השבוע האחרון, בו טיפסו חיילינו אל פסגת החרמון, חשף בפנינו את עוצמת הנס של המלחמה הזו. כן, אני יודעת שלי, אורית סטרוק, אסור לכאורה לכתוב או להשמיע את המילה "נס", ובכל זאת, חובה להזכיר אותה: נס כן קרה לנו, וחשוב שבעל הנס יכיר בניסו.
"ניסא זוטא" - כך מכנים זאת ה"תוספות" על הגמרא במסכת בבא מציעא, בהתייחס לדבריו של דוד בפני שאול המלך: "גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך". את ההצלחה הזו של דוד הצעיר להכות את הארי ואת הדוב, הם מכנים "נס קטן" ומסבירים את מרכיביו של אותו נס: "רוח גבורה, ודעת להילחם".
את המלחמה הזו התחלנו משפל המדרגה, מהתהום הכי נוראה שאפשר להעלות על הדעת, מעיוורון מוחלט שעוד יחקר, מהפתעה בלתי מתקבלת על הדעת שהפתיעו אותנו אויבינו, מתת-תיפקוד של כל מה שבנינו עליו והאמנו שיעמוד לנו, מזוועות, השפלה ואכזריות שלא ניתן היה לתאר בגרועים שבחלומותינו, משכול שלא ידענו כמוהו בהיקפו הנורא, ומטראומה לאומית שקשה להאמין שאפשר לקום ממנה.
מצאנו את עצמנו מוקפים מכל הכיוונים בארגוני טרור מתואמים ביניהם, ארגוני "ציר הרשע" האיראני, כשלרשותנו "צבא קטן וחכם" שעל חלק משמעותי מיכולותיו ויתרנו בשנים האחרונות בהחלטות שהיום קשה להאמין שאכן התקבלו אצלנו. כיצד אפשר לנצח במלחמה נגד ה"ציר" הזה, המכה בנו מכל כיוון אפשרי, ועוד כשהאויב מחזיק בידיו, בתוך שדה-הקרב עצמו, את החטופים היקרים שלנו, וכשטובי ידידינו בעולם מפנים לנו עורף, לוחצים עלינו לעצור את המלחמה, מטילים עלינו אמברגו נשק, ומצטרפים להאשמות-השווא נגדנו?
השבועות האחרונים, בהם ראינו את סוריה הגדולה קורסת ומתמוטטת אל מול אותה מתקפת-טנדרים הדומה כל כך למתקפה נגדנו – המחישו לנו את גודל הנס שלנו, אותו "ניסא זוטא" הכולל את רוח הגבורה, כדברי ה"תוספות". בשונה מחיילי צבא סוריה, חיילינו לא רק שלא הניחו את נשקם, רבים מהם מיהרו לאחוז בו עוד בטרם קיבלו פקודה, ובמקום לברוח ולהציל את נפשם – הסתערו קדימה במסירות מופלאה. אין שום ספק, שרוח הגבורה הזו – היא הנשק הסודי שבזכותו אנחנו מנצחים במערכה. הוא הנשק שבזכותו יכול היה ראש הממשלה לומר לנשיא ארה"ב, שאנחנו נמשיך להילחם גם במצב של אמברגו, גם "בציפורניים בלבד". מחסנים אדירים של נשק קטלני, שנועד להשמידנו - זכינו אנחנו להשמיד בעזה, בלבנון, והשבוע גם בסוריה – בזכות הנשק המיוחד הזה, נשק רוח הגבורה של חיילינו. ועוד היד נטויה...
חשוב שנכיר בגודלו של ה"ניסא זוטא" שלנו: לנגד עינינו הולך וקורס "ציר הרשע" האימתני, שנבנה נגדנו לאורך עשרות שנים: חיזבאללה, שלמרות היותו "שיעי" חבר לחמאס "הסוני" לטובת השמדתנו – הפר את הבטחתו הברורה להמשיך להכות בנו כל עוד לא נצא מעזה, התקפל והסכים להפסקת-אש בתנאים נוחים מאד לנו. זאת לאחר שאיבד את מנהיגיו, מפקדיו, וחלק עצום מהנשק והיכולות ההתקפיות שלו, ואינו יכול לשמש עוד "זרוע תקיפה מרכזית" נגדנו למצב של עימות בינינו ובין איראן. סוריה, ששימשה כמסלול ההזנה מאיראן לחיזבאללה, קרסה לחלוטין ימים ספורים אחרי אותה הפסקת-אש, ואיראן, שטיפחה את סוריה לאורך שנים רבות, לא יכלה לסייע בכהוא-זה לבת-בריתה. אויבינו הגדירו אותנו כ"קורי עכביש" שעומדים להתפורר, והנה דווקא ציר הרשע הוא שמתפורר, ומכונת ההשמדה שעמל להכין נגדנו – הולכת ומושמדת.
כל זה קורה בזכות רוח הגבורה, ולא פחות מכך בזכות ה"דעת להילחם" – אותה חשיבה נכונה, שמובילה את מהלכי המלחמה על כל מורכבותם, שמקבלת את ההחלטות הנכונות בכל צומת, שמתכננת את הפעולות הצבאיות הנכונות ומחשבת את העיתוי הנכון לכל אחת מהן. זכיתי, בשבועות האחרונים, לשבת בחדר בו מתקבלות ההחלטות הללו, להיות חלק מהחשיבה שקודמת להן, מניתוח הנתונים, מההערכות וההתלבטויות, מבחינת הסיכונים, וקביעות סדרי העדיפויות. הישיבה בקבינט המדיני-בטחוני היא אחריות כבדה וגם זכות עצומה, והיא מימוש אמתי של דברי שלמה המלך בספר משלי: "ותשועה ברוב יועץ". לא אוכל, כמובן, לספר מה בדיוק נאמר, אבל כן חשוב לי לשתף שהחשיבה נעשית באופן הכי אחראי, פתוח, מעמיק, ומוקפד. ושגם לשאלות ולהצעות שלי יש אוזן קשבת ויש השפעה.
"ויוותר יעקב לבדו, ויאבק איש עמו, עד עלות השחר" – על משמעות המילה "ויאבק" אומר רש"י: "ויתעפר איש", בלשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם" ועוד פירוש הוא מביא למילה זו, שהיום שגורה כל כך על לשוננו: "לשון "ויתקשר"... לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו, שחובקו ואובקו בזרועותיו". כשהמאבק בעיצומו, הכל סביב מלא עפר, המאפיל על היכולת לראות מה בדיוק קורה. כשמאבק בעיצומו, לא ניתן עדין לדעת מי משני הנאבקים יפיל, בסופו של יום, את רעהו. זהו מצבנו היום. אנחנו בעיצומה של המלחמה.
גם האויבת הגדולה שלנו, איראן, וגם חלק משלוחותיה (ה"פרוקסים" שלה) טרם הוכרעו, ועדין מאיימים עלינו. המאבק בעיצומו. הנס שלנו, נס-נצחוננו במלחמה הקשה הזו, עוד לא בא אל סיומו. חובה להודות עליו כבר עכשיו, ועם זאת חובה להמשיך ולפעול בתוכו. עדין אנו זקוקים עד מאד לשני המרכיבים של ה"ניסא זוטא" הזה: גם רוח הגבורה של חיילינו, וגם הדעת להילחם של מי שיושבים בחדר הקבינט.
בע"ה, יחד ננצח. שבת שלום!