1.
האלוף במילואים ושר הביטחון המפוטר יואב גלנט הוא איש צבא רב מעללים שעשה הרבה למען ביטחון ישראל. יחד עם זאת, גלנט גם נושא באחריות לכמה טעויות ותקלות בתחום המדיני והביטחוני – החמור שבהן הוא כמובן מחדל 7 באוקטובר. גלנט הוא לא עוד שר ששותף למחדל רק מתוקף חברותו הפורמלית בממשלה. כשר הביטחון, הוא נושא באחריות לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה, יותר מכל גורם אחר במערכת הפוליטית, בשל היותו הממונה האזרחי הישיר על ביטחון המדינה ואזרחיה.
כשר הביטחון, הוא זה שצריך היה לשמש הגורם האזרחי אשר מוודא שראשי צה"ל ממלאים היטב את תפקידם, קוראים את המפה מכיווניה השונים וערים לסכנות השונות. הוא אמור לוודא שאגף המודיעין של צה"ל מיישם את לקחי מחדל יום הכיפורים ולא תקוע שוב בקונספציה. הוא אמור להכיר את בניין הכוח של האויב, ולוודא שצה"ל מכין תשובות משכנעות למתקפה שחמאס וכוח הנוח'בה מתכננים ומתאמנים לקראתה. הוא אמור להכיר ולאסור על אותה 'הדממה' מופקרת שבמסגרתה חיל האוויר הרשה לעצמו להשאיר רק שני מטוסים ושני מסוקי קרב בכוננות מיידית. הוא צריך לרדת לפרטים לגבי היקף הכוחות המינימלי שנשאר בכוננות על גדר הגבול בעזה, ולא לאפשר מצב שבו יותר ממחצית הלוחמים משוחררים הביתה לאותה שבת שחורה.
בתחילת המלחמה שר הביטחון גלנט נהג לכנס מסיבות עיתונאים בנפרד מאלו שקיים נתניהו, שבהן נשא נאומים בטון שבין תקיף למתלהם. הוא צידד בלחץ צבאי כדרך העיקרית לשחרור החטופים, והציע לאנשי חמאס לבחור בין כניעה למוות - אין אפשרות שלישית.
עם התמשכות המלחמה גלנט הפך לסמן מתון. כשהממשל האמריקני לחץ להימנע מכיבוש ציר פילדלפי ורפיח, גם גלנט יישר קו והתנגד. גם בעמדותיו לגבי עסקת חטופים או סיום המלחמה בצפון ללא כניסה קרקעית, גלנט היה הסמן המתון. הוא עשה יד אחת עם הרמטכ"ל, וביחד הציגו עמדה תקיפה נגד הקמת ממשל צבאי ישראלי בעזה.
את הסכנה שחמאס ינצל את הוואקום, ישתלט על חלוקת הסיוע ההומניטרי וישקם את שלטונו האזרחי על אוכלוסיית עזה, גלנט הציע לפתור באמצעות השלטת רשות הטרור הפלשתינית על עזה. נתניהו התנגד בתוקף להקמת פת"חסטאן בעזה, אבל נכנע להתנגדות גלנט והרמטכ"ל ונמנע גם מלהקים ממשל צבאי. התוצאה היא המשך השליטה האזרחית של חמאס בעזה, והקזת דמם של חיילינו בפשיטות חוזרות במקומות שכבר כבשנו בעבר, כדוגמת ג'בליה.
יש סיבות טובות לרצות להחליף את גלנט, גם בגלל חלקו באסון 7 באוקטובר וגם בגלל תפקודו הבעייתי לאורך שנת המלחמה. ובכל זאת, אילו נתניהו נועץ בי הייתי אומר לו לא לעשות את זה. ולא משום שגלנט הוא אלוף מנוסה, ואילו למחליפו בתפקיד ישראל כץ אין רזומה ביטחוני מרשים. אדרבה, במקום שר ביטחון שבא מתוך המערכת ונוטה להתיישר איתה, מוטב שיבוא מישהו חיצוני שיוכל לאתגר ולטלטל מערכת מאובנת שמחדליה הביאו עלינו אסון כה חמור. ומעבר לכך, הרי ברור שמי שמנהל היום את המערכה הוא לא שר הביטחון אלא ראש הממשלה. הוא יכול לעבוד ישירות מול הרמטכ"ל ואלופיו, ואין לו צורך באלוף במילואים מלא בהערכה עצמית שיעמוד בינו לבינם.
2.
הסיבה שבגללה הייתי מתנגד לפיטורי גלנט אילו נשאלתי היא החשש מתגובה שלוחת רסן וחסרת אחריות של האופוזיציה הפוליטית ותנועת המחאה הקפלניסטית. ראינו כבר בתקופת מאבקם ברפורמה המשפטית עד כמה הקפלניסטים עלולים להיות משולחי רסן וחסרי אחריות. הם לא הסתפקו במחאה דמוקרטית לגיטימית במסגרת החוק. הדלקת מדורות על צירי תנועה מרכזיים וחסימתם למשך שעות, פגיעה מכוונת בכלכלת המדינה, השבתות בלתי חוקיות של המשק, הבאשת ריחה של המדינה בעולם, ואף פניות נגדה למוסדות בין־לאומיים – הכול היה לגיטימי בעיניהם. והחמור מכול – הם לא נרתעו מלהשתמש גם בפגיעה בביטחון המדינה באמצעות ניסיון גלוי וממריד להשבית חלקים נרחבים מהכוח הלוחם של צה"ל באמתלה של "הפסקת התנדבות". האופוזיציה הפוליטית ראתה את כל זה, במקרה הגרוע תמכה, במקרה הטוב שתקה, או לכל היותר יצאה ידי חובת מחאה בקול ענות חלושה. האויב הפלשתינאצי ראה את כל זה, חשב שהוא יוכל לתפוס אותנו בחולשתנו בלי לשלם מחיר, ויצא לתקוף, לרצוח, לאנוס, לשרוף ולחטוף.
כבר למדנו שיש כאן תנועת מחאה קיצונית וחסרת אחריות, שאין לה בעיה לקדוח חור ולהטביע את הספינה אם נדמה לה שהקברניטים משיטים אותה, בסמכות וברשות, למקום שפחות מקובל עליהם.
אז האם אני מציע להיכנע להם? התשובה היא שאם האלטרנטיבה היא לטבוע, אם אין דרך למנוע מהם את אותה התנהגות חסרת אחריות, אז כן, אין ברירה אלא שראש הממשלה יוותר על סמכותו לפטר את השר, כדי לא לתת להם תירוץ לנקוט צעדים קיצוניים שמחירם כבד מנשוא. הייתי ממליץ להיזהר מכך, כי אנו כבר למודי ניסיון. אבל אחרי שמעשה הפיטורין כבר נעשה, צריך לפעול כדי לעצור עוד גל של חוסר אחריות שעלול להטביע את המדינה. יש לשלול את הלגיטימיות של אותה מחאה שלוחת רסן, בפרט בעת מלחמה, ולעמוד על זכותו החוקית והלגיטימית של ראש הממשלה לבחור את שרי ממשלתו. הניסיון לחולל 'ליל גלנט' שני לאחר רצח ששת החטופים במנהרת חמאס הסתיים בכישלון. אפשר לקוות ואף לפעול כדי שגם המאמץ הנוכחי, שכבר גלש לניסיונות לגרום לחיילינו לנטוש את משמרתם, לא יזכה להצלחה.
3.
הסיבה העיקרית לתמוך בפיטורי גלנט היא תפקודו כשר ביטחון שהוא לעומתי לראש הממשלה.
גלנט לא הסתפק בהצגת עמדותיו המקצועיות והערכיות השונות משל נתניהו, ובניסיון להשיג להן תמיכה בפורמים מקבלי ההחלטות. כאשר דעתו לא התקבלה, הוא לא נמנע מלתדרך בתקשורת נגד החלטות ראש הממשלה והקבינט. הוא מיצב את עצמו כאיש הטוב שרוצה בשחרור החטופים, ותרם לנרטיב התקשורתי שהאשים את ראש הממשלה באדישות אכזרית לגורלם.
בנושא חוק הגיוס, הוא נראה כמי שאינו מעוניין לחתור להבנות וסיכומים עם החרדים, ואף העניק זכות וטו לאופוזיציה כשדרש פומבית את הסכמתה לכל הסדר, כתנאי לכך שהוא יואיל לתת לו את ידו. זוהי התנהלות של סוס טרויאני בתוך הקואליציה, שאולי אדיש לעתידה ואולי חמור מכך – מעוניין בנפילתה. וככל שהוא מכהן בתפקיד בכיר יותר ורלוונטי לסדר היום, כך קשה יותר להכיל התנהלות כזאת ולחיות איתה.
קשה מאוד לנהל מלחמה, בוודאי מלחמה קשה ורב־זירתית, במצב של יחסים אישיים עכורים ומחלוקת מקצועית מרה בין ראש הממשלה לשר הביטחון. ואם אחד מהם צריך ללכת, ברור שזה שר הביטחון שקיבל את תפקידו מראש הממשלה, והליכתו לא מקריסה את הקואליציה ושולחת אותנו למערכת בחירות רוויית מתחים שעלולה לפגוע קשות במאמץ המלחמתי.
4.
בנאום הסיכום שלו ציין גלנט שלוש נקודות מחלוקת בינו לבין ראש הממשלה, שלטענתו בגללן הוא פוטר: גיוס החרדים, שחרור החטופים והקמת ועדת חקירה ממלכתית. אולי במקרה ואולי לא, מדובר בשלושה נושאים שמיצובו העצמי כמי שנלחם למענם יכול לשרת את מאמץ ההישרדות הציבורי של גלנט, אף שאחריותו למחדל 7 באוקטובר אמורה לגדוע את הקריירה הפוליטית שלו.
בקואליציית הימין דורשים חקירה שלא במסגרת ועדת חקירה ממלכתית, משום שוועדה ממלכתית ממונה ומנוהלת למעשה בידי מערכת המשפט. מעבר לכך שמערכת המשפט עצמה צריכה להיחקר על חלקה במחדל, ברור לחלוטין שבין נתניהו וממשלתו לבין ראשי בג"ץ והפרקליטות יש מערכת יחסים עכורה, ולכן ועדה שתמונה על ידם לא תוכל לחקור באובייקטיביות ולהציג מסקנות שיזכו לאמון הציבור. אז מדוע גלנט מתעקש על ועדת חקירה ממלכתית? בדיוק מהסיבה הזאת. הממסד המשפטי זוכר לגלנט את חסד התייצבותו נגד הרפורמה המשפטית, ומכאן התקווה שוועדת חקירה ממלכתית תעשה עימו חסד.
תמיכתו הפומבית בגיוס כל החרדים ובעסקת חטופים גם במחיר בלתי נסבל, צפויה לחזק את מעמדו החדש של גלנט כיקיר התקשורת והשמאל. גלנט מבין שבימין הוא שרוף. הוא מקווה שיישור הקו שלו עם השמאל ילבין את אחריותו לאסון הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל. כשיגיע יומו של נתניהו לתת את הדין – ולאחר המלחמה היום הזה יגיע, גלנט מקווה לקבל חנינה.
לתגובות: [email protected]