אפתח בתמונת המצב העדכנית של המבוי הסתום בסוגיית גיוס החרדים: הציבור החרדי ממשיך בפועל ליהנות מהחרגה מגיוס חובה, החרגה שהושגה בעשורים האחרונים על ידי המפלגות החרדיות בשלל דרכים ושיטות פרלמנטריות.
אף שההחרגה נועדה, לפחות באופן מוצהר, רק למי שתורתו אומנותו, היא הפכה במציאות לפטור גורף לצעירי המגזר כולו: הציבור החרדי ברובו המכריע – מי שתורתם אומנותם וגם מי שלא – לא מתגייס לצה"ל. החרדים מעוניינים להמשיך בנוהל הזה, לעומת הרוב המוחלט של החברה הישראלית, כולל הציבור הדתי־לאומי, הנושא על כתפיו את נטל הגיוס, המתנגד לו. כעת, לאחר שחוק הגיוס ירד מהפרק, מנסות המפלגות החרדיות למנוע את גיוס החרדים בדרכים פוליטיות יצירתיות אחרות.
הסיבה האידאולוגית המונעת מהחרדים להתגייס היא כידוע גישתם העוינת כלפי מדינת ישראל. לא אאריך על כך ואציין רק שגישה עוינת זו היא כמובן הסיבה לכך שאי גיוס לצה"ל הוא האתוס של החברה החרדית כולה, ולא רק של לומדי התורה שבה.
ברצוני להתייחס להיבט אחר, פחות נוכח בדיון הציבורי, המכתיב לציבור החרדי את התנהלותו בסוגיית הגיוס: המסגרת הצבאית, מעצם היותה מסגרת צבאית, סותרת את אורחות חייהם של החרדים ואת אמונותיהם הבסיסיות ביותר. גם אם הצבא כולו יאכל כשרות בד"ץ, המפקדים יהיו רק חרדים יראי שמיים ולא תיראה דמות אישה ברדיוס של קילומטר, החרדים לא יתגייסו. תפיסת היסוד של הצבא – של כל צבא – לפיה אל מול פני האויב צריך להילחם ולא ללמוד עוד דף גמרא, כמו גם ההווי הצבאי המיוזע שכולו זועק פיזיות, מתנגשים חזיתית עם החרדיות ובכך מעמידים את המודל החרדי הארצישראלי בסכנה.
מודל זה, שנבנה בעמל רב על ידי גדולי הדור החרדים מאז ימי החזון איש, הצמיח נכון להיום כמעט מאה אלף גברים שיכולים להרשות לעצמם לא לעבוד ולא לעשות צבא אלא רק ללמוד, אם כי חלקם בצמצום שראוי לציון. מקור ההיתכנות הכלכלית שמאפשרת זאת הוא סבסוד רחב היקף על ידי המדינה (שהם עוינים). זהו חידוש היסטורי גמור שנוצר במדינת ישראל, וההנהגה החרדית לא חושבת לרגע לוותר עליו. אם צעירי החברה החרדית יתגייסו, מודל החרדיות הארצישראלית ישתנה בהכרח. גדולי הדור החרדים מתנגדים לכך בנחרצות.
מזהים תהליכים?
טעות נפוצה היא לחשוב שיש בחברה החרדית תהליכים שאם רק ניתן להם להבשיל, חלק גדול מהחרדים (או מילדיהם) יתגייסו בטווח הנראה לעין. ובכן, אין תהליכים כאלה. לא קיימים. מהבן של ראש הישיבה עד הבן של עורך הדין החרדי ועד בנה של המשפיענית החרדית המצייצת הגיגים פמיניסטיים בטוויטר – אף אחד מאלה לא יתגייס. העובדה שנשים חרדיות אומרות תהילים להצלחת החיילים, ושחרדים רבים אורזים לחיילים משלוחים, מזינה את האשליה שמדובר בתחילתו של איזה תהליך. זו טעות אופטית. התופעות הללו אינן מסמנות את תחילתו של תהליך אלא את סופו, את גבולות הגזרה: תהילים כן, חיבוקים וממתקים לחיילים חילונים וכיפות סרוגות כן, גיוס לא ולא. לא יקרה! יש לכך כמה סיבות שיבוארו מיד.
הציבור החרדי מונה היום כמיליון ורבע איש ואישה, והוא הולך וגדל. האתוס העיקרי של החברה החרדית כולה, ולא רק של לומדי תורה החובשים את ספסלי הכוללים והישיבות, מבוסס על היותה כפופה ל"דעת תורה" (מושג מחודש מהמאה ה־19, שאין כאן המקום להרחיב על גלגוליו), קרי לגדולי הדור החרדים. יצוין שהאמונה של החרדים בדעת תורה היא אמונה אותנטית המשתרעת על כל תחומי החיים. רבים בציבור החרדי נוהגים להתייעץ עם רבותיהם גם באופן אישי, אם בעיתות משבר, אם בנוגע להחלטות משפחתיות או כלכליות כבדות משקל. אין זה פלא אם כן שדעת תורה קובעת גם בסוגיית הגיוס. אף כי באופן מוצהר המיינסטרים של גדולי הדור בעולם החרדי דורש פטור מגיוס רק בעבור מי שתורתו אומנותו, בגלל הגישה השלילית למדינת ישראל שהוזכרה מקודם, זה לא מה שקורה במציאות: רק בשולי החברה החרדית יש קצת מתגייסים. משפחה חרדית (חסידית או ליטאית) שאחד מבניה יופיע בציבור במדי צה"ל תשלם מחיר כבד בשידוכים, בהרחקת ילדיה ממוסדות חינוך ועוד, והדברים ידועים.
לכל זה מצטרף גורם נוסף שהוא לא פחות עוצמתי: האם החרדית (יכול להיות גם אב, אבל לצורך ההמחשה בחרתי בדמות האם). יודעת כל אם חרדית שהיא לא תתהפך על מיטתה בלילות בדאגה לבנה. כן לומד, לא לומד, צבא הוא לא יעשה. למה? כי זה אפשרי. איך? בחסות החברה החרדית.
לסיכום: אין שום סיכוי – שום סיכוי! – להגיע עם החרדים למתווה גיוס אמיתי בהסכמה. החברה החרדית לא מחפשת פתרון לסוגיית הגיוס. היא כבר מצאה אותו!
אז מה עושים? נתחיל על דרך השלילה, כלומר מה לא עושים. אין שום ערך לפניות של רבני הציונות הדתית ל"אחינו החרדים". החרדים לא רואים את עצמם כאחים שלנו, הם במקרה הטוב מעלינו, במקרה הפחות טוב נגדנו. זאת ועוד: החרדים אינם מכירים ברבנים של הציונות הדתית. זוהי גישה עקרונית אצלם. תלמיד חכם בעל השקפה ציונית לא יכול להיות תלמיד חכם נקודה – מעצם היותו ציוני. אשר על כן, אף רב חרדי בעל משקל בציבוריות החרדית לא יטרח לדון עם רב מקרב רבני הציונות הדתית, תלמיד חכם ככל שיהיה, בהיבטים ההלכתיים שבסוגיית הגיוס. לא מאמינים? מוזמנים לנסות.
זה הכלכלה, טמבל
כאמור, העולם החרדי הארצישראלי תלוי בקיומה של מדינת ישראל ובתקציבים שהוא מקבל ממנה. המודל העסקי של החרדים הוא, כפי שאומרים נציגיהם שוב ושוב, שהם נותנים בתמורה לימוד תורה. אם החברה הישראלית אינה מוכנה לקבל את הדיל, כל מה שעליה לעשות הוא לסיים את ההתקשרות העסקית הנ"ל. או אז סוגיית גיוס החרדים תהפוך מבעיה של המדינה לבעיה של החרדים. מה יעשו? יש רק דרך אחת להפוך את היוצרות: שיטת המקל והגזר הכלכליים.
נדמה שהצעת החוק של משה סעדה (הליכוד), שעליה חתומים גם מיכל וולדיגר (הציונות הדתית), יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) וחברי כנסת נוספים מהליכוד, הימין הממלכתי, המחנה הממלכתי ויש עתיד מסמנת את הכיוון הנכון. הצעה זו עברה בקריאה ראשונה בקדנציה הקודמת של הכנסת והוחלה עליה רציפות, כך שאפשר להמשיך איתה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת הנוכחית. הצעת החוק הנ"ל נועדה לעודד גיוס לא רק בחברה החרדית אלא בחברה הישראלית כולה – יש במדינת ישראל נכון להיום בכל מחזור גיוס כחמישים אחוזים ממנו שמצאו את הדרך לא לשרת! – וזו לשונה: "מטרת חוק זה היא לעגן את מעמדה של אוכלוסיית המשרתים בשירות צבאי או אזרחי ולהקנות לה זכויות יתר", ההצעות הקונקרטיות הן, בין היתר, ש"למשרת, או לבת זוגו, תינתן זכות להשתתף בתכניות המדינה המעניקות הנחה או סבסוד עבור רכישת דירה" וכן ש"קדימות יתירה [...] תינתן למשרת שהינו לוחם".
מנגד, החוק דורש להפסיק את המצב שבו "רבבות צעירים אינם משרתים את המדינה אך נהנים מהטבות רבות שהיא מעניקה". על כן "לא יינתן סבסוד מטעם המדינה, מכל סוג שהוא, למוסד לימודים על־תיכוני, במישרין או בעקיפין, עבור מי שאינו משרת". אלה דוגמאות אחדות על קצה המזלג. בדברי הסיכום כתוב שהחוק המוצע מבקש לממש "קביעה ערכית ומוסרית – כל אזרחי המדינה נדרשים לשרת את המדינה, בשירות צבאי, לאומי או אזרחי. הטבות שמעניקה המדינה בתחומים שונים, תינתנה למשרתים, באופן בלעדי או בקדימות על פני אחרים". לא תהיה כפייה על מי שלא יתגייס, הוא גם לא ילך לכלא, אבל יהיו לכך השלכות, בראש ובראשונה השלכות כלכליות. הצעת חוק זו דורשת שיפור ודיוק, צריך לעגן בו למשל גם את ביטול הסבסוד של מעונות היום למי שאינו משרת, אבל היא כאמור צעד בכיוון הנכון.
המשך ההחרגה של הציבור החרדי מהגיוס לצבא הגנה לישראל לא יתקבל לא על החברה הישראלית הכללית וגם לא על רובו של הציבור הדתי־לאומי הנושא בגבורה עילאית בעול המלחמה הנוכחית ובמחיר הדמים שלה. הציבור לא יסלח למפלגת הציונות הדתית אם היא תתמוך במתווה שבמבחן התוצאה יאפשר לחרדים להמשיך וליהנות מפטור לגיוס. אני קורא למפלגה שלי, מפלגת הציונות הדתית, לא לתת לזה לקרות.