הסייג החשוב מכל: להגיב על כל פיפס

אין לדעת לאן תיקח אותנו הפסקת האש המסתמנת בחזית הצפונית, גם אין לקנא במקבלי ההחלטות ובדילמה הסופר אכזרית שהם ניצבים בפניה.

מחד, הרצון שלא לסכן עוד לוחמים לחינם, מאידך, הצורך לגרום לעשרות אלפי תושבי הצפון לחזור בבטחה לבתיהם. מחד, הרצון לשקם את יכולת ההרתעה של ישראל, מאידך, הצורך להימנע מהתנגשויות מיותרות עם הממשל האמריקני בחודשיים שנותרו לו, כדי להימנע ממעשים בנוסח תום הקדנציה של ברק אובמה ומהימנעות אמריקנית מהטלת וטו במועצת הביטחון, שלא לדבר על אמברגו נשק וכדומה.

כמו כל אזרח בישראל, או כמעט כל אזרח, יש לי לא מעט ביקורת על התנהלות ממשלות ישראל בעשורים שלפני השביעי לעשירי, אבל אם אני בוחן את החלטות הממשלה בשנה וקצת שחלפו מאז, נדמה לי שאפשר לומר שיש על מי לסמוך. בגדול, כמעט כל ההחלטות הוכיחו את עצמן, גם אם בשעת מעשה ליוותה אותן תקשורת נרגנת ומתלוננת.

אפשר לדבר על שורה ארוכה של חיסולים, על מבצע הביפרים והכניסה הרגלית ללבנון, על עסקת החטופים הגדולה והפסקת הלחימה לזמן מה, על ההתעקשות להיכנס לרפיח ולהחזיק בציר פילדלפי ועוד כהנה וכהנה. בסך הכל, ממשלת ישראל עשתה את רוב הדברים הנכונים, ובדרך כלל בזמן הנכון.

לכן, וגם בגלל שניתן להניח בסבירות גבוהה על קיומם של עוד אי אלו משתנים שאנחנו לא מודעים להם, לחצים בינלאומיים וענייני ביטחון, כלכלה ומדיניות שלא ידועים בציבור, אני נוטה לסמוך על מקבלי ההחלטות, נבחרי הציבור, ראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי הקבינט – המצומצם והמורחב. אם הם יאמצו מהלך של הפסקת אש – כנראה זה הדבר הנכון לעשותו, בסייגים המתבקשים.

יש סייג אחד שבעיניי צריך להיות בל יעבור, למרות שקל מאוד לדבר עליו ולהתחייב לו, יהיה קשה יותר לעמוד בו, ובכל זאת, זה הסייג החשוב מכולם.

הסייג הזה קובע שלא משנה איזו הפרה, באיזה גודל או היקף או תירוץ, בין אם יהיה זה ירי ש"נגרם על ידי ברקים" או "רקטה שירה פלג סורר" או כל תירוץ אחר שהוא, ישראל תגיב ובעוצמה של 'בעל הבית השתגע'. שיהיה ברור, חיזבאללה יעמיד אותנו במבחן, פעם, פעמיים, שלוש פעמים. הוא יבדוק את הנחישות שלנו, בתחילה בקטנה, אחר כך קצת יותר בהרחבה.

זה יהיה מבחן הגמילה מהקונספציה. חלק מאותה קונספציה רצחנית שליוותה אותנו לאורך השנים בעזה, הסכימה להכיל בכל פעם תירוצים שונים ומשונים להפרות של הפסקות אש ולהתגרויות של החמאס וגרורותיו. אם נכיל אפילו פעם אחת, אפילו הפרה קטנטנה אחת, אפילו רקטה בודדת שנורתה 5 דקות אחרי כניסתה הרשמית של הפסקת האש לתוקף – לא עשינו כלום.

ואחרי כל זה נזכור – אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר.