הרב חיים נבון, רב קהילה, סופר ומרצה, מתארח באולפן ערוץ 7 במסגרת סדרת הפודקאסטים של ערוץ 7 בשיתוף המכון למדיניות העם היהודי סביב שאלת הצורך בחוקה רזה, כזו שתתמקד בסוגיות ההכרחיות לעתיד העם.
בימים אלו הוציא הרב חיים נבון הגדה של פסח עם פירוש חדש שכתב, "בדמיך חיי". הפירוש נכתב בשנים האחרונות, ואף שהוא מתמקד בהגדה עצמה ולא באירועי השעה, ניכר שהוא נכתב מתוך התמודדות עם מצוקות ההווה ותלאותיו. קל לזהות בפירוש את סגנונו המוכר של הרב נבון, המשלב בביאורים התורניים גם תובנות מחוכמת העמים ומן ההיסטוריה הכללית. את ההגדה מלווים ציוריו של המאייר מנחם הלברשטט.
בפתח הפודקאסט נשאל הרב נבון אודות הדיון הפנימי במחנה הימין סביב השאלה אם העיסוק בשאלת גיוס החרדים אינו אלא מזימה שתכליתה להפיל את ממשלת הימין או שמא מדובר בסוגיה עניינית. הרב נבון מציין בתשובתו כי הפוליטיקה הסוערת אינה אלא הקצף שמעל פני המים בהם מתרחשים התהליכים העמוקים באמת, שכן הפוליטיקאים מיישמים מדיניות פופולארית אצל המצביעים ומה שקובע מה פופולארי אצל המצביעים הוא אותם תהליכים חברתיים עמוקים.
ברוח זו, אומר הרב נבון, סוגיית הרפורמה המשפטית היא אמנם חשובה, אך לא עד כדי כך חשובה. סוגיות דרמטיות הרבה יותר, כמו הבנייה ביהודה ושומרון והמדינה הפלשתינית, אינן זוכות להתייחסות. הסוגיה המשפטית מכונה בפיו סוגיה של פרוצדורה, כזו שניתן היה לפתור אם רק היה רצון טוב, אלא שרצון כזה איננו.
באשר לחששות ההדדיים של הימין והשמאל מעיר הרב כי בעוד חששות השמאל מבוססים על פנטזיה פרנואידית, חששות הימין מבוססים על מציאות שכבר קרתה בהתנתקות, ועם זאת דווקא חששות הימין רחוקים מכדי להתרחש בשל הנטישה הישראלית את רעיון המדינה הפלשתינית. גם מפלגות השמאל מקפידות להגדיר את עצמן כמפלגות מרכז, וזאת שלושים שנה לאחר שרעיונות השמאל היו נחלתם של רוב הציבור.
לתחושתו מקור הוויכוח בין הימין והשמאל אינו השאלה המשפטית אלא החשש של מחנה גדול שהישראליות מוגדרת מחדש כאשר הוא נותר מחוץ לדיון. לשאלת החשש של השמאל סבור הרב נבון כי תחושתם היא "שהברברים פתח", כלשונו. "תחושה היא לא אמיתית בעיניי, אבל כתחושה זה חוויה חזקה מאוד". במציאות כזו כל שינוי קטן שמבקש הימין להביא מתפרש כקש שישבור את גב הגמל ואין לוותר עליו.
הרב מציין עוד כי אם בעבר היו מחלוקות בין שני מחנות, הלאומי והאוניברסאלי, הליבראלי מול השמרני והמסורתי, הרי שהיום נראה שלא קיימים עוד מחנות, אלא כולם נמצאים איפשהו על הרצף. "נוצר איזשהו קונצנזוס ישראלי שלא היה אף פעם, בקונפליקט של לאומיות מול אוניברסליות הקונצנזוס הישראלי הוא לאומי, בקונפליקט של מסורת מול חילוניות הקונצנזוס הישראלי הוא מסורתי, ובקונפליקט של ליברליות מול שמרנות הוא דווקא ליברלי".
המציאות הזו של התקרבות המחנות מלחיצה את אנשי המחנות עצמם. זו הסיבה שמנהל בית ספר נלחץ מכך שתלמידיו שלו מקימים דוכן להנחת תפילין, וזו הסיבה שהציונות הדתית נלחצת מכך שיותר ויותר בנות מתגייסות לצה"ל. הקונצנזוס הישראלי מוביל למעשים הללו, אך הם אלה שמלחיצים את מובילי המחנות.
לטעמו של הרב נבון החשש בימין מכך שהמחנה השני, זה שהולך ומצטמצם, מבקש להפיל את ממשלתו, לשנות את המדינה ולהטמיע בה את ערכי הפרוגרס, כל החשש הזה אינו אלא כישלון בהבנת המציאות. "מה כבר יקרה אם נפתלי בנט יהיה ראש ממשלה? אני לא תומך בו אבל לא יקרו דברים טובים ולא רעים. עולם כמנהגו נוהג".
הרב מדגיש בדבריו את המציאות הקשה של מחנה השמאל שהמועמד הראוי ביותר שהוא מצליח להציב מול נציג הימין הוא מי שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, בוגר בני עקיבא חובש כיפה. "המקום שבו הוא נמצא לא לטעמי, אבל ניצחנו באירוע הזה. תראו מי המתמודדים בשני קצות הקשת הפוליטית". תחושה זו של הרב נבון מתחזקת לנוכח הימצאותם של חובשי כיפה מהציונות הדתית במפלגות שונות בקואליציה ובאופוזיציה. הוא אינו רואה את המחנה שיכול להוביל בישראל קנוניה לשינוי פרוגרסיבי, בוודאי לא "כמה זקנים שמפגינים בקפלן".
מאחר וכך, סבור הרב, ניתן ללכת לקראתם מבלי לגמד את כל הטוב שקורה סביבנו, בהתיישבות וכו', ולא להתמקד בעיסוק בזוטות כמו סגירת גלי צה"ל, בעיקר בעידן בו אחוזי האזנה לרדיו יורדים באופן תלול.
עוד מציין הרב את השינוי החברתי שמתחולל בפועל כפי שניתן לראות בהתמודדות של הדור הצעיר על מקומות במכינות הקדם צבאיות, על אף שמדובר בסדר יום תובעני, בלימוד כתבי הוגים מראשית הציונות וכיוצא באלה. התהליך קורה וכבר משפיע על המרחב הישראלי כאשר בוגרי המכינות מחוללים את השינוי. כך גם הצעירים המבקשים להתנדב ל'שומר החדש'. כל אלה מעוררים אופטימיות רבה לגבי העתיד.
שאלה נוספת לה מתייחס הרב היא שאלת האינטרס של מחנה הימין להקשיב לצד שמנגד לאחר שבידיו רוב פרלמנטרי ברור ולנוכח העובדה שכאשר הצד השני חולל מהפכות משפטיות או מדיניות הוא לא מצא לנכון לקיים שיח כלשהו, אלא קבע עובדות. אולי נכון לימין להבהיר כי זו עמדתו, כך עליו לבצע וליישם אותה ובמידה והמחנה שמנגד ישיג רוב יוכל גם הוא לנהוג באותה דרך, מה שלא יקרה לנוכח התמורות הדמוגרפיות הקיימות בישראל.
הרב מתייחס לשאלה זו ותוהה אילו הישגים הצליח מחנה הימין להשיג בגישה שכזו, כפי שבאה לידי ביטוי ברפורמה המשפטית. בסופו של יום לא עבר ולו חוק אחד ולא מונה ולו שופט אחד בסוג כזה של התנהלות.
אם כן, כיצד יכול הימין לפעול כדי לקדם את תפיסתו? הרב נבון מזכיר את מוקדי הכוח המוחזקים כיום בידי השמאל, כלכלה, אקדמיה, משפט וכו', ואת נכונותו של מחנה זה להרוס הכול כדי לבלום רפורמות בתחומים שבהם הוא חש שולט. מעבר לכך, מזכיר הרב נבון, אין למחנה הימין רצון שתהיה בחברה הישראלית קבוצה של 30 אחוזים מהעם שהיא ממורמרת ומתוסכלת. מדובר, הוא מזכיר, בקבוצה תורמת וחשובה לחברה הישראלית. "אנחנו לא רוצים שיהיו כאן מוטרפים מדאגה", הוא אומר ומציין כי מצד שני הוא אינו סבור שיש ללכת ל"פיוס בכל מחיר".
מאחר וכך, "בכל מקום שיש מישהו מהצד השני שמושיט יד, אני אומר בוא ניקח את זה. אנחנו לא אמורים להיות מפוחדים ומבוהלים. צריכה להיות לנו סבלנות לתהליכים שגם יקחו הרבה זמן. צריך לדעת שהיום אין בימין אף אחד שרוצה לוותר על מדינה דמוקרטית ואין בשמאל אף אחד שרוצה לוותר על מדינה יהודית". הבנה הדדית שכזו תביא לשינוי השיח הפנימי בישראל.