ערוץ 7 ומכון גשר למנהיגות, בשיתוף משרד התפוצות ומנהלת עמ"י, חברו יחד ליצירת סדרת סרטונים חדשה "Share-יהודי", יוזמה שמטרתה לסייע לישראלים להתחבר לאחיהם בתפוצות.
בפרק הראשון פרנציסקה קוסמן מפילדלפיה ודבורה אזוביב מבית שמש פתחו את דבריהן בקשר הקיים בין הקהילה של פרנציסקה לישראל. "אנחנו חבורה של קהילות קטנות יותר שמאוחדות בגלל המיקום שלנו. בכל יום שני הילדים כותבים תעודות לחיילים פצועים ופצועים לשלוח לישראל. היו לנו כונני צעצועים, ולפחות משלחת אחת לישראל, אבל זה אף פעם לא מספיק".
פרנצ'סקה פותחת בתיאור הקהילה שלה והחיבור לישראל. "אנחנו קהילות קטנות רבות שמאוגדות בגלל המיקום שלנו - ההנהגה, בתי הספר, המוסדות, בתי הכנסת. אנחנו מקיימים הרבה תכניות ובכל יום שני ילדים באים וכותבים מכתבים לחיילים פצועים ושולחים לישראל. הייתה לפחות משלחת אחת לישראל מבית הכנסת שלנו שהצטרפתי אליה בפברואר - ןכל זה עדיין לא מספיק מבחינתי".
דבורה מספרת על החיבורים שהיא עושה במסגרת תנועת עזרא. "אני חושבת שתמיד יש עוד מה לעשות. תמיד צריך לחבר, יותר ויותר. אני חלק מיוזמה אחרת שקשורה לתפוצות, אנחנו עושים שיחות זום עם משפחה מארצות הברית, אבל אני חושבת שתמיד יש עוד מה לעשות.
אני כן חושבת שאנחנו מרגישים הרבה יותר חיבור מאז שהחלה המלחמה. אנו רואים כיצד קהילות רבות מתארגנות ומניפות דגלי ישראל ושולחות דברים לכאן. בעלי היה במילואים במשך כמעט שמונה חודשים במהלך השנה האחרונה ואנחנו לא מפסיקים לקבל תרומות ואהבה מכל מיני יהודים מקהילות ברחבי העולם".
לדעת פרנצ'סקה, אין ספק, שהמלחמה השפיעה על הקשר של יהודי העולם וישראל. "אנחנו בהחלט מרגישים יותר מחוברים ואם למישהו היה כבר קשר, הוא רק הלך והתחזק. זה נהיה חלק מהזהות של יהודי בתפוצות - הקשר לישראל, מתי הם היו שם לאחרונה, מי מהמשפחה גר שם, משרת או במילואים".
היא מתייחסת גם לאתגר ההולך והגובר של האנטישמיות והאנטי-ישראליות. "בהחלט ראינו את זה בקמפוסים, כולל בפילדלפיה. הורים מדברים על זה, הם שואלים 'האם אנחנו רוצים שהילדים שלנו ילכו ללמוד משפטים בפן, בהרווארד או בקולומביה?'. לפני השבעה באוקטובר, זה היה היעד עבור הילדים - התגלמות החינוך העילי. עכשיו הורים שואלים: 'זה באמת המקום שאנו רוצים שהילדים שלנו יהיו בו? האם זו הסביבה הנכונה עבורם? זה מספיק טוב לילדים שלנו? האם הם בטוחים?'. זה רק תחום אחד שבו האנטישמיות משפיעה. אנחנו עונים לכך בצורה אחרת - עומדים עם שלטים למען ישראל מחוץ לבתים שלנו, יותר אנשים עונדים מגן דוד - על הבגדים או בתכשיטים ורוצים להחצין את הקשר כל עוד זה מרגיש בטוח".
דבורה מבקשת להפנות שאלה לפרנצ'סקה ושואלת כיצד יהודים מישראל יכולים לסייע ליהודי התפוצות כדי שירגישו בטוחים יותר.
"אני חושבת שהעובדה שאת חושבת על זה - זה כל כך מיוחד", עונה פרנצ'סקה. "אתם עושים כל מה שאתם יכולים. אני זוכרת שכשבאתי לישראל חשבתי שאני הולכת בשביל לקבל חיזוק וזה מה שקיבלתי - אבל אנשים אמרו לי שאני נותנת להם כוח רק מעצם זה שהגעתי".
כעת מפנה פרנצ'סקה שאלה לדבורה. "אני זוכרת בלילה של השבעה באוקטובר שחשבתי שלעולם לא נהיה אותו הדבר. כלומר שהדור הזה יהיה תמיד שונה אחרי טראומה. שלעולם לא נראה או נחווה את החיים באותה צורה. האם לדעתך מי שלא לקח חלק בסיוע או בהתעניינות מצד יהדות התפוצות הוא עכשיו חלק נפרד בעם ישראל ולא חלק מהכלל?"
דבורה משיבה: "זה לא יכול להיות כי כולנו עם אחד, כולנו משפחה יהודית גדולה. אני חושבת שכל אחד עושה את מה שבאחריות שלו. באופן אישי אני חושבת שמאז השבעה באוטקובר ראינו הרבה יותר מכל היהודים מרחבי העולם וזה היה פשוט כל כך מיוחד. אני מקבלת שיחות מכל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה. וזה חיבוק ענק.
אני חושבת שזה מראה עד כמה בקהילות היהודיות ברחבי העולם מנסים לבטא את האהבה והתמיכה שלהם לגבי מה שקורה כאן בישראל - והייתי רוצה להחזיר בכל דרך אפשרית, גם לכל מי שמעניק את זה וגם למי שלא, לכל מי שיכול לקבל את מה שאנחנו יכולים להעניק.
אז לאן צריך כעת לקדם את היחסים בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות? פרנצ'סקה משיבה: "אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו מעצימים את מה שאנחנו עושים, איך אנחנו מקדישים וממנפים את מה שאנחנו עושים עם המאמצים שלנו לסייע לישראל, לתמוך בישראל, להעניק תמיכה נפשית לאנשים שנמצאים שם".
דבורה מוסיפה: "אני בטוחה שאת יודעת שיש המון הורים שהילדים שלהם חיילים בודדים כאן בישראל. כאן בבית שמש יש לנו כמה דירות של חיילים בודדים. רק אתמול היה מישהו שהכין עוגה ליום הולדת של אחד החיילים הבודדים. זה כל כל מיוחד לראות איך כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם מרגישות שיש פה בארץ עוד הורים והם שולחים את הילדים שלהם לבוא, לתמוך ולהילחם. אני חושבת שזה מיוחד שלכל אחד יש את הדרך שלו לתרום. אצל מישהו אחד זה דרך החייל הבודד שהבן שלהם יצא להילחם ואצל מישהו אחר זו שיחת טלפון או לשלוח ווטסאפ פעם בשבוע. וכל דרך היא ייחודית ויפה".