אפרת מור, אימו של איתן החטוף ברצועת עזה, מספרת באולפן ערוץ 7 על ההתמודדות היומיומית עם הציפייה לשובו של בנה תוך כדי התנהלות מתחייבת של ניהול משפחה כחלק משגרת יומה.
את השיחה פותחת אפרת בדגש על מקום מגורי המשפחה, קרית ארבע חברון, מקום קבורתם של אבות האומה התקווה הגדולה שאיתן, במקום בו הוא נמצא מתמלא כוחות מכוחותיו של אברהם אבינו.
על המסע אותו היא עוברת כאם למשפחה ברוכת ילדים שבנה חטוף וקורותיו אינם ידועים, היא מדגישה את חוסר הוודאות שבמסע שאיש אינו יודע מתי יסתיים וכיצד ועם זאת מתגלים בה כוחות שלא ידעה שקיימים בה. "עיקר המסע הוא מול שאר בני המשפחה, לתחזק בית, לצלוח תגובות של כל ילד ויש לנו מגוון דעות ותגובות והתמודדויות בקושי, יש מי שלא משתפים, יש את המתפרצים והבוכים, יש את הקטנה שיש לה סיוטים בלילה ומאז בכל לילה היא מגיעה אליי למיטה. זה לא קל, אבל אנחנו עטופים ומי שרוצה מקבל עזרה. אוספים בדרך תובנות וכלים שנותנים כוח והחיבוק מעם ישראל נותן הרבה כוח".
לשאלה מה נותן לה כוח היא עונה במכתב שמישהו אמר פעם לצביקה, בעלה, שצריך לזכור שאיתן לא בידי החמאס אלא בידי הקב"ה. "אני רואה את זה לכל אורך הדרך. נוכחות הקב"ה בחיים רק התעצמה והדיאלוג שלי עם הקב"ה הוא משהו אחר. מהרגע הראשון הרגשנו איך הכול מדויק ואיך קרה שדווקא איתן, בן למשפחה מתנחלת ימנית מקריית ארבע הגיע דווקא הוא לאבטח בנובה, כאשר זו לא הייתה העבודה הקבועה שלו אלא הכנסה מהצד, אבל הכול מדויק וה' סובב דברים ודווקא הוא נחטף ושרד בחיים וככל הנראה הוא עדיין בחיים. זה הוביל אותי לחשוב מה השליחות והתפקיד שלי כשהקב"ה מדבר אלי בטלטלה הזו, ה' מדבר אליי והידיעה שה' הוא טוב נותנת לי כוח".
לזאת היא מוסיפה ומדגישה כי היא מוצאת הרבה טוב שנותן לה כוחות במנהרה החשוכה שניתן היה בהחלט ליפול בה.
"דברים שהיו מובנים מאליהם, כמו הביחד של המשפחה, מקבלים פתאום משמעות. אנחנו מעריכים עכשיו כל זמן משפחתי ביחד והביחד עושה כל כך הרבה טוב גם למשפחה הגרעינית וגם למשפחה המורחבת. אני שואבת כוחות מאיתן, ממה שהוא עשה באותו יום שהוא נחטף. הוא יכול היה להימלט ב-6:29 כשהמסיבה התפזרה, אבל הוא ועוד מאבטחים בחרו להישאר ולעזור. הוא פשוט גיבור וזה נותן לנו הרבה כוח".
על המעבר מדמות אנונימית לזירה הציבורית אומרת אפרת כי זו אכן עבורה יציאה קשה מאזור הנוחות בו התנהלו חייה, אך היא מבינה שזו כעת שליחותה והיא מקווה שבה היא מצליחה לחזק, ועם זאת יש בה את ההתלבטות בין הרצון והצורך להיות בבית בעיקר עבור הבנות הקטנות, לבין הצורך לצאת החוצה ולתת מעצמה לכלל ישראל. "זו כל הזמן התנגשות בתוכי. הבנות שלי מאוד קשורות אליי וקשה להן כשאני יוצאת. הן חוקרות אותי לכמה זמן אני יוצאת ומתי אני חוזרת, ולכן אמרתי לעצמי שפעם בשבוע אצא למשהו כלל ישראלי מעבר ליציאות האחרות, וזה לא קל, אבל מההדים שאני מקבלת זה נותן כוח".
על הקשר עם משפחות חטופים אחרות מספרת אפרת כי עבורה התנהלו הדברים בתהליך. "בהתחלה אליקים ליבמן הי"ד, חבר ילדות של איתן, נחשב לחטוף ונוצר קשר מאוד מיוחד עם משפחת ליבמן. אנחנו ממש מרגישים משפחה והקשר הזה ממשיך. משפחת ליבמן נותנת לנו הרבה כוחות בדרך ההתמודדות שלהם ובמה שהם עושים למען עם ישראל, ולאט לאט יצרתי קשר עם משפחות אחרות ומאוד שונות ממני. יש ארגונים טובים שדואגים לחבר ולאחד אותנו כמו בשמחת התורה האחרון שאותו חגגנו יחד עם עוד משפחות של חטופים בנווה אילן. זה היה חג עוצמתי מאוד. היה לנו ברור שלא נוכל לחגוג אותו בבית כרגיל. הביאו לשם שני שבים מהשבי ואת משפחתו של ענר שפירא. זה היה מרומם ונותן כוח גם בגלל שאנחנו אחים לצרה וגם בגלל שמדובר באנשים שונים מאיתנו ויש בינינו משהו מאחד. זה לימוד גדול מאוד עבורי".
בהמשך הדברים מספרת אפרת על איתן הגיבור שעבר תהליכים פנימיים משמעותיים עוד קודם לבוקר שמחת התורה, ובבוקר אותו יום כאשר התפזרה המסיבה יכול היה למלט את עצמו, אך העדויות השונות מלמדות כיצד הוא ואליקים ליבמן הי"ד פינו פצועים מאזור המסיבה לנקודה שעדיין לא הגיעו אליהם המחבלים, כך במשך שעות. ישנו סרטון שבו רואים כיצד איתן עוזר בשטח.
בשלב כלשהו הגיעו למקום המחבלים ואיתן ואליקים מתפצלים. איתן ועוד כמה מאבטחים ממלטים קבוצה של כחמישים צעירים לנקודה בחורשה במרחק של כשבע דקות משם. הקבוצה זיהתה שהגיעו למקום בוזזים מעזה. איתן והמאבטחים הציבו את הגברים להבריח את הבוזזים במקלות ואבנים, ואכן כך היה. מאוחר יותר נשמעו זעקותיהן של שתי בחורות והמאבטחים דנו אם נכון להגיע אליהן או לא. איתן ועוד כמה בחורים מחליטים לעלות את הבחורות ומגלים שכבר אין את מי להציל. הם לוקחים את אחת הבחורות ומסתירים אותה בבור שנמצא בשטח על מנת למנוע חטיפה והתעללות. הם חוזרים לקבוצת הניצולים וברגעים אלה נורה עליהם טיל RPG. הקבוצה נפוצה לכל עבר ואז איתן נחטף. "זו הגבורה שהולכת איתנו ואנחנו מאמינים שגם בשבי איתן מרים את המורל לכל החבר'ה שם ומתבדח איתם, משתמש בכישורים שלהו. הוא אוהב לבשל ואנחנו מדמיינים איך מחצי הפיתה שהוא מקבל הוא עושה מטעמים. מאמינים בו ובכוחות שלו, שבעזרת ה' ייצא מחושך לאור".