האסטרטג רן שריר, ממחברי הספר 'האיש שצעק סרק סרק', העוסק בלא מעט גילויים הנוגעים לרצח רבין שלא נחשפו בפני ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה אז, טוען כי ועדת חקירה ממלכתית לא תביא בפני הציבור את האמת המלאה גם בפרשת טבח השבעה באוקטובר.
בראיון לערוץ 7 הוא מרחיב אודות ועדות החקירה מהעבר ומציין כי "ועדת שמגר נחשפה להרבה חומרים, אבל למעט מאוד הציבור הישראל רשאי להיחשף למרות שעברו שלושים שנה מאז הרצח וכבר אין סיבה להסתיר אותם מאיתנו. יש שם כמה כשלים מאוד רציניים ומסקנות לגבי הפעלת אבישי רביב, לגבי היות יגאל עמיר מפגע בודד, יש התעלמות מהרבה מאוד גורמים שהיו מעורבים לפחות בניסיון להגן על ראש הממשלה מהאיומים וההסתה. גורמים כמו הפרקליטות לא הוזמנו לועדת החקירה שנאסר עליה לחקור גם את ההסתה שקדמה לרצח", הוא מזכיר.
שריר מדגיש בדבריו כי במתווה המנדט המוגבל שעליו החליט שמעון פרס כמנדט שיינתן לוועדת החקירה כבר הייתה השפעה על התוצאות. כך גם כשנקבעו האישים שירכיבו את הוועדה, אישים שכולם מקורבים בצורה כזו או אחרת לרבין המנוח, בין אם מתקופת הפלמ"ח ובין אם מתקופות מאוחרות יותר. גם לכך יש השפעה משמעותית על התוצאות.
בדבריו חוזר שריר אחורה לוועדות חקירה קודמות שגם בהן "בושלה" האמת: "ועדת אגרנט, שדנה במחדל מלחמת יום כיפור, קבעה שהדרג המדיני כלל לא כשל וניקתה את דיין וגולדה", הוא מזכיר וקובע כי למעשה ועדות חקירה ממלכתיות ווועדות בדיקה לא חשפו לציבור את המציאות כפי שהיא. הוא מעיר בדבריו כי אמנם אין לו הוכחה לליקוי בעבודת הוועדה לחקר פרשת ילדי תימן, אך שלוש הוועדות שמונו לבדיקת הטענות לא מצאו בסיס לטענה שהיו חטיפות על אף טענות ועדויות המשפחות.
עוד מזכיר שריר את ועדת זורע שבדקה את פרשת קו 300, שם כזכור הומתו המחבלים אחרי שנתפסו באוטובוס בו החזיקו בבני ערובה. "שם כל מי שהעיד קיבל הוראה לשקר לועדה. המסקנות הבעייתיות לא ניקו את איציק מרדכי מאשמת רצח המחבלים. זה היה ניסיון של השב"כ להתנער מאחריות למות המחבלים. אחר כך הם הודו שהמחבלים נלקחו לחקירה והומתו במקום".
"השב"כ באופן סיסתמטי מצליח להשפיע על ועדות החקירה במסקנות או בתוצאה", אומר שריר ומזכיר כי "במקרה רצח רבין, מששת האישים שהוצאו נגדם מסקנות אישיות רק אחד, מאבטח זוטר, הודח. נגד כל היתר לא בוצעו מסקנות ועדת החקירה".
על כוחו של השב"כ לתמרן את וועדות החקירה מציין רן שריר כי "בועדה השניה של קו 300 נקבע שהשב"כ אחראי להמתת המחבלים, אבל ראשי השב"כ איימו על ראשי המדינה שאם הם יואשמו הם יחשפו מקרים אחרים שבהם הותרה להם המתה תוך כדי חקירה, והם קיבלו חנינה לפני פסק הדין".
להבנתו של שריר המניע שמכריע אם ועדת חקירה זוכה לאמון ציבורי או לא הוא זהותו של הגורם הממנה של הוועדה. כל עוד נשיא בית המשפט העליון או ממלא מקומו נחשדים בהטייה פוליטית, הרי שגם האנשים שהם יציבו כחברים בוועדת חקירה ייחשדו ככאלה, וממילא מסקנותיהם לא יזכו לאמון.
כיום, הוא אומר, אין לאזרחי ישראל היכולת להיחשף לארכיונים ותעודות שילמדו על נתוני האמת. "בפרשת רצח רבין אנחנו לא יודעים כמעט דבר כי 75-80 אחוזים מהמידע, כך על פי ההערכה, מוסתר ולא חשוף לציבור".
הרעיון להקמת ועדת חקירה שווויונית בין אופוזיציה לקואליציה נשמע בעיני שריר כמתכון לפיצוץ בשל אי הסכמה הדדית בין הצדדים. שריר סבור שכדי למנוע הטייה של בית המשפט העליון יש להותיר את הועדה לבחירת שופטים כפי שהיא, אך להוציא מידיו של נשיא העליון את הווטו שהוא מחזיק בו כיום, והמועמדים לשיפוט יוגשו לוועדה על פי מפתח קואליציוני יחסי.
"כאשר נדע שהועדה לבחירת שופטים מאוזנת פוליטית, היא תוכל לקבוע את הרכב ועדת החקירה הממלכתית. כל עוד אנחנו חושדים שלשופטים צד בעניין כל החלטה תהיה חשודה כפוליטית", אומר שריר הקובע כי בעוד אנחנו חוזרים וטוענים שהשאיפה היא להגיע לחקר האמת, חקר האמת לא היה מעולם ממטרות וועדות החקירה עד כה "לועדות החקירה היו שתי מטרות שהן אף פעם לא חקר האמת. האחת היא לטייח ולהסתיר מהציבור, ובזה עסקו רוב הוועדות. המטרה השנייה היא לנגח ולהדיח יריבים פוליטיים. למשל ועדת כהאן שנועדה להדיח את שרון כשר ביטחון. מדובר בכלי פוליטי ואם אנחנו חושבים שוועדת חקירה תציף את האמת, אנחנו חיים באשליות".
"מי שיגיד לנו מה היה יהיו רק היסטוריוים שיחפרו עמוק לתוך המידע. מי שמנסה היום להוציא מידע לטובת הציבור בזמן אמת מסתכן בכליאה, רדיפה ומעצר", מעיר שריר ומוסיף אפשרות נוספת לבחינת האמת והיא האפשרות הדרום אפריקאית, שם כאשר הוחלף שלטון האפרטהייד הוקמה ועדת חקירה שעל מנת להגיע למכלול הפרטים זימנה את מי שראתה בו האחראי המוביל לשלטון האפרטהייד והודיעה לו שתמורת חשיפת כל נתוני האמת הוא יקבל חנינה מראש, ובלבד שיעזוב את השירות הציבורי. מהלך כזה, סבור שריר, יכול להניב חקר אמת בפרשה כאובה כל כך כדוגמת טבח השבעה באוקטובר.