1.
יש דבר אחד שקשה לי מאד דווקא בתור מי שכותב כאן כבר מעל שנה על כך שנגמרה המסיבה והחרדים צריכים להתגייס וזה הטוטאליות של הוויכוח הזה.
הכל שחור לבן. או שאתה שונא חרדים, קורא להם פרזיטים ומשתמטים ובז לאורח חייהם, או שהצבא בכלל לא רוצה לגייס את הציבור החרדי והחרדים הם בכלל המסכנים שכפו עליהם להיות מודרים מהצבא ולשאת בנטל ושאר טענות דמגוגיות.
בסוף יש פה צד אחד שלא רוצה לשרת בצה"ל, ולא יעזרו אלף התפלפלויות ותירוצים, וצד אחד שזקוק ללוחמים כדי לנצח מלחמה שתציל את עם ישראל משמד. אבל האירוע הזה בהחלט מורכב. מאד מורכב, עם צדדים רבים.
בוויכוח בין ינון מגל וקלמן ליבסקינד אני מסכים עם שניהם. ינון צודק שיש תהליך מדהים בחברה החרדית, של צעירים רבים שמתחברים לישראליות ולכלל ישראל ורוצים לשרת. בתהליך הזה אסור לפגוע וגם בלי קשר אסור לעלוב בציבור החרדי ולא לקרא לו שמות גנאי חלילה. זה ציבור יקר ומסור עם ערכים נפלאים ותרומה אדירה לחברה הישראלית בכל תחומי החסד והעזרה לזולת, בהולדת ילדים ודאגה להמשכו של העם היהודי וגם בלימודה התורה שלו. ינון גם צודק שבסוף הציבור החרדי הוא בן הברית שלנו במאבק על זהותה היהודית של המדינה.
אנחנו צריכים ללכת בדרכו של הראי"ה קוק זצ"ל שלא נמנע מלשתף פעולה עם רבני החרדים, בסוגיות כמו המאבק על השבת וזהותה היהודית של המדינה, למרות הבוז שהם רחשו לו והעובדה שלא כיבדו את גדולתו וענקותו בתורה. אבל הרב קוק זצ"ל גם ידע שעם ישראל צריך את הרגליים של הציונות על הקרקע ולכן עשה את מסע המושבות, ניסה להיפגש עם א. ד. גורדון (שברח פעמיים מסוכתו כדי לא לפגוש את הרב) ופעל לחיבור אמיתי עם העליה החילונית.
2.
ולכן גם קלמן צודק, כי הוא מדבר ברובד הפוליטי על נציגי הציבור החרדי. ונבחרי הציבור של החרדים חצו בשנה האחרונה כל גבול וזה כבר לא ענין של פוליטיקה. מפרוץ המלחמה היתה להם הזדמנות לדבר אחרת, לתקן, לנסות לחשב מסלול מחדש, אבל הם רק המשיכו להתנתק, התנהלו בצורה הכי אטומה שיש, פיזרו אמירות דוחות ומגעילות כמו זו של גולדקנוף "סמוטריץ מייצג את אלה שלא לומדים תורה", או דרעי שדיבר על כך שחייבים לקדם את חוק הפטור "כדי שלומדי התורה יוכלו ללמוד בשקט", כאילו אין מלחמה ואין חיילים שמתים ואין מאמץ משותף של עם ישראל להכריע את האויב. או אמירתו אחרי חיסול סינוואר "הלולבים ניצחו", מבלי להגיד מילה אחת של תודה גם לחיילים שהיו בחג בעזה, במקום עם משפחותיהם ברוכות הילדים בסוכה.
וגם אם הזעקה שלנו לא תועיל, כשכואב צועקים. לפעמים מול אטימות והתנתקות ששוברת שיאים כל מה שנשאר לך הוא לזעוק שיש כאן עוול שאסור לשתוק עליו. זו גם מצווה בתורה "הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים". גם אם הוא לא שומע עכשיו, בסוף "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם".
3.
צר לי לומר אבל הסיפורים על אלפי חרדים שרק רוצים להתגייס ובגלל הסערה ברשתות החברתיות לא מתגייסים הם בדיות. אין אלפי צעירים חרדים שרוצים להתגייס ואם היו אלפים אז לפחות כמה מאות מהם היו מתגייסים בסוף. זו לא המציאות. לפחות עדיין לא.
אלה אמירות שאנחנו שומעים כבר 20 שנה וכלום לא קורה. כבר שנים אומרים לנו אם רק תנמיכו את הלהבות ותדברו יפה, אוטוטו תראו אלפי חרדים בבקו"ם. כואב לומר אבל זה פשוט קשקוש מוחלט.
על זה בדיוק בונים הח"כים החרדים וזה מה שהם עשו בשנה האחרונה: המשיכו להתקרבן ולהתבכיין ולספר כמה הם רוצים לשלב פעולה אבל כולם אשמים חוץ מהם. אבל בפועל עשו הכל כדי לחבל בגיוס החרדים לצה"ל. גם כשהסכימו להקים חטיבה חרדית עם אוכל בכשרות העדה החרדית, שלוש תפילות במנין ובלי אף חיילת ברדיוס קילומטר.
גם ההסכמה לכאורה למכסות גיוס זו אחיזת עיניים שקרית שנועדה למסמס את סיפור הגיוס עוד ועוד עד שאו שימות הכלב או שימות הפריץ.
4.
הרבה אנשים שאלו אותי בשנה האחרונה מה הטעם לכתוב בטוויטר או בפייסבוק על הנושא הכאוב הזה, כאילו מישהו מההנהגה החרדית יקרא איזה פוסט כואב וישתכנע. אז נכון שרבני העדה החרדית לא נמצאים ברשתות החברתיות, אבל כן נמצאים שם עשרות אלפי חרדים, צעירים וסקרנים, שפתוחים לשמוע ולהקשיב. אני מדבר איתם ברחוב, פוגש אותם בבית הכנסת וקורא את מה שהם כותבים. והם כותבים לי שכל מי שמנסה לספר כמה צה"ל הוא הבעיה רק מרחיק את הציבור החרדי מנשיאה בנטל ההגנה על עם ישראל. דווקא אותם דוברים יקרים של הציונות הדתית שמנסים להגן על העמדה החרדית וחושבים שככה יעזרו לחרדים להתקרב לצה"ל הם אלה שמרחיקים אותם, ויתירה מכך הם אלה שגורמים להנהגה החרדית להתבצר בעצמה ולטפס שוב על העץ.
ראינו את זה השבוע. הרב אליאב תורג'מן כתב פוסט מדם ליבו, מתוך כוונות טובות ורצון להנמיך את הלהבות. הוא מנה את כל הבעיות שיש בצבא וכל דוברי החרדים צהלו: "הנה ההוכחה שאין לחרדי מה לחפש בצבא". הם רק שכחו שאותו רב הוא גם רב סרן, קצין שעשה בשנה האחרונה מעל 200 ימי מילואים וגם כעת משרת. זה המחיר של החד צדדיות בדיון הזה. ובמי זה פוגע ראשון? באותם חרדים שכן רוצים להתגייס וכן שומעים את כאבו האדיר של עם ישראל.
אותם צעירים חרדים גם מספרים לי שפוסטים שנכתבים בצורה מנומקת וללא שנאה ודווקא מתוך כבוד לציבור החרדי נקראים ברחוב החרדי בלב פתוח ונפש חפצה. אז כן יש טעם לכתוב על הנושא הזה וזה מה שיעשה את השינוי. אין לנו דרך אחרת. ברגע שהח"כים החרדים וההנהגה הרבנית החרדית החליטו שהם אטומים לכאבו של עם ישראל, אין דרך אחרת, אלא לדבר מעל הראש של הפוליטיקאים החרדים ולפנות בצורה ישירה אל הציבור החרדי. ואני אומר מידיעה שכל הנסיונות לדבר עם ההנהגה החרדית נתקלו באטימות גמורה. גם כשהם הגיעו מיהודים יראים ושלמים, עובדי ה׳ וגדולים אמיתיים בתורה, שכל חטאם היה שעל ראשם התנוססה כיפה סרוגה.
ונקודה אחרונה: אומרים לי שהחרדים לא מגיעים לצה"ל בגלל היוהל"ם והטרלול הלהט"בי בצה"ל. אני בהחלט מקבל את האמירה הזו כשהיא מגיעה מהרב יגאל לווינשטיין. ממנו היא נשמעת אותנטית. אבל אז אני נזכר שהחרדים סירבו לשרת בצה"ל גם כשצה"ל היה פוטר משירות את בני הקהילה הלטה"בית. זוכרים שעד לפני 20 שנה היה על כך פטור בצה"ל? אז מסתבר שגם אז החרדים סירבו לשרת. אבל שערי תירוצים לא ננעלו. בטוח אחרי שיהיה אלוף דתי בפורום מטכ"ל והיוהל"ם ישלח לביתו (במהרה בימינו אמן) יהיו לדוברי החרדים תירוצים חדשים.
5.
נכון באופן אישי קשה לי מאד המתאם הברור שקיים בציונות הדתית בין אותם אנשים שפעלו להלבין בשם האחדות את "אחים לנשק" שפירקו את צה"ל ופירקו את החברה, לבין אותם אנשים שפועלים לקרע גלוי עם אחינו החרדים. אסור שזה יקרה. אסור לוותר על הציבור החרדי וברור שהוא השותף הראשון שלנו במאבק החשוב על זהותה היהודית של המדינה, שהוא המאבק העיקרי ביום שאחרי הניצחון. אבל אסור גם לוותר על הזכות לצעוק נגד עוול נורא, נגד התנשאות והתנתקות של ציבור שבטוח שרק הוא נושא את דבר ה׳ ורק הוא אמון על דבר היהדות המאמינה; ציבור שבז לישיבות הציונות וללומדי התורה בציונות הדתית וציבור שבשנה האחרונה הלך והפנה עורף לעם ישראל. אין דרך עדינה יותר להגדיר זאת.
בהקמת המדינה הגיעו לכאן אדים מוצלים מאש מאירופה הבוערת. הם כונו בשם הנוראי "בשר תותחים" כי נשלחו ישירות מהמשרפות אל שדה הקרב. בלי הכנה מנטלית ובלי הכנה צבאית. חלקם לא שרדו, אבל הם הגנו על עם ישראל וכך ניצחנו את המלחמה. הם עשו את זה בשמחה רבה, כדי להגן על עם ישראל בעת צרתו. ככה יכלו לנהוג אנשי הציבור החרדי (רק בלי החלק של ה"בשר תותחים"). להגיד יש כעת מלחמה אז אנחנו סוגרים את הגמרא ומורים לתלמידינו להתגייס. לפחות חלקנו, לפחות למראית עין. הם יודעים שיש כעת חטיבה חרדית למהדרין ללא פגם רוחני שיכלו לאייש. הם יכלו לשתף פעולה עם גיוס של כל אלה שאינם לומדים בשלב הראשון. היה להם הרבה מה לעשות כדי להיות שותפים במאמץ של עם ישראל (ועל הדרך גם להנמיך את גובה הלהבות).
אבל הם התבצרו בניתוקם מעם ישראל, ערכו כנסים שבהם נשמעו דברי בלע והסתה, קראו לחוק הגיוס "גזירת שמד", משל היינו באירופה, גידפו את אנשי הציונות הדתית והפכו כל אדם שכואב לו בסוגיית הגיוס ל"אדיוט שימושי", כאילו אין לנו אף יכולת לחשוב עצמאית, בדיוק כמו השמאל שקורא לנו בבונים / ביביסטים / כרותי אונה ושאר מטבעות לשון שנועדו להנמיך ולבטל כל אמירה שאינה מתיישרת עם דעתם.
האם מישהו שמע אחד מהח"כים החרדים שיצא נגד האלימות של אותם בריונים שתקפו את האלוף זיני כשביקר בבני ברק? אותו אלוף שלא רק מחרף נפשו בהגנה על עם ישראל, אלא בעצמו בן תורה ובוגר ישיבת הר המור. או אחרי שאפי איתם והרב משה הגר גם עברו את אותה חוויה כשהגיעו להיפגש עם ההנהגה החרדית בבני ברק? אלה יהודים יראים ושלמים ובני תורה. אח היו חרדים היו מוסיפים לשמותיהם שלל תארים. אבל המסר לצערנו היה ברור. דמם הותר רק בגלל שבאו לדבר על נושא גיוס החרדים. לזה קוראים תהליכים?
6.
את הליקויים בצה"ל חייבים לתקן וחייבים לפעול לדיאלוג אמיתי עם הציבור החרדי. אבל באותה נשימה חייבים להמשיך לצעוק נגד העוול הנוראי של חוק הפטור שהוא חילול ה׳ עצום ועוול חברתי ויהודי. בדיוק כמו שכשאדם נתקל בחומה אטומה הוא זועק, ככה עולה הצעקה של רבים שציפו בשנה האחרונה לשינוי ביחס החרדים לצבא אבל נתקלו בחומה בצורה ואטומה בקרב נציגיהם.
בציונות הדתית אין אף קמפיין להפלת הממשלה. אף אחד לא משתמש בנו. אנחנו חושבים עצמאית ויתירה מכך אנחנו כואבים עצמאית. ומה גדול הכאב.