. בכך הם רק עוררו את הזהות היהודית והאלוקית שלנו. הם עוררו את אמונתנו והזכירו לנו שעם תנ"כי אנו, בני אברהם יצחק ויעקב, בניו של הקב"ה שברא את העולם. כיוון שהאמונה חקוקה בעומק טבענו, "ישראל מאמינים בני מאמינים". לכן כשפגעו בנו – פגעו באמונתנו, אך לא רק שהיא לא נחלשה אלא התעוררה והתחזקה בלב רבים. "שמע ישראל, ד' אלוקינו, ד' אחד", היה משפט הקוד בשמחת תורה כדי לוודא מיהו יהודי ומיהו מחבל. אחדותנו באמונתנו, ואמונתנו שקועה עמוק עמוק בטבע הפנימי המאחד אותנו.
ב"ה, מאז ועד היום כבר יותר משנה התגברה אחדותנו הלאומית וזהותנו היהודית.
כשם שלכל גוף יש נשמה המחיה אותו, כך גם בעם ישראל. הגוף והאיברים שלנו הינם כל עם ישראל וכל חייל צה"ל באשר הם. הנשמה של עמנו היא אחדותנו ואמונתנו. נמשיך בעז"ה להיות מרוכזים ברוח הגדולה הנוססת בנו בשנה זו, שהיא מקור כוחנו והצלחתנו, והיא הנותנת כוח לחיילים בשדה הקרב ולמנהיגים בהחלטותיהם המדיניות.
רוחו של העם התגברה על מחלוקות העבר. את רוח האחדות והאמונה עלינו לחזק ולהגביר, ולא להיפך.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.