הפרשן שלמה פיוטרקובסקי מסביר: קומבינת חוק הגיוס והקשר לסבסוד המעונות

הפרשן שלמה פיוטרקובסקי: יש לומר אמת. חוק הגיוס הוא חוק הלבנת אי הגיוס ותכליתו עקיפת איסור בג"ץ והיועמ"שית למתן הטבות למשתמטים.

הפגנות נגד הגיוס
הפגנות נגד הגיוסצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הפרשן והפובליציסט שלמה פיוטרקובסקי, איש מקור ראשון, משוחח עם ערוץ 7 על סוגיית חוק הגיוס, היתכנותו ואיך הוא קשור לסבסוד מחירי המעונות.

"בניגוד למה שאנשים שוחרי טוב שלצערי אינם אומרי אמת אומרים, המטרה של החוק הזה היא לא לגייס חרדים, בניגוד לשמו השקרי. מטרתו הפוכה מגיוס. מדובר בהלבנת המשך הפטור מגיוס תוך ניסיון לרמות את הציבור ואת בג"ץ", קובע פיוטרקובסקי ומחדד: "המטרה העיקרית היא המשך מתן ההטבות למי שחייבים בגיוס ולא מתגייסים מקרב הציבור החרדי".

בדבריו מפרש פיטורקובסקי את המהלכים וקובע כי הלחץ שמפעילים מנהיגי הציבור החרדי לחקיקה נובע מהצעדים שבהם נקטה היועצת המשפטית לממשלה, צעדים שלמעשה העבירו את מרכז כובד המחיר של אי הגיוס לכיסיהן של המשפחות החרדיות.

"אם בעבר מה שנפגע היה רק תקציב הישיבות, תקציב שלא מתגלגל ישירות לכיסו של האברך החרדי כי אפשר להקים את קרן לומדי התורה, לגייס כספים ולהמשיך לשלם את המלגות, בעקבות החלטת היועמ"שית זה מגיע לעלויות הארנונה והמעונות וזה פוגע בכיס של המשפחה החרדית. ההנהגה החרדית מפחדת מזה ולכן היא לחוצה לחוקק את חוק הגיוס".

כיצד הגענו לנקודה בה הדברים כרוכים זה בזה? פיוטרקובסקי מבהיר את הדברים צעד אחר צעד: "בעבר בג"ץ קבע שאי אפשר לתת עוד תקציבי ממשלה בגין לימוד ישיבה למי שאמור בזמן הזה להתגייס לצבא. ההשלכה הראשונה הייתה תקציבי הישיבות, אבל אז הגיעה היועמ"שית ואמרה שיש עוד מקומות שהמחוקק והמדינה נותנים בהם תקציבים למי שלומד בישיבה בגין העובדה שהוא לומד בישיבה ודוגמא קלאסית היא מחירי המעונות".

הוא מסביר: "כדי לשלוח ילד למעון צריך שיהיו שני הורים עובדים, כי מטרת המעונות היא לתמוך במשפחות כדי לאפשר להורים לעבוד, ואם אחד ההורים לא עובד אין סיבה לתמיכה. המטרה היא להוציא אנשים לשוק העבודה. החרדים טענו שאם הבעל לומד בישיבה זו גם מטרה שתומכים בה, ולכן צריך לתקצב את המעון. היועמ"שית אמרה שכל זה נכון אם זה חוקי, אבל אם הבעל צריך להתגייס ולא להיות בישיבה המשמעות היא שהחלטת בג"ץ לגבי תקציב הישיבות רלוונטית גם לתמיכה בסבסוד המעונות וגם להנחות בארנונה ועוד. ברור לכולם שנושא המעונות הוא רק התחלה ובעתיד אם היועמ"שית תכופף את ידם של החרדים הדברים יגיעו לתחומים נוספים כמו הנחות בארנונה, הטבות כמו מחיר למשתכן ועוד".

בדבריו מדגיש פיוטרקובסקי כי בעוד ידוע המשפט הקובע כי מדינת ישראל היא הספונסר הגדול ביותר ללימודי התורה בדורות האחרונים, יש לדעת שלא מדובר רק בתקציב הישיבות שכן תקציב זה הוא החלק היותר קטן בעידוד לימוד התורה. בעוד תיקצובו של אברך נאמד ב-700-1200 שקלים הרי שתקציבי הטבות הרווחה נאמדים באלפים רבים, ושם מצוי הכסף הגדול. "זה המאבק שבו נטען שלא הגיוני שהמדינה תסבסד את ימי שבמקום להתגייס בוחרים להשתמט מכך".

מהו אם כן הפתרון דרך החוק? "אופציה אחת היא זו המכונה 'חוק הגיוס' שנועד להלבין את אי הגיוס. חוק שאומר שחוץ ממספר המועמדים שיקבלו צווי גיוס, כל היתר יקבלו פטור על פי חוק, ואז הם יוכלו לקבל את ההטבות כי יש גיבוי חוקי למתן הפטור".

ואולם מאחר וקמה צעקה ציבורית נגד החוק, "הוחלט לעקוף את החוק בצורה אחרת ולפנות באופן ישיר לעניין המעונות ולומר שאנחנו לא מתעסקים בגיוס אלא אומרים שהטבה למעונות תגיע לכל ילד בישראל רק על פי האימא, ולא בוחנים את מצבו של האבא. זה מחזיר אותנו לאמירה שהייתה מקובלת בשנות השמונים והתשעים שמעונות נועדו לסייע ליציאת נשים לעבודה, ולכן הגיוני לגזור את נושא הזכאות לפי מצבה של האם". הבעל, בין אם הוא לומד או עובד, יוצא מהמשוואה ומשיקולי ההטבות.

עם זאת קיים ניסיון לאחוז את המקל משני קצותיו כאשר "לעניין הזכאות מתייחסים רק לאם, אבל לעניין גובה ההנחה ולעניין התור מסתכלים על ההכנסות כמשק בית. הם לא עשו את זה מחשש שהאב מרוויח הרבה, אלא כי נשים חרדיות מרוויחות לא מעט בהייטק, עריכת דין ועוד. אם היו מחשבים את הזכאות להנחות רק לפי הכנסת האם הנחות של משפחות חרדיות רבות היו נפגעות".

"השורה התחתונה היא שהקואליציה הנוכחית מתגייסת לכך שלא ייווצר לחץ כלכלי שיגרום לחרדים להתגייס. צריך לשים את הדברים על השולחן ולומר את האמת. ברור שהמפלגות החרדיות יגידו את זה, אבל השאלה היא אם הגיוני שבסיטואציה הזו של מלחמה נכון שמפלגות שלא אומרות את זה יתמכו בכך".

מוסיף פיוטרקובסקי ומעיר כי ההנהגה החרדית "לא חוששת שתגיע משטרה צבאית לגייס בישיבות החרדיות. ההנהגה החרדית הרבנית והפוליטית חוששת מאוד מכך שהלחץ הכלכלי על המשפחה החרדית יביא למחשבות שאולי כדאי להתגייס. משום כך צריך להבין שזה מנוף לחץ אפקטיבי".

האם השיקול הפוליטי, כלומר הרצון שלא להביא לפירוקה של הממשלה והליכה לבחירות, לגיטימי בסוגיה כזו? פיוטרקובסקי משיב ואומר כי "הכול לגיטימי, השאלה היא המשקל והעיתוי. עד לפני קצת יותר משנה כל המערכת הפוליטית סברה שהחרדים לא יתגייסו ושצה"ל לא צריך אותם, ומשום כך כל החקיקה התמקדה באופן בו ניתן יהיה להוציא אותם לשוק העבודה בדרך כזו או אחרת, אבל המציאות השתנתה בשמחת תורה אשתקד".

פיוטרקובסקי עצמו סבור ששיקוליו של ראש ממשלה גם בסוגיה כזו, כמו בסוגיות ביטחוניות, הם שיקולים ענייניים מקצועיים ולא פוליטיים, וזאת מתוך ההבנה שמדובר בשאלה הרת גורל לעתידה של ישראל, שאלה שיש לה נגיעה גם לביטחונה הלאומי של ישראל.

"בסוף גם הסוגיה הזו היא סוגיה של הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. נכון שהגיוס של החרדים לא יביא לשינוי מהיום למחר, אבל המציאות השתנתה והמדינה תצטרך חיילים נוספים לא רק עכשיו אלא גם בעוד שנה ושנתיים וללא הכנסת הציבור החרדי העסק יקרוס. מי שלא רוצה שנמצא את עצמנו בקריסה ובמשבר עצום שיש לו השלכות של כוח אדם צריך לתת לזה תשובה ולראות אם הוא יכול להתעלות מעל השיקולים הפוליטיים ולהבהיר לחרדים שהמציאות השתנתה, ואם לא מסוגלים אז צריך להחליף את ההנהגה להנהגה שמסוגלת להגיד את זה".

"בואו נפסיק לשקר לעצמנו. שום חוק לא יביא לגיוס כל עוד הוא לא כולל סנקציות דרמטיות שיוצרות תמריץ לגיוס", קובע פיוטרקובסקי הסבור כי המציאות הפוליטית הנוכחית בה המרכיב החרדי בקואליציה בולם פעולה הכרחית לגיוס צעירי המגזר, גורמת לכך שמדינת ישראל וצה"ל לא עושים את המאמצים הנדרשים כדי להביא לשינוי. "אני לא יודע מה האפשרויות ומה טווח יכולת הפעולה הפוליטית, אבל אם המציאות הנוכחית תימשך נגיע למקומות רעים מאוד".