ג’רמי גניזת, אחיו של רס"מ במיל' רוני גניזת ז"ל שנפל בקרב בלבנון, מספר בראיון לערוץ 7 על החיוך שלא ירד מהפנים של רוני, על ההחלטה של אחיו לשרת במילואים גם בגיל 36 ועל הקריאה לכלל הציבור בישראל להתגייס לצה"ל - ולא מטעמי שוויון בנטל.
משפחת גניזת התגוררה בצרפת והילדים עלו לישראל בהדרגה ואחר כך ההורים. "כל אחד כשסיים את הבגרות בגיל 18 החליט להעלות. כל אחד מהטעמים שלו, מהאידיאולוגיה שלו. עשינו שנת הסתגלות כמעט כולם, לרוב עם בני עקיבא, והתגייסנו. העלייה הייתה כדי להשתלב בחיים הישראלים, לא היה ספק לאף אחד שאנחנו נתגייס. ההורים הגיעו אחרי".
ג’רמי מספר על אחיו הקטן - הרביעי מבין חמשת ילדי משפחת גניזת. "רוני זה לב אחד גדול, תמיד מחייך, תמיד עם בדיחות, תמיד מחבר את כולם. מאז שהוא נפל אנחנו שמענו סיפורים. הוא הבסיס של המשפחה, תמיד היה חשוב לו שכולם נהיה מחוברים. אני זוכר אותו רק עם חיוך על הפרצוף. תמיד חייך מגיל קטן".
"כשהוא כבר לא פה, אתה מגלה את הבור הענק שהוא משאיר ואת כל מה שהוא הביא", משתף ג'רמי בקושי. "אנחנו מסתכלים על התמונות עם אשתו, עם האחים, עם ההורים, עם הילדים שלו ובאמת אתה עצוב כי אתה יודע שאת הצחוק הזה לא תראה וזה משהו שמאוד קשה. מצד שני רואים את השמחת חיים ואת כל התרומה שלו ואת הלב הענק שלו, זה מעלה חיוך. מלמעלה הוא עוזר לנו לעבור את זה יותר בקלות".
"אנחנו לומדים לחיות במציאות שונה בלעדיו אבל מצד שני את כל מה שהוא עשה, גם בחיים לפני וגם במילואים, וגם את המורשת שהוא משאיר לנו, זה מחייב אותנו, אתה לא יכול להמשיך לחיות אותו דבר".
השיחה האחרונה של רוני הייתה עם חיים, הצמד שלו במילואים, שנפצע קשה בקרב בו הוא נפל. לרוני ז"ל היה חשוב לדעת שהוא לא נטל על חבריו לפני הכניסה ללבנון בשל גילו. "רוני שאל אותו, 'תגיד לי את האמת, אני נטל בשבילכם או אני תורם ליחידה? אני לא רוצה להיכנס ללבנון סתם בשביל להיכנס. אני צריך לדעת שאני לא נטל, אני לא אסכן אתכם, אני ממש רוצה, אם אני נכנס, זה רק בגלל שאני תורם'".
הוא ממשיך לתאר את השיחה האחרונה של אחיו. "חיים אמר לו, 'תקשיב, אני מבין את הדאגות שלך, ההחלטה היא שלך, אבל שתדע, בשבילנו, אנחנו חייבים אותך, אתה האבא שלנו, אתה זה שדואג לנו כל הזמן. זה שמרים לנו את המורל. להיכנס בלעדיך ללבנון, בשבילנו זה יהיה מאוד קשה'".
"הגבורה שלו זה לא רק בקרב", אומר ג'רמי. "הגבורה שלו זה בהחלטות שלו להיכנס עם החברים שלו כי הוא ידע שהוא תורם. היו לו הרבה חששות, הרבה פחדים. הוא ידע למה הוא הולך, מה המשימה, להחזיר את התושבים לגבול הצפון, שמדינת ישראל תהיה יותר בטוחה עבורו ועבור משפחתו ועבור הילדים שלו".
בהמשך הראיון עובר ג'רמי לדבר על נושא הגיוס והקריאה שלו לכלל הציבור להיכנס תחת האלונקה - ולא בגלל השוויון בנטל. "אנחנו באים וקוראים לכולם להתגייס ולא מטעם שוויון בנטל. אנחנו לא מאמינים, גם רוני לא האמין בזה, בשוויון בנטל כי להגן על מדינת ישראל זו זכות, זו המצווה הכי גדולה שיש. אתה בסוף מגן על המולדת, עבורנו זה להשתתף בגאולה של העם".
"ולכן", הוא מסביר, "הקריאה שלנו היא לא כי אנחנו רוצים שכולם יעשו אותו דבר, להיפך, אנחנו רוצים לחלק את הזכות כי המצווה להגן על מדינת ישראל היא מצווה ענקית וכנראה שאין לנו את הכוחות לעשות את זה לבד, אנחנו צריכים את כל העם".
הוא דוחה את הטענות כלפיו כי מדובר בנושא פוליטי שנועד להפיל את ממשלת הימין. "אנחנו מבינים שיש עניין פוליטי, אבל אני רוצה להגיד לכל הפוליטיקאים, אתם מבקשים מהעם היום להקריב את כל מה שיש להם והעם מוכן להקריב, אנחנו מקריבים את ההכי יקר שיש לנו, אנחנו נחיה עם הבור הזה, עם העצב הזה לנצח. אנחנו גם מבקשים, צריך לעזוב את הפוליטיקה, צריך לשים את מדינת ישראל בראש, אנחנו באים כדי לשרת את מדינת ישראל. היום מדינת ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל, הגאולה דורשת מאיתנו להיכנס למסור את עצמנו למשימה".
"צר לי אם אנשים משתמשים בזה בשביל אינטרסים פוליטיים, המסר שלנו הוא לא לפלג, הוא לא נגד, הוא להפך. הוא מסר של אחדות, של אחווה, אבל אנחנו צריכים את כולם", הוא אומר.
ג'רמי מספר כי אחיו רוני ז"ל נמצא איתו במשימה הזאת ומשתף: "היינו כל הזמן ביחד, אנחנו גרים באותו עיר, אנחנו עובדים ביחד כבר חמש שנים, רוני הוא הצמד שלי גם במשפחה. הוא מאוד חסר לי, כל מה שאנחנו עושים זה איתו ביחד. הוא לא עוזב אותנו. אנחנו קמים בבוקר, הולכים לישון בערב, אוכלים בצהריים עם רוני בראש".
לסיום הוא מבקש להעביר מסר: "בסוף אנחנו עם אחד, יש לנו רק מדינה אחת, אנחנו צריכים ביחד להגיע לניצחון המוחלט".