יום אחד, והוא לא רחוק כל כך, יֵשבו היסטוריונים לכתוב את קורות התקופה שלנו. אינני מקנא בהם: סביר להניח כי הם ימרטו את שערות ראשיהם או יחבטו אותו בקיר מגודל התסכול וההחמצה.
איך ייתכן שציבור יקר ונפלא כל-כך, עם שאיפות גדולות כל-כך, בנה את עצמו ביסודיות כמאה שנה, וכשהגיעה סוף סוף שעתו הגדולה, הוא החמיץ גוֹל מול שער ריק, בדקה ה-90, בגמר גביע העולם?!
למזלנו הטוב, ההיסטוריה עוד נכתבת בימים אלו, ועל אף שכבר נעשו טעויות למכביר, עדיין לא מאוחר לתקן. מוטב מאוחר מלעולם לא. אחרת, לעולם לא נסלח לעצמנו על האיוולת הזו.
כוונתי כמובן להצטרפות הנלהבת של אחיי מהציונות הדתית לקמפיין גיוס החרדים.
המובן מאליו מוטב שייאמֵר: ודאי שאני בעד שחרדים יתגייסו לצה"ל. צריך להסביר דברים פשוטים כל כך?! זו מצווה גדולה מדאורייתא. אני מתבייש שבכלל אני צריך לכתוב את זה. כמו לכתוב שצריך לשמור שבת. הרי רק בשבת הקרובה נקרא על אבינו אברהם העברי, שמתגלה גם כראש ישיבה המלמד דעת ה' וגם כמצביא צבאי המכרית את אויבי ה' במלחמה ובחרב.
אבל זה בכלל לא הנושא כאן! אין שום קשר בין גיוס חרדים, לבין הקמפיין לגיוס חרדים! אדרבה, אין דבר המעכב ומפריע יותר לגיוס חרדים, מאשר הקמפיין לגיוס חרדים בכפייה, תוך השמצות והטלת סנקציות כלכליות.
ראשית כל, נשאל: למה זה הנושא עכשיו? מי החליט שזה הנושא שאנו צריכים לעסוק בו כעת?
נכון, קמפיינר מושחז וערמומי. הוא החליט שבזה נעסוק כעת. ומה היו כוונותיו? טוב, זה די ברור.
מחנה הימין-אמוני מגובש ומנצח, צובר הצלחות ופופולאריות בקרב אזרחי ישראל. ביפרים מתפוצצים, חיזבלונים בורחים, ביבי נתניהו כוכב עולמי והעם מגובש יחד עד הניצחון המוחלט. חייבים לחבל בזה איכשהוא.. מה עושים? מציתים מחלוקת פנים-קואליציונית וגורמים לירי בתוך הנגמ"ש.
איזו סוגיה שנויה במחלוקת? כמובן, גיוס חרדים לצה"ל!
כך נרוויח גם זעזוע הקואליציה ע"י סכסוך הציונות דתית בחרדים, גם נעמיק את הקיטוב והפילוג (אנרכיה תמיד עוזרת), נבלום את חוק המעונות ע"י דתיים שימושיים, וכך נוביל להפלת הממשלה! והכי חשוב: נגביה עוד יותר את החומה המפסקת בין החרדים ובין צה"ל, נפגע עוד יותר באמון החרדים בצה"ל שממילא נמצא בשפל, נבלום את המגמה העולה של חרדים המעוניינים לשרת בצה"ל, ועל הדרך הרווחנו פגיעה בהתחרדות הצבא שנהיה לנו משיחי מיום ליום. גאוני, לא?
רק ניגע בעצב החשוף של כאב האלמנות והיתומים, נתקשר למשפחות שכולות על מנת שיצטרפו לקמפיין (אין שום אתיקה או בושה אצל קמפיינרים), נחדיר מסר סמוי כאילו כל החיילים מתים בגלל החרדים (זה כבר הגיע לפסיכוזה כאילו יש להם דם על הידיים...), וכך גם נסיח את הדעת מהמחדלים של צמרת צה"ל ואחריותם להימשכות והתארכות המלחמה.
- ואם הסרוגים ייקלטו שעושים עליהם סיבוב?..
אממ, אל חשש... הם אף פעם לא ניחנּו בבינה יתירה בכל מה שנוגע לסדר יום תקשורתי..
חוץ מזה, שזה יושב בדיוק על הרצון האובססיבי להיות המגזר המושלם: תמיד כיף לחבוט בחרדי ולמצוא חן בעיני האדון החילוני. אתה מדגיש בזה את נאמנותך, על רקע המשתמט שלא מתמסר כמוך. אתה יוצא הכי טוב: אתה גם סובל ונהרג ובכל זאת ממשיך לשרת. אתה קדוש מעונה, אתה סמל למסירוּת ללא תנאי. תאמין לי, הם יבלעו את זה כמו דג רעֵב...
הרי גם אם נאמץ את הביקורת המחמירה ביותר כלפי אחינו החרדים, לכל היותר, נטען כנגדם שהם עומדים מן הצד ולא מסייעים לעם ישראל בשעת צרתו. (מישהו פעם שאל את עצמו כיצד ייתכן שהחברה בה אחוז ההתנדבות הוא הגבוה ביותר במדינת ישראל, לפי נתוני הלמ"ס, 'משתמט' מחובתו?.. מישהו ניסה פעם להקשיב לטענותיהם?..). אבל יש כאן אחראים ישירים לבעיה שנוצרה! אם זה כנופיית הסרבנים שעודדו את אויבינו להתקיף אותנו. כולנו ראינו את ההלימה המזעזעת בין פקודות הסוכן האיראני לדף המסרים של קפלן! ואם זה צמרת מערכת הביטחון שבחרה לא לדווח לדרג המדיני, ששקעה עד צוואר בקונספציה, ואם זה משיחי השקר של אוסלו וההתנתקות שהבטיחו לנו סינגפור של המזרח התיכון. אני באמת שואל: מדוע הזעם הקדוש לא מופנה גם כלפיהם?!
יש מי שפוצץ את הגשר, יש מי שהתרשל מלתקן אותו, והסרוגים למטה אצים רצים לטפל במי שנופל ונפצע קשות, תוך כדי שהם צורחים על החרדי שמביט בהם מן הצד. לא יותר הגיוני לצרוח על האלה למעלה שבגינם נהרגים ונפצעים רבים כל כך?!
אך זוהי בדיוק נפשו של העבד. אין הוא מסוגל להרים ראשו למי שלמעלה ממנו. הוא פורק את תסכוליו רק על מי שלדעתו נמצא מתחתיו. הוא צועק על החרדי למה הוא לא מצטרף גם הוא להיות גלגל כמוהו, כאשר לא עולה בדעתו להחליף את הנהג הסורר ששוב ושוב מוביל אותנו אל פחתים ומהמורות...
בעולם מקביל, היתה הציונות הדתית ממנפת את גודל השעה לתרומה מכרעת לביטחון ישראל.
בעולם מקביל, הציונות הדתית שמנסה מאז ימי אוסלו והגירוש לְשָנוֹת את פרדיגמת החשיבה של מערכת הביטחון, היתה מנצלת את זכותה הטבעית כנושאת עיקרית בנטל השירות, להתוות מדיניות בטחונית התואמת לרוחם של בניה המשרתים במסירוּת נפש כבר מעל שנה!
בעולם מקביל, הציונות הדתית שבימים אלו קוברת את מיטב בניה, את היפים שבפירותיה, היתה מתייצבת קבל-עם-ועולם ומכריזה: סליחה, בניי לא מתו לשווא! בניי מתו על מנת לשחרר ולהתיישב בכל חבלי מולדתנו: עזה ודרום לבנון! היא היתה דורשת ניקוי יסודי למאורת הצפעונים שביהודה ושומרון. היא היתה מדברת בביטחון כלביאה שכּוּלה, ולא כעני שואל על פתח.
בעולם מקביל, הציונות הדתית שסובלת יותר מכולם מניסויים פרוגרסיביים שעושים עליה בצה"ל, כמו למשל חיילות המוכנסות לתוככי מצבים אינטימיים עם אבות לילדים הנבוכים עד העצם ומפחדים לדבר על כך, כמו למשל צוערים בקורס מג"דים שנאלצים לשמוע השוואות בין ציונות דתית לחמאס. המגזר הזה שתולשים מזרועו את משאת נפשו שבעדו הוא נלחם, המשיח, צריך היה לקום ולומר, עד כאן! אני לא טוב רק בשביל למות. יש אידיאל גדול עבורו אני נלחם, ואין לי שום כוונה להתנצל או להתבייש בו! (ובעבורו גם הציונות החילונית נלחמה בעבר, לפני שהסתאבה בפרוגרס...)
בעולם מקביל, היתה הציונות הדתית דורשת להפסיק עם שיטת הלחימה הכירורגית, שכפתה על צה"ל הפצ"רית שמעדיפה את חיי האויב על חיי חיילינו (כמו שהוכיחה בביטול נוהל יתוּש, למשל), ולעבור לשחרור שטח והחזקה בו! לעבור ללחימה אגרסיבית יותר! לחדול עם הפשיטות, ולבצע טיהור שטח! להפסיק לנהל סכסוך, ולהתחיל להכריע, למען ה'!
הֲיֶשְׁנָהּ עֵת מתאימה יותר להביע בגלוי את מאויי נפשנו יותר מעתה???
לוּ חכמו ישכילו זאת, אחיי הסרוגים, כי אז היו רואים בחרדים פיתרון, ולא בעיה. לא צריך לצרף אותם לצה"ל, צריך לצרף את צה"ל אליהם, ואנו הראשונים שצריכים להבין ולדרוש זאת!
שהרי מיד אחרי שמחת תורה, היתה התעוררות גדולה מאוד בקרב הציבור החרדי להתגייס ולקחת חלק בהגנת המולדת. צריכים היינו לאמץ אותם אל חיקנו, לצופף שורות יחד עם החרדים, ולומר: די! הם ואנחנו צועדים בדיוק לאותה מגמה: מדינה יהודית. ככה, פשוט.
חדלו לכם עם טיפולי ההמרה שכפיתם על צה"ל, תוציאו את האג'נדות הפרוגרסיביות שסירסו את צה"ל עד השפל שהיה בו ערב שמחת תורה, תפסיקו עם הכּוּר היתוך שמחנך מחדש את מי שלא חושב כמוכם, ויחד נקלוט בצה"ל את אחינו החרדים, שישתלבו איתנו במסגרות ייעודיות ויהודיות, תוך שמירה על קדושת המחנה והקפדה על דקדוק מצוות, ונחזק עוד את השותפות הטבעית הזו! כתף אל כתף למען צבא יהודי, נגד הכפייה הפרוגרסיבית. יש יותר פשוט מזה?
אך כל זה לדאבוני, בעולם מקביל..
לצערי, אנו רוב שחי בתודעת מיעוט. אנו מלך הלבוש סחבות כעבד נקלה. אנו נביא הכובש את נבואתו, ומתחנחן בפני נערים שוטים...
ואולי השנה האחרונה שינתה בנו משהו? אולי למדנו משהו מסטירת הלחי ההיא בקיץ תשס"ה?..
אין הדבר תלוי אלא בנו.
הכותב עומד בראש מיזם 'דור הניצחון' להנחלת רוח לחימה יהודית. לתגובות: [email protected]