הביקורת על התנהלות החרדים בסוגיית הגיוס התפוצצה בשבועיים האחרונים בקול תרועה רמה.
התנהלות הפוליטיקאים החרדים, כשברקע עוד ועוד הודעות "הותר לפרסום", הביאה לאמירה של רבים בחברה הישראלית, ביניהם חברי הכנסת של מפלגת "הציונות הדתית", כי יש להציב תמרור עצור להנהגה הפוליטית של המפלגות החרדיות. זוהי ביקורת שחייבת להישמע ואסור לנו להסכים עם המצדיקים את אי התגייסותם של החרדים.
השאלה כיצד מעבירים את אותה ביקורת. נשגב מבינתי איך בדיוק אותם אנשים שצעקו לפני שנה וחצי שחייבים לעצור את חקיקת הרפורמה "בשם האחדות", ולהיכנע לסרבנות והאלימות של חוסמי הכבישים ושורפי האסמים, הם בדיוק אותם אנשים שפועלים כעת בגלוי לקרע עם אחינו החרדים ושכחו את כל נאומיהם על חשיבות האחדות "בין כל חלקי העם". הם גם שכחו כיצד הטיפו אז שלא משנים מציאות של עשרות שנים בחקיקה "חד צדדית" וללא הבנות.
בימי המחאה על הרפורמה, כשהסרבנות פגעה בצה"ל, לא רק שאותם פעילים ורבנים לא השמיעו מילה אחת נגד פירוק הצבא, אלא ידעו להסביר לנו בלהט שאי אפשר להעביר חקיקה "ללא הסכמות עם הצד השני" ומדוע ההידברות חשובה כל כך. לכן הם הסבירו שחייבים לקבל בהכלה את הסרבנות, את המרד הגלוי לפירוק הצבא ואת האלימות ברחובות, גם אם הם פוגעים בצה"ל (והיום כולנו יודעים איך זה נגמר).
אבל הפלא ופלא, בדיוק אותם אנשים הם אלה שמסרבים כעת לכל הידברות והכלה כשמדובר בויכוח עם אחינו החרדים. פתאום בסוגיית גיוס חרדים הם מוכנים ללכת עד הסוף, כולל קרע ומחלוקת בזמן מלחמה וניסיון לשנות מציאות של 75 שנה בחקיקת בזק וללא הידברות. יקוב הדין את ההר. כל זה גם אחרי שהוכח שככל הנראה אין אף חוק שיגייס את הציבור החרדי ושהדרך חייבת להיות בפניה ישירה אל הציבור החרדי ולא בהתנשאות כלפיו.
השבוע קרא הרב תמיר גרנות לעצור לגמרי את כל ההטבות האזרחיות לציבור החרדי, כולל הנחות שאינן קשורות לסוגיות הגיוס, כמו בארנונה ובמעונות ועוד. בראיון לכאן 11 הסביר הרב גרנות כי כך נכפה על החרדים את שילוב ופתיחות, כיון שהוא בתפיסתו לא מבין מדוע החרדים מפחדים מהעולם החיצוני. לכן עד שלא יסכימו להשתלב, מדינת ישראל צריכה "לסגור להם את הברז". לא פחות. את הסיבה לכך הסביר הרב גרנות בכך שהתורה של החרדים "היא תורה פחדנית", כלשונו.
כיון שמדובר באב שכול המדבר בשעת צערו, אתנסח בעדינות רבה. אולם מלבד הזעזוע של כל אדם ליברל משמיעת דיבורים כאלה, של ניסיון כפייה של הערכים שלך על האחר, באמצעות משטור ושלילת זכויות אזרחיות, לא ברור כיצד אותו רב שרק לפני שנה וחצי פעל יחד עם איש השמאל גידי דר לנסות להכניע את ממשלת הימין ולעצור את החקיקה של הממשלה הנבחרת, כל זאת "בגלל הדאגה מהקרע בעם", לא חושש כעת להביא לקרע עם אחינו החרדים. מדוע עם סרבני קפלן צריכים לנהוג בסבלנות מופלגת, אבל עם החרדים אין מקום לאף פשרה והידברות. או הכל או כלום. גם אם המחיר הוא קרע שיקח שנים רבות לאחות.
השיטה של ניסיון לחנך מחדש אוכלוסיות אחרות ולכפות עליהן את אורח בחיים שלך, מאפיינת את השמאל העולמי במאה השנים האחרונות. כך נהגו ראשי הקומוניזם וכך נוהגים כיום מנהיגים פרוגרסיביים בכל העולם. זו גישה שלא רק מלאה בהתנשאות ופטרונות, אלא גם השיגה תמיד תוצאה הפוכה. הקומוניזם ששלח לגולאגים מתנגדי משטר רעיוניים ושלל את זכויותיהם, הוא אולי הדוגמא הטובה לכך. זו הסיבה גם מדוע הציבור המסורתי הפרפיריאלי כה רגיש לדיבורים כאלה, כי הוא יודע היטב כיצד מרגיש ניסיון לחנך מחדש.
כל עוד מדובר על סוגיית הגיוס יש לכל יהודי את הזכות והחובה להביע כאב אמיתי, על כך שאחינו החרדים אינם נושאים בנטל ההגנה על הארץ. אבל מה בין סוגיית הגיוס לניסיון לחנך את החרדים ולכפות עליהם את ערכי השילוב וההתחברות בניגוד לרצונם?! ואם אתה דוגל בשילוב והם בהסתגרות, זו סיבה מספיק טובה כדי "לסגור להם את הברז"?!
אם חוזרים למאבק על הרפורמה, גם אז מוביליה (וביניהם אני) סברו כי מדובר על מאבק שהוא פיקוח נפש. לא נאבקנו אז על שינוי חוקתי, אלא על שורה של מהלכים שסיכנו את חיינו: שינוי הפרימטר בגבול עזה שסורס בידי בג"צ, עצירת הפגנות חמאס על הגדר שנאסר לפזרם בירי בגלל המשפטיזציה, החרבת ישובים ביו"ש בהוראת בג"צ, הוראות הפתיחה באש ועוד ועוד. אבל בימים ההם אותם הרבנים הסבירו לנו שאפילו אם מדובר בפיקוח נפש חייבים לזכור שלא משנים מציאות של עשרות שנים בבת אחת וחייבים לנהל שיח מכבד ובעיקר "להבין את הפחדים של הצד השני".
אבל האם חשיבות האחדות "בין כל חלקי העם" אינה קיימת כשמדובר על הציבור החרדי? למה עם מפגיני קפלן אפשר למצוא את המאוחד ולחפש את "הטוב המשותף", אבל לא עם אחינו החרדים?
חובה עלינו לצעוק נגד עוולת אי הגיוס של אחינו החרדים, לשקף להם בבהירות את המציאות וההשלכות של אי התגייסותם ולדרוש מהם לשאת בנטל המלחמה המשותפת של כלל עם ישראל. אבל חובה עלינו גם לחתור להידברות, לשמור על אחדות ישראל ובטח לא לפעול להגברת שנאה חלילה.
ובעיקר אסור לנו לנסות "לחנך אותם מחדש". אנחנו, שמכירים כמה כואבות קריאות בוז ושנאה, צריכים להיות האחרונים שנבוז לאורח חייהם של יהודים שחיים על פי צו מצפונם. מי אנחנו שנקבע למי יש "תורה פחדנית" ומי נושא את דבר התורה האמיתית?!
אחים אנחנו!