במשך שנים, מציאות הגבול הצפוני הולכת ומתדרדרת, עד לכדי איום ממשי על חיי תושבי הצפון ועל ריבונותה של מדינת ישראל.
הדברים שנאמרים כאן לא באים לגרוע כמלא נימא מהגבורה, האומץ וההקרבה של הלוחמים בסדיר ובמילואים שפועלים בצורה מרשימה ביותר בכל משימה שמוטלת עליהם אלא באים לתאר מצב שבו הם לא מקבלים את המשימות ההכרחיות לניקוי מרחב הגבול ויצירת מציאות אחרת בגבול לבנון.
כל מי שעוקב אחרי המצב הביטחוני בגזרה הצפונית מבין שהמאבק אינו רק על שטח או תשתיות אלא על עצם תחושת הביטחון - אותה תחושה שהולכת ונעלמת ככל שהכפרים בלבנון נצמדים לגבול ואיתם, כל כפר וכל בית, מתבסס חיזבאללה.
כשחיזבאללה בונה את כוחו במרחק נגיעה מהגבול, וכשאיראן דואגת להוסיף נדבך על נדבך למערך הצבאי בלבנון, מה שאנחנו רואים הוא למעשה התגרות רצינית ומכוונת בביטחונה של מדינת ישראל. עבורם, כל בית בכפרים הוא פלטפורמה למעקב על ישראל; כל חלון הוא עמדת תצפית; כל מטבח, מחסן נשק; וכל פתח בבית הוא מקום אפשרי למנהרה, שברגע האמת תוביל אל לב שטחנו.
יש שיאמרו כי הרס הכפרים הלבנוניים נשמע כרעיון קיצוני. אך האם ניתן להסתפק בתגובות חלקיות? האם המענה ללוחמה מתמשכת נגד חיזבאללה יכול להיות רדוד, נקודתי או זמני בלבד? לאורך השנים, למרות המצב הביטחוני הנפיץ, לא ננקטה שום גישה אסטרטגית ברורה שתיצור מרחב סטרילי ונקי מאיומים בגבול לבנון. תמרון צה"לי חלש בתוך כפרים וביניהם אינו מספיק כדי להרתיע אויב כה נחוש, שמוכן וממתין להזדמנות לפגוע בנו ולטבוח באחינו.
ההחמצה הזו כפי שנראית בימים האחרונים הובילה לתוצאה אחת – תחושה גוברת של עייפות ואובדן יוזמה. כשצה"ל פועל באפס מעשה, ללא תמרון משמעותי וללא כוונה מוצהרת להשתלט על הכפרים הללו ולהרחיק מהם את החיזבאללה, המסר לאויבינו ברור: "רוצים לסגור את החזית, לא לחולל שינוי אמיתי".
הציבור הישראלי צריך להבין שהכפרים הללו, שנותרו כקיני טרור פעילים, מהווים את אבן הפינה בכל מאמץ התקפי נגדנו. הם הכלי הבולט ביותר בארסנל החיזבאללה והפלטפורמה הבטוחה ביותר שלהם לאגירת נשק ולטווח תצפית מאיים על יישובי הצפון.
אם לא יהיו כפרים, לא יחזרו הכפריים, אם לא יחזרו הכפריים לא יחזרו מחבלי החיזבאללה לבנות עצמם מחדש בבתיהם של התושבים. אלה אינם בתים משפחתיים רגילים אלא עמדות קידמיות של איראן המשמשות את כוחות רדואן נגד ישראל והם אלה שיפשטו בניסיון לממש את התכנית השטנית לכבוש את הגליל.
נדרשת הכרעה אמיצה ושינוי גישה רדיקלי. ההרס הכרחי, לא מתוך רצון לנקמה אלא כהכרח ביטחוני. כפרים אלה מהווים את הגורם המוחשי והקבוע ביותר לאיום. נכון יהיה להכריז על כל הכפרים הסמוכים לגבול כאזורי מטרה צבאית ולהבטיח שהמרחב הזה יהפוך לשטח נקי מאיומים פוטנציאליים.
אין מדובר רק בשאלת הריסת מבנים - מדובר במהלך אסטרטגי חיוני שמטרתו אחת: להרחיק את חיזבאללה מהגבול, כך שלא יוכל לשגר טילים ולאיים על חיי אזרחים. בחודשים האחרונים הפך חיזבאללה לאיום ממשי לא רק על מנרה, יפתח, מלכיה, עירון דוב"ב ואביבים אלא על כל המוצבים, הכבישים והצירים הראשיים.
בהיעדר תמרון אמיתי ולא כפי שנעשה עד עכשיו והרס מוחלט של כפרי דרום לבנון לפחות חמישה ק"מ מהגבול עם מטולה, אנו מפקירים את עתידם של יישובי הצפון לגורל הרה אסון.
יש חשיבות עליונה לדרישה לעשות פֵּרִימֶטֶר, קרי, אזור אסור לכניסה לכל אדם בטווח של חמישה ק"מ כפי שבעזה נעשה פרימטר מצומצם יותר. בדרום לבנון תנאי השטח מחייבים פריטמטר משמעותי שימנע מחיזבאללה להשתקם מחדש ולחזור לכפרים שהם המבצרים שמאפשרים את ההתקפה המתוכננת שחיזבאללה לא ירד ממנה וגם את הירי והתקיפה באמצעות טילים ואמצעים נוספים על הישובים, המוצבים והדרכים שכפרי הגבול שולטים בחלק גדול ממרחב הגבול מהים ועד מטולה.
צה"ל, הממשלה והמדינה כולה חייבים להתעורר ולהבין את משמעות האיום המתמשך - חיזבאללה לא יעזוב, ואם לא נרחיק אותו בכוח, הוא יישאר כאן לתמיד.