ומדוע תתנשאו?

1. כשרוצים להבין את שורשי המחלוקות, שווה להביט אחורה אל ההיסטוריה והמקורות הכתובים. מחלוקת קרח אינה רק הסיפור הספציפי אלא מכילה תמות מופלאות המסייעות להבנת מחלוקות.

הטענה המרכזית במחלוקת קרח הייתה 'ומדוע תתנשאו?'. עזבו את הפחדים והדעות המוצקות - מכאן מתחיל כל סיפור מחלוקת "טוב": שורש ההתנשאות שלך מסביר לך בפשטות שהצד השני תועה ועוד מתנשא עליך לאמר 'אני טוב יותר' - בזמן שאתה צודק ולא מתכוון להתנשא. משום כך, אין להעלות על הדעת להביט על 'הצד השני' בעין טובה כלל. ההתנשאות הזאת עשויה לדגדג בלב בלבד ויכולה להגיע גם לדיבורי מחלוקת.

כך או כך, ההתנשאות היא אותה התנשאות המובילה למחלוקות ומתוחזקת מהתעקשות יתרה שלא להביט בעין טובה על האחר בשום פנים ואופן כדי לא להאדיר אותו.

כי אם אאדיר אותו - הפסדתי מולו בשאלת השאלות "מי הצודק?". וזאת - טעות מרה מאוד. כי לכל אחד יש את קו חייו המעניק לו יציבות. קו חיים עליו גדל וממנו ינק או לחילופין קו חיים עליו גידל את עצמו אחרי שבעט במה שינק (ובשל כך הוא מזדקק להתנשא עוד יותר על האחרים כדי להצדיק את בעיטתו).

2. אין ספק, לפעמים זה כביכול 'בלתי ניתן להכלה'. הדברים של 'הצד האחר' צורמים בעין. הפערים גדולים מדי ומקשים על העין הטובה להיפתח. מה עושים? קודם כל מבינים שהבעיה היא בחוסר ההכלה שלנו, לא בצד השני שסיבותיו עמו, גם אם עגומות הן ואפילו אם הוא אשכרה 'תועה'.

עלינו לדאוג לרווחת השלום הכללי ואם משהו ממש מצמרר אותנו - לא מוכרחים להיכנס לעובי הקורה. נדיר למצוא אדם מתל אביב שמגיע לבני ברק ומתלונן על הסגנון או אדם חרדי שמגיע לת"א כדי לקבל צימרור הגון. ת"א וב"ב מסמנים את הקצוות שמבינים כיצד מתנהלות קבוצות שלא מצליחות להכיל אחד את השני פיזית. הן פשוט לא חיות יחד באותה עיר, בכוח. רק כשרמת ההכלה והעין הטובה תעלה יותר - בני ברק ות"א יהפכו למעין עיר אחת.

בינתיים, מדובר בחזון שנשמע דמיוני. אי אפשר לקחת אנשים ולהגיד להם 'תכילו' בזמן שהם לא מסוגלים לעשות את זה עדיין. אבל הכיוון ברור: פיתוח עין טובה פנימית. גם אם לא מתגוררים יחד, אפשר לפתח עין טובה כלפי מגזרים אחרים. זה אפילו קל יותר. במקום לספר לי עד כמה הציבור שאינו שלך 'לא טוב', ספר לי אך ורק את הטוב שאתה מוצא בו. זאת נקודת הפתיחה שמרחיקה אותנו מהתנשאות מוחלטת המובילה למחלוקת מוחלטת.

3. אחרי מיגור ההתנשאות המוחלטת, השלב הבא יהיה הבנה שלכל אחד יש את סיפור חייו, סגנונו, ייעודו הייחודי. איפשהו, בחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". איך יכול להיות ששתי דעות בחז"ל הסותרות זו את זו - צודקות? התשובה טמונה בכבוד ההדדי והעין הטובה. עד כדי כך שלפעמים אפשר למצוא בתלמוד מאן דאמר המסביר את דעת החולק עליו ועדיין ממשיך לחלוק עליו. כן, שלום ואהבה הם עניינים מופשטים ובלתי נתפשים. כדי להוליד אחווה אין צורך להבין 'איך זה עובד מתמטית' כי זה פשוט לא שם. זה הרבה יותר גבוה. המתכון הוא כבוד הדדי ועין טובה - ואיכשהו נוצרת אחווה, שלום ואהבה.

4. לפני זמן מה ראיינתי לעיתונות את ד"ר אבישי בן חיים לשיחה אישית מרתקת. לא מוכרחים להסכים איתו על כל דבר, אך קשה לחלוק עליו על עצם האהבה שהוא שקוע בה עד צווארו ביחס למגזרים השונים בישראל (ולא רק כלפי חרדים). המוטיב החוזר שלו, אפילו כשהוא מדבר על מתנגדיו צוטט אצלי כך: "אבל זה לא מתוך רוע". הוא מבין אותם גם אם כואב לו והוא ממש לא מסכים איתם על הדרך. הוא מגדיר את עצמו מזרחי-מסורתי, זאת הדרך שהוא מאמין שנכונה לו, אך באותה נשימה מצליח לראות את היופי העצום במגזרים אחרים עד שאתה שואל אותו 'אבישי, יאללה, למה שלא תחיה כמותם?'.

זאת שאלה שטחית של אמן יוצר מול ד"ר בן 56. כי האדם הוא מה שהוא ולא אמור לקפוץ בהתלהבות כל אימת שהוא מוצא דרך מלהיבה הנמצא הרחק משורשיו ודרכו הטובה, שלו. התלהבות ואימוץ דרך אחרת יכול לקרות כשאינך בטוח בדרכך, אך אבישי - נשמע די בטוח בדרכו המזרחית-מסורתית, גם אם יש עליה ביקורת. לדעתי, הביטחון האישי שלו בדרכו (מאז גיל 12) הוא זה שמאפשר לו לאהוב ולהביט בעין טובה בפומבי גם על גוונים אחרים. זה משהו שקצת חסר לנו, לצערנו, הן כחברה והן כפרטים.

5. איפשהו, מרוב שהרגילו אותנו להילחם זה בזה, הפכנו לאלופים בלפסול אחרים ושכחנו שהביטחון העצמי שלנו כלפי הדרך שלנו אינו תלוי באף גורם חיצוני אלא בחיזוק יומיומי בדרכנו הטובה. ההשלכות משיטת פסילת האחר הן חוסר יכולת להביט על מישהו 'אחר' בעין טובה וזה - ממש לא 'מותרות' כאן.

עין טובה היא עניין מאוד קריטי כשאתה חי במדינה שיש בה מגוון סוגי דרכים. החכמה היא לעשות מעשה אבישי; גם כשפוסלים אותך - להתעקש לאהוב ולא להקהות את העין הטובה רק כי 'הצד השני' התחיל. הפסד העין הטובה כולו שלך ואת זה אבישי מבין. אולי בגלל זה הוא מלא עזוז וחדוות נעורים?

נדב גדליה הוא יוצר הספר החדש 'רגשות כנים על ימים עלומים' והסרטים: "אבא עם אלוקים", "מדריך למתבונן האמיץ" ו"רווק עם אלוקים"