על ענייני השעה – הסרוגים והחרדים לאן?

אחי ורעי בני הציונות הדתית, נקווה ונתפלל יחדיו לימים טובים יותר, רק עם בשורות טובות לכולם.

בינתיים כל הציבור הנושא בעול המלחמתי, הן אלו שכיפת שמים לראשיהם, והן אלו שכיפה סרוגה לראשם, ניצבים בראש החזית וזועקים חזק לכל המשתמטים מכל הסוגים והסגנונות, בואו כנסו עימנו מתחת לאלונקה, בוא לעזרת ישראל, עזרת ה' בגיבורים, עם החיילים זועקים גם התינוקות והילדים שלהם, גם נשותיהם שואגות, ההורים, הסבים והסבתות, כל אלו מייחלים לעוד ועוד מתגייסים חדשים שיכנסו תחת העול, יקלו ויקצרו, ולו במעט, את אורך משך ימי המילואים וימי השירות בצבא הסדיר הארוכים והבלתי נסבלים עוד.

אולם הציבור החרדי מצופף שורות ומכריז, כי אפילו הבטלנים לא יתגייסו, כוחנו באחדותנו, וכולנו נקרע את הצווים בפח האשפה, ללא שמץ של בושה.

הסיפור ידוע ומפורסם, האטימות מוחלטת, אין אצלם כל קשב וחמלה, החרדים איבדו כל אנושיות וביטלו מעצמם כל רושם של אנשי חסד אמיתיים. ( כמובן, למעט אותם חרדים בודדים שלוחמים בגאווה, יבורכו וכן ירבו).

אנחנו אכן נואשנו מהם, ואין עוד טעם להמשיך ולכתוב מאמרים ולייצר סרטונים קורעי לב של לוחמים הקוראים לחרדים להתגייס, זה לא יקרה ! המיינסטרים החרדי מאמץ לנצח את ה"השקפה הטהורה" שכביכול נקבעה על ידי מרן ה"חזון איש", הרב מבריסק דירושלים, וכמובן הרב שך זצ"ל, מבצר ומנציח ההשקפה הטהורה לדורי דורות.

לכן אין טעם לנסות ולגרד את החומה הבצורה הזאת, יש להתפלל שיקרה נס ויפתחו אזני חרשים ועיני עיוורים תיפקחנה. לנו, הסרוגים, נותר רק לעשות חשבון נפש פנימי, רוחני וכלכלי, מה יהיו יחסינו בהווה ובעתיד עם המגזר החרדי.

האם יש בכלל היגיון להמשיך ולהעריץ את גדולי הדור, לינוק ממשפיעי החסידות, להתחמם לאורם של פוסקי הלכה חרדים, כאשר אנו יודעים ומבינים שכל האישים הללו, הנחשבים לגדולי הדור בעולם החרדי, הם הם אשר גורמים באופן ישיר לכל אותו עוול נוראי, בו ילדינו ובנינו נושאים בעול ומסכנים נפשם, ואילו גדולי הדור, כל ילדיהם, נכדיהם וניניהם, וכמובן אלפי תלמידיהם חיים בשלווה ורוגע, בהשקט ובטח, כאילו הם חיים ביקום אחר.

כאילו הנוחבאות והחיזבאללה לא קמים להשמידם. הם, הגדולים הלל אחראים למצב בו ילדינו מנוצלים עד הסוף ואילו הם ראשיהם ושלוחיהם קמים ליטול עוד ועוד מעות מהקופסה הגדולה, להמשך ביסוס קהילותיהם בשלווה ונחת. האם זה הגיוני שנמשיך לקפץ לכבודם בטישים ונשיר להם ימים על ימי מלך, וכי לעולם נהיה אידיוטים שימושים אצלם?!

האם יש טעם רוחני לרוץ לטיש אצל גדולי האדמו"רים מבעלז, ויזניץ, צאנז וגור על שני פלגיה, כאשר אנו יודעים שהם לא שולחים אף חסיד משמעותי אחד מתוכם להצטרף אלינו , הלוחמים, האם ממי שבוגד בנו בשנת הקרב הארוכה ומתעלם מתחינותינו, האם מדמויות כאלה אנו יכולים ללמוד בכלל מהי חסידות אמיתית, כאשר הם נוהגים במאה ושמונים מעלות הפוך לגמרי מהחסידות המתוארת במסילת ישרים פרק יט - עוד עיקר ב' יש בכוונת החסידות, והוא טובת הדור, שהנה ראוי לכל חסיד שיתכווין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. – וכמובן שבשעת מלחמה "להגן עליהם" הרי זה כפשוטו, מי שיכול לבוא להילחם ודמי הרבים תלויים בו, הרי שלא יאמר לעצמו יוצא אני ידי חובה בלימוד תורה ותפילה.

וכי יעלה על הדעת, כי כאשר קבוצת תלמידים טובעת בים ויש מי שיכול להציל, הוא יעמוד ילמד ויתפלל עבורם, ולא יקפוץ למים להציל ?! כך גם כעת הזאת, כל מי שיכול לצאת ולהילחם חייב להילחם, ואילו תינוקות של בית רבן, עד גיל 20, ובוגרים מעל גיל 45, הם יעסקו בתורה ופלפוליה, ואילו הצעירים הכשירים לקרב, הבריאים בגופם ונפשם הם יצאו להילחם כפשוטו – ראוי לכל חסיד להגן על דורו, כפשוטו, חסיד במעשיו !

ובהמשך כותב המסילת ישרים פרק יט - וגדעון נאמר לו (שופטים ו'): "לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין", לפי שלימד סניגוריא על ישראל, כי אין הקב"ה אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמיתים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו. מלמדנו המסילת ישרים כי ישנם רועים אמיתיים, ומיהם אלו שמוסרים נפשם, והדוגמה מגדעון היא כפשוטו, גדעון יצא ונלחם בגופו ממש.

לכן הגענו לשעה קשה בה אנו חוזים וצופים המחזה מתעתע בו ישנם גדולים בישראל שלומדים מסילת ישרים וקוראים בתורה את מצוות המלחמה, אולם הקיום המעשי מהם והלאה, האם יש טעם בקיום מוסדות תורה כאלו, האם יש טעם לתרום לרבנים הללו, אשר מרחק רב בין לימוד תורתם לבין החוסר המשווע במעשיהם, האם הם "הרועים האמיתיים" ?!

הציבור הדתי לאומי צריך להתרכז בעצמו ולגדל מתוכו גדולי תורה, להפנות את כל המשאבים הכלכליים רק לביסוס הישיבות הציוניות, אשר תלמידיהם משרתים בצה"ל, להפסיק לתמוך במישרין ובעקיפין במוסדות המעודדים השתמטות משירות קרבי, לא עוד ! וכמובן, יש להפנות אולטימטום משמעותי כלפי הפוליטיקאים שלנו, הצמד בצלאל ובן גביר, את כל הכסף למוסדות תורה תפנו רק לישיבות שיש בהן גם לוחמים. כל הישיבות והכוללים שלא משרתים בקרבי אל תעבירו להם פרוטה. יתגייסו יקבלו פי שלוש, ישתמטו - לא יקבלו כלום. אסור לנו לתת את הלחי השנייה.

אין כאן כל שנאה לציבור החרדי, אלא ישנה התניה ברורה, אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, יתגייסו יקבלו, ישתמטו - לא יקבלו. התמיכות תלויות בהתנהגות החרדים. הגיע הזמן שגם לציונות הדתית יהיו קווים אדומים. אי אפשר להעביר עוד ועוד כספים בכל מיני צורות ישרות ועקומות לחבורות אברכים ולומדי תורה שמסרבים לבוא לעזרת ה' בגיבורים.

לעולם יהיו להם מאה תירוצים להמשך ההשתמטות, וזה בכלל לא משנה כמה צה"ל יירד על הברכיים לכבודם, רובם לא יבואו לשירות קרבי. לכן טיפשות גדולה להמשיך ולממן את העוול הזה, להגדילו ולקבעו לדורי דורות. הגיע השעה, כבר מזמן, לשים גבול ברור לתופעה הבזויה הזאת.

אם המפלגות הדתיות לאומית יתעלמו מזעקת הלוחמים הם יאבדו לגמרי את מקומם בפוליטיקה הקטנה, השקר והתחמנות לא עובדים יותר על אלפי הצעירים מהמגזר שמוסרים נפשם, אך לא מוכנים להיות אידיוטים שימושים של הח"כ משה רוט ושותפיו קטני הרוח ואפסי החזון, הבאים רק לקחת ולקבל מעות חנוכה ודמי פורים מהקערה הגדולה, אך מסרבים לשרת בגבולות ולהגן על עם ישראל בגופם. נסיים בברכתה של דבורה הנביאה לתלמידי החכמים שיצאו להילחם - שופטים פרק ה, ט - לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם .

ואילו את מה שנאמר שם בפסוק כ"ג נשאיר שם, והמבין יבין. חזק ונתחזק בעד עמנו וערי אלוקינו, ישועות וניצחונות, אמן.