לאחרונה שוחחתי עם מכר מנעורים שעושה רבות למען הפצועים ושיקומם. על פועלו שמעתי מבני מרדכי נ"י שפגש אותו בחודשי השיקום הארוכים בתל השומר.
"בתקופה האחרונה", הוא אומר, "בביקורי אצל הפצועים ובמחלקת השיקום, אני פוגש את משפחות הפצועים, בהן ניכר האחוז הגבוה של המשפחות הדתיות מקרב המשפחות מאד", הוא אומר בצער. "זה ממחיש את האחוז הגבוה של בני הציונות הדתית בקרב הלוחמים, מעל ומעבר לאחוזם באוכלוסיה.
מצד אחד זה צובט את הלב משום שזה ממחיש את היקף ההיעדרות של אוכלוסיות מסויימות מהשרות הקרבי, אולם מאידך זה מבטא את מימוש החזון של הציונות הדתית, של השילוב בין התורה לבין עולם המעשה, ובין לימוד התורה וההגנה על העם והארץ".
בסוף השבוע בי"ט בכסלו נציין את יום פטירתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, אבי דור הכיפות הסרוגות, שהיה איש של חזון, ממקימי תנועת הנוער בני עקיבא, את ישיבת בני עקיבא הראשונה, מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, והתנועה הדתית הלאומית - תנועה רוחנית וחינוכית חיה ותוססת. ממנה צמחו ישיבות ההסדר וישיבות גבוהות המשלבות לימוד תורה ושרות צבאי, ואח"כ גם המכינות הקדם צבאיות.
לא בכל פעם זוכים לראות חזון שמתגשם. אנשי החזון ארוך הטווח לא תמיד זוכים לראות בהתגשמות חזונם. ממשיכי דרכם צריכים להמשיך ולעמול על מימוש החזון, להזכיר את בעלי החזון, ולהודות להם על פועלם. פעמים רבות בעלי החזון שרואים למרחוק נדרשים ללכת נגד הזרם, בניגוד למקובל, ולהתמודד עם המלעיגים והציניקנים והמצקצקים כנגדם, הבזים להם כהוזים. אולם לפעמים החזון מתממש מעל ומעבר למה שחזו חוזיו.
במהלך השנים נוכחנו בהתממשות החזון של שילוב הציונות עם התורה והלאומיות עם היהדות. לא כשילוב בר חלוף, של טרנד חולף, של השתלבות בגל זמני של לאומיות שכבש את העם והעולם. גם לא כסוג של היענות לצו השעה, אלא כתפיסה רוחנית מקורית של היהדות, של תורת חיים, שמשלבת תורה גדולה עם כל תחומי החיים, במישור הפרטי והלאומי. התורה לא רק מחוברת לחיים אלא מעניקה להם ערך מוסף. החזון הזה התממש מעל ומעבר למצופה.
בחזונו ראה הרב נריה זצ"ל, בין היתר כיצד לימוד התורה ישפיע על רוח הלחימה של הלוחם: "הנכונות המקובלת לחרוף נפש בשדה הקרב, מצויה היא גם בין אומות העולם. אולם אם בצה"ל מתגלים גילויים מופלאים, הרבה למעלה מן המקובל באומות וכו', הרי המקור למורל גבוה זה הוא דווקא המעיין הסמוי הנובע בצינורות פלא מאהלי תורת ישראל. צה"ל יונק את כוחו המיוחד לא רק מאימוני יום יום קשים ומפרכים, אלא גם מדורות של יהודים שחונכו למסירות נפש למען ערכים רוחניים, של יהודים שלמדו בישיבות להעדיף חיי עולם על חיי שעה, צרכי אומה על צרכי יחיד, שיהיו מוכנים בכל עת ובכל שעה למסור נפשם על קדוש השם" (הרב נריה 'בני הישיבות וגיוסם', תשכ"ח). תלמידי ישיבתו התגייסו כבר למלחמת העצמאות, ונלחמו במסגרת חטיבה 7 על שחרור הגליל.
אחד מפירות החזון בלט במלחמה האחרונה ובאופן מיוחד בחודשיה האחרונים. הרוח הזו השפיעה גם על שאר חברי היחידה ועל רוח הלחימה של היחידה כולה, לא בדרך של הטפה אלא ע"י דוגמה אישית ואחוות לוחמים. ראינו גם כיצד היא באה לידי ביטוי בגבורה ובעצימות של המלחמה לאורך זמן, מעל ומעבר למה ששערנו שביכולתנו לעמוד. החזון מתגמד מול מימושו.
בפרשתנו נקרא על קורותיו של יעקב בצאתו להגשמת חזון היסטורי, להקמת משפחת עם ישראל, עם הנצח, "לנטוע אהלים בהם תשרה השכינה" (רש"ר הירש בראשית כח י), מקומו הוא בארץ ישראל: "בארם, אין מקום לאותם חיי המשפחה, שהקב"ה רוצה בהם" (שם לא יג). בדרכו הוא מתמודד עם עשיו ואלופיו הבאים כנגדו משדה אדום, מעטים מול רבים, וזוכה לניצחון מוחלט! מעבר למצופה.
לקראת ההתמודדות עם עשיו "התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון לתפילה ולמלחמה" (רש"י לט ב). בתפילה, כהכנה רוחנית: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (פס' יב). ב'דורון' - כתחבולה ותכסיס מול תאוות הרכושנות של עשיו: "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (פס' יד), מתנות שנטרלו את האיבה ואת המוטיבציה לפגוע בו, וייתר את הצורך במלחמה. קדם לכך ניצחון רוחני במאבק עם שרו של עשיו: "וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל" (הושע יב ה).
הניצחון המוחלט! מעל למצופה גרם לעשיו לסגת ולחזור לארצו כלעומת שבא: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו וגו'. וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (בראשית לו ו). מכאן נפתחת ליעקב הדרך לארץ ישראל, להגשמת חזונו, לדורות עולם, לנצח!
לאחר יותר מ4,000 שנים מאז, ניכר שהתממש מעל ומעבר למה שדעת אדם יכולה היתה לשער.
בתפילה להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.