ההוגה יהודה עציון, תושב עפרה וממקימי הישוב, מספר בראיון לערוץ 7 על חברו זה עשרות שנים, זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל, שנפל אתמול בקרב בלבנון.
"על אף שהכרנו בכל השנים את הכניסות שלו למקומות המסוכנים ביותר ואת עבודת הצוות שלו עם הצבא בעשרות מקומות נידחים שהוא נכנס אליהם כדי לגלות את עברם היהודי, כניסה ללבנון שכזו גם אותנו הפתיע", אומר עציון המתקשה לעכל את מות חברו. "זה נורא ואיום".
לעצור את ז'אבו מלהיכנס לאותם מקומות מסוכנים לא היה ניתן, אומר עציון. "זה היה מקור חיותו. זה היה הוא. להגיד לו שלא יעשה את זה ולא ייכנס זה כמו להגיד לו לשנות את שמו ואת שם משפחתו. אם היית אומר לו את זה היית מקבל גב. זה לא היה שייך".
מנגד, מוסיף יהודה עציון, מהלך הפוך היה בהחלט אפשרי. ז'אבו היה מעודד את עציון ושכנים וחברים אחרים להצטרף אליו למסעותיו הלייליים בכפרים ערביים כאלה ואחרים כדי לבדוק אם המסגד שם מכוון ממערב למזרח או מצפון לדרום, מה שאומר שככל הנראה הוא נבנה על חורבות בית כנסת. במסעות האלה היה נכנס לאתר, חופר ומגלה כתובת נסתרת או שקעי מזוזות וממצאיו הפכו למאמרים במחקרי ארץ ישראל.
"הפסוק שהתנגן לי מיד היה 'עזה כמוות אהבה'. הוא היה אובססיבי לדברים האלה, מקצוען לעילא ולעילא והכל ארוג במסכת של ידע ושליטה במקורות. גם אם הדברים לבשו כסות ערבית מלמטה היה הכול שורש יהודי. הוא כתב על עבר הירדן וגם על לבנון, שם הוא שירת כקצין מודיעים במלחמת לבנון הראשונה".
"הוא היה איש שכל כולו תאוות ידע והרפתקנות מקצועית. מי ששמע אותו פעם אחת מדריך לא ישכח לעולם את סנון הדיבור וההרצאה, את ההומור המיוחד, את כל המעיין המתגבר הזה", אומר עציון המוסיף ומספר על החברות העמוקה עם משפחת ארליך המתגוררת מול ביתו מזה עשרות שנים, כמשפחה.
"חיינו אחד בתוך השני מתוך אהבה גדולה, אתו, עם אשתו, עם אחיו וילדיו. גדלנו יחד ופתאום נקטע לך איבר מהגוף והנשמה. הוא היה עמוד תווך ולא רק אבן יסוד. אוצר של ידע והנחלת מורשת. הוא לימד מילדים קטנים ועד בוגרים, יצאו למסעות קרובים ורחוקים. הייתה לו אובססיה לארץ הזו ולעם הזה, לעברו וגם לעתידו".
על היקף הידע העצום של ז'אבו רומז עציון כשהוא אומר שכדי להבין את אוצרות הידע שיש בביתו של ז'אבו יש להביא מומחה לשומרונים, מומחה לחסידות, מומחה ליהדות איטליה, מומחה לארץ ישראל ולא רק ליהודה ושומרון אלא עד לבנון. "הבר תחומיות שלו לא תאומן".