על הלכי הרוחות ברחוב האיראני בעקבות תוצאות הבחירות בארה"ב כשברקע חילופי איומים עם ישראל שוחחנו עם ד"ר תמר עילם גינדין, חוקרת איראן במרכז עזרי ומנהלת בית הספר המקוון לאיראן והשפה הפרסית.
כבר בפתח דבריה מבהירה ד"ר עילם גינדין כי קשה להתייחס ל-80-90 מיליון אזרחי איראן כמקשה אחת ולכן האמירות שם שונות ומגוונות. "כולם שם זוכרים לטראמפ את שני הדברים החשובים שהוא עשה בנושא האיראני. הראשון הוא שהוא זה שנתן את הפקודה לחסל את חסן סולימאני, ולכן המשטר מאוד כועס עליו ומתנגדי המשטר שמחים. המעשה השני והחשוב יותר עבור המערב הוא היציאה שלו מהסכמי הגרעין שאליהם אובמה נכנס".
עילם גינדין מציינת בדבריה כי להנהגת הרפובליקה האיסלאמית היה קשה מאוד לשווק את ההתגמשות שלה במהלך המו"מ על הסכם הגרעין ולשמר את מעמדה בעיני הקיצוניים באיראן כגיבורה. לשם כך הציגו את האירוע כולו כמעשה הרואי שתכליתו הצלת כלכלתה של איראן.
"אובמה לא הצליח לאשר את ההסכם בסנאט אבל הוא השתמש בסמכותו כנשיא כדי שלא לאכוף את הסנקציות על איראן. העניין הוא שבגלל שההסכם לא אושר בסנאט טראמפ לא היה מחויב לו ולכן הוא החליט שלא להשתמש בסמכות שלו כנשיא כדי שלא לאכוף את הסנקציות ובכך בעצם להחזיר אותן, מה שגרם לעצבנות רבה בשווקים", אומרת עילם גינדין ומוסיפה כי עוד לפני שטראמפ החזיר את הסנקציות, כל איזכור שלו את העניין וכל הודעה שבכוונתו להתייחס לכך במסיבת עיתונאים גרמה לעצבנות כלכלית באיראן ולירידה דרמטית של הריאל. העובדה הזו צרבה את טראמפ בתודעה האיראנית כמי שאשם במצבם הכלכלי הקשה.
בנוסף, אומרת עילם גינדין, יש מי שרואה בטראמפ כמי שאחראי לכך שאיראן מעשירה אורניום, שכן ברגע שאמריקה יצאה מההסכם הדבר איפשר גם לאיראנים שלא להיות מחויבים להסכם ולקדם את העשרת האורניום.
עם זאת יש אופטימיים שמעלים אפשרות שטראמפ רוצה לעשות שלום במזרח התיכון, שלום שיירשם על שמו, ולכן הוא יהיה זה שיעשה סדר אזורי. ישנם הסבורים שבתקופת החזרת הסנקציות יהיה קשה אך הסנקציות יוסרו בהדרגה בעתיד.
"בתקופת ראיסי ביידן, כשניסו לחזור למו"מ, אחת הדרישות המקדמיות של הרפובליקה כדי לחזור לשולחן המו"מ הייתה שיבטיחו להם שיקיימו את ההבטחות, מה שלא קרה כי לא יכלו להבטיח הבטחה שכזו ולכן לא ישבו לשולחן המו"מ. לכן האופטימיים אומרים שמכיוון שהוא הכי משוגע וניצי דווקא הסכמות שיושגו מול הממשל שלו יכובדו על ידי הנשיא הבא אחריו".
וכשאנחנו מתעלמים מתוצאות הבחירות בארה"ב, שתי ידיעות מעסיקות את איראן. האחת היא גורלה של הסטודנטית שנטען שצילמה סרטונים בפקולטה ופגעה בפרטיות, או שהחיג'אב שלה לא היה מונח כראוי, מה שגרם לאנשי הביטחון של האוניברסיטה לקרוע מעליה את בגדיה, היא הופשטה בחרה להביך את אנשי האוניברסיטה להמשיך את ההתפשטות ולאחר זמן לא מבוטל שהסתובבה באוניברסיטה היא נלקחה מהמקום. גורלה מאז לא ידוע, אולם העובדה שהמעשה שהיא עשתה מוגדר כביטוי לחולי נפש או למצוקה משפחתית יציל אותה מהוצאה להורג.
האירוע השני שאותו מזכירה עילם גינדין היא הוצאתו להורג של הצעיר היהודי שהרג מוסלמי לפני כשנתיים, אירוע שלטענתו ולטענת הסנגוריה נעשה כהגנה עצמית. כזכור, החוק איפשר למשפחתו של הצעיר לפדות את חייו בפיצוי כספי למשפחת הנרצח, אולם משפחתו סירבה לכך. מדובר, מציינת עילם גינדין, בהוצאה להורג ראשונה של יהודי מזה כשלושים שנה ויש המעריכים כי המהירות בה הוצא הצעיר להורג מבלי לתת אפשרות למשפחה לערער נועדה להעביר רמז לישראל ולפיו המשטר האיראני מחזיק בידיו אלפי בני ערובה בדמותם של בני הקהילה היהודית באיראן.