1.ייאמר מראש: קטונּו מלהתפלמס עם גדולים בישראל, ואין לנו כל רצון להשיג על פסיקותיהם. קטונּו גם מלהבין את שיקוליהם, למרות שנראה שדעת תורה נטו נמצאת בדיוק בקוטב השני.
לוּ יצוייר שעל הכף האחת של המאזניים מונחים טיעונים מוצקים שיסודותם בתורת משה ובהלכה המסורה לנו מדורי דורות, כמו למשל נזיפותיהם של משה רבינו ודבורה הנביאה כלפי המשתמטים, מצוות לא תעמוד על דם רעך, פסיקות הרמב"ם כמו כלה יוצאת מחופתה וחתן מחדרו, ודברים מפורשים של החזון אי"ש והרב שך, שפסקו (בהתאמה) שבמלחמת מצווה הכל יוצאין, ושמי שאינו לומד בישיבה מחוייב להתגייס, וכל שאינו מתגייס דינו דין 'רוידף' (רודף);
בעוד שעל הכף השניה מרחפים בקלילות שיקולים כיתתיים גרידא, שמכוחם מתחמקים רבבות מבלי עולם ממצוות הגנת העם, בחסות הטענה השקרית 'תורתם אומנותם' בשעה שאין הם עוסקים בלימוד כלל וכל אומנותם היא השתמטותם – הרי ברור לאיזה תהיה הכף נוטה.
אבל מאחר שלא התכנסנו לענייני פולמוס, והואיל ועפר אנו לרגליהם של תלמידי חכמים אמיתיים, שדעתם דעת תורה ותורת אמת בפיהם, בחרנו שלא להתייחס לעצם מהותה המצמררת של אמירתו של אחד מבכירי רבני הזרם הליטאי, שהוציא השבוע מפיו דבר תורה שלכאורה מהווה את ההיפך הגמור מתורת משה: "זו מצווה להיות עריקים". כך בפירוש אמר. מצווה! לערוק! מעניין באיזו מצווה מהתרי"ג מעוגנת אמירה זו.
ועל כגון דא כבר בכה הנביא: כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו.
2. וגם אם יש לאותו מנהיג דגול ק"ן טעמי אמת לטהר את השרץ, נרשה לעצמנו רק להעיר, במלוא הענווה, כי ניסוחם הבוטה אינו עולה בקנה אחד עם כללי הפסיקה של ה'חלק החמישי' של השולחן ערוך.
החלק החמישי? יש בכלל דבר כזה? והרי ידוע שהשו"ע נשען רק על ארבע רגליים: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט.
אלא שכבר נהגו גדולי הדורות להכיר בסמכותו הבלתי כתובה של החלק החמישי. ואף ש'החלק החמישי' מעולם לא נכתב ולא נדפס ואינו קיים בספריות בתי המדרש, הנה בפועל קיים מונח כזה, ומשמעותו - אנושיות, חמלה, מענטשלעכ'קייט בלע"ז.
וכבר כתב על כך בעל הכתב סופר רבי שמואל בנימין סופר, לגבי אביו החת"ם סופר: "והנה אבינו זצ"ל... רגיל היה בפיו הקדוש הלכות רבנות, הוא שולחן ערוך החמישי", כלומר הלכות רבנות אמת כתובות בחלק החמישי...
ועוד כתב: "ורגיל היה לומר לנו בזו הלשון: הזהרו בני: לדעת את ארבעת חלקי השלחן ערוך זו חוכמה, אבל הדבר אפשרי, אך בכדי לדעת את החלק החמישי צריך סיעתא דשמיא גדולה"...
והמבין יבין...
3. הדיבורים החריפים בדבר 'מצווה לערוק', מחלחלים מטה, אל דגי הרקק, לבלרי ה'יתד', הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים. ומה יעשה הבן ולא יחטא?
וכך מצינו רק השבוע התייחסות מזלזלת עד תהום רבה, של אחד מבכירי הלבלרים, כנגד הנופלים במערכה על עצם הקיום של עם ישראל. וכך כתב: "בכירי רבני המחנה הד"ל [!!!], שכמה מבוגריהם מצאו את מותם במלחמה האחרונה"...
כך בפירוש נכתב ב'יומון היהדות החרדית' המתיימר להביא לקוראיו את דבר ה'. בנימה של זילזול בוטה להחריד, בקורבנם של הנופלים על קידוש השם, ותוך פגיעה עמוקה ברגשות ההורים המדוכאים. ממש ברוח 'אל אחבר' החיזבאללאי ו'אל קודס' הפלשתיני.
"מצאו את מותם" – משל יצאו לטייל להנאתם בבין הזמנים בנחל ערוגות, ולפתע, סתם כך, מעדו ומצאו את מותם. לא נפלו במלחמה, לא נעקדו על קידוש השם. לא הצילו במותם את עם ישראל ממש. אפילו את הביטוי המכבד והמוקיר הי"ד, שלל מהם הפשקוויל הליטאי. שהרי הם רק מסכנים, נעבעך, שמצאו את מותם, נעבעך. לא מנשרים קלו ולא מאריות גברו – שיצאו מבתיהם ונפרדו ממשפחותיהם רק כדי לעשות רצון קונם וחפץ צורם. היש מחריד מזה?
כמה רשעות! כמה ערלות לב! כמה אטימות! כמה זדון לב!
4. מצוות העריקות שהומצאה זה עתה, קוממה ובצדק הורים שכולים רבים. ביטוי ציני לכך נתן האב השכול (הרב) חגי לובר, במכתב שנועד לכאורה לבנו יהונתן הי"ד, שנפל על קדושת השם, העם והארץ:
"שמעת יהונתן? יש מצווה חדשה בתורה. 'מצווה להיות עריק'. איך פספסת את המצווה הזו כשהסתערת על האוייב? איך לא ידעת, כשהגנת בגופך על נשים ילדים וזקנים, שאתה עובר על מצווה?
"חשבת שיש מצוות פיקוח נפש. חשבת שאתה מקיים מלחמת מצווה. חשבת שאתה עושה רצון ה'. טעית.
"יש מצווה אחרת גדולה יותר, שלמה יותר, מפורשת כנראה בספר כלשהו שפספסת. מצוות העריקות.
"מצווה שהייתה מאפשרת לך לחיות. ולהוריך לא להתאבל ולכאוב. ולאשתך לא להיות אלמנה מתגעגעת. ולילדיך לא להיות יתומים ללא אב. המצווה להיות עריק.
"לא התייעצת עם גדולי תורה 'נכונים'. שמעת לדוד המלך לאברהם אבינו וליהושוע. טעית. מצווה להיות עריק.
"אז חבל שאתה לא מתהדר בכותרת 'ליטאי'. (איך אפשר להיקרא על שם עם אנטישמי ורוצח שרק הזכרת שמו העבירה צמרמורת בקרב יהודים בשואה?) חבל שאתה לא נולדת לאלו שכן מקיימים מצוות עריקות. חיית בטעות. מתת בטעות.
"אבל, הטעות הזו מקנה לך מקום של כבוד על כנפי השכינה. ובזכות הטעות הזו הליטאים יכולים ללמוד בלי הפרעה. ובגלל שטעית ילדים יכולים להגיע לגיל לבר מצווה. ונשים יכולות ללדת בבטחה. ואברכים להתפלל בקול ענות חלושה.
"והרשה לי כבוד הרב לעוץ לך עצה. הכאב שהסבת לי ולרבים אחרים גדול מנשוא. אם זו לא הונאת דברים, אני כנראה לא מבין כלום בהלכה. ולכן, אנא דבר על חשיבות לימוד התורה. על הצורך בבחורים שילמדו בלי הפסקה. ואל תקטין 'על הדרך' את המצווה הגדולה שעליהם מסרו נפשם כל כך רבים. כל כך שלמים. כל כך תלמידי חכמים. כל כך יראי שמים ואוהבי ה'.
"לבנו פצוע. ומתוך שדמעתנו מצויה, אונאתנו קרובה, וצערנו בוקע שמים ומגיע עד כיסא הכבוד.
"ואתם, אחי החרדים וכבוד רבכם, לפחות בואו לחלוק לבני יהונתן כבוד באזכרה של 12 חודש, בי"א בכסלו בהר הרצל. לעלות לקברו, קבר צדיק, להתוועד ולשמוע עליו סיפורי אמונה ויראה. ולהתחזק".
והוא חותם את מכתבו הכואב במלים אלה: "חגי לובר, אב למקיים מצווה השקולה כנגד תרי"ג".