במלאת שנה לנפילתו של רס"ל במיל' בן זוסמן בקרבות ברצועת עזה, מתארח אביו צבי באולפן ערוץ 7 ומספר על ההתמודדות עם הקושי לאורך השנה הקשה ועל השבת הקרובה אותה הוא מבקש להקדיש בעולם כולו לשחרור החטופים.
"קיבלנו חיבוק ענק ממשפחה קרובה, מחברים ושכנים קרובים. שנה שהתחילה עם בשורה קשה מאוד ולאורכה אנחנו ממשיכים לחוות בשורות קשות ואתגרים קשים. אמנם עברנו תהליך, אבל כמו כולם אנחנו מרגישים עמוק בתוך הדבר עצמו, כך שקשה לנו לסכם", אומר צבי.
בשבעה, מספר צבי, קיווה לשמוע משהו שלא היה ידוע לו על בן ואכן הגיעו אליו פרטים כאלה, אך הוא מגדיר אותם כ"קטנים ולא משמעותיים". כך היה גם לאורך השנה כולה. "אני שמח לומר שהיינו בתקשורת נהדרת עם בן. לא למדנו משהו דרמטי וחשוב עליו".
עם זאת, אומר צבי, המשפחה משלימה פרטים וסיפורים והדברים מחזקים את תחושת הגאווה בו. "זה ממלא", אומר צבי ומזכיר את דברי רעייתו שאמרה על בן שחי 22 שנים מלאות, כהגדרתה. "אנחנו מרגישים את המלא הזה עם הגעגוע הבלתי נתפס".
"אנחנו נכנסים לחדר שינה שלו, רואים את הארון שלו ואיך שהוא סידר את הדברים, את המחברות שבהן הוא לימד את עצמו ערבית ואנחנו רואים איזו עבודה והתמדה. הוא שיחק טניס שולחן שישה ימים בשבוע וראה בכך משימה. התכונות הללו הן עבורנו השראה", אומר צבי ומזכיר את הקשרים החברתיים הענפים של בן, כאשר חבריו הפכו לחברי המשפחה, הם ממשיכים להגיע ולבקר, וגם זאת מתוך אותה השראה של הבן שנפל.
הוא מספר על המיזם שיתקיים בשבת הקרובה עם התמקדות מיוחדת בתפילות להשבת החטופים וקריאה לפעול להשבתם. הרעיון נולד בעקבות שיחה שקיים לפני קצת יותר משבועיים, זמן קצר לפני כניסת השבת. צבי מספר על הקושי האישי לעקוב אחרי הקריאה בתורה מאז שבן נפל, כאשר בחייו בן דווקא הקפיד לקרוא את הפרשה בעוד הוא עצמו לא הקפיד על כך בשבתות בהן התפלל בבית ולא בבית הכנסת. "מאז קשה לי לקרוא את הפרשה", הוא אומר, אך באותה שבת הוא הגיע לבית הכנסת ודפדף קדימה בחומש עד שמצא את עצמו בפרשת וישב שם זעקו אליו המילים של ראובן המגלה שאחיו יוסף כבר אינו בבור.
המילים דיברו אליו מתוך התחושה שאחינו מצויים בבור ו"עוד רגע נעלמים גם מהבור ואנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה". צבי שיתף במחשבתו את הציבור בבית הכנסת שביקש ממנו לומר כמה מילים אחרי התפילה, וכך עלתה המחשבה לקבוע את שבת פרשת וישב כשבת חטופים, ומהר מאוד המחשבה הפכה לקריאה לעוד ועוד קהילות לחבור למיזם.
"המחשבה היא ליצור מטריה שדרכה או בתוכה כל אחד יוכל בקהילה שלו להכניס את התוכן באופן מותאם לו עצמו, אבל בהקשר של השבת החטופים, כי די, הם צריכים לחזור הביתה".
בן הי"ד היה חבר ללימודים בהימלפרב של ענר שפירא והירש גולדברג ז"ל. צבי מספר על החברות שהחלה בבית הספר ונמשכה למשחקי טניס שולחן. יחד גדלו על ערכים משותפים של אהבת הארץ. בהקשר שלושת החברים מירושלים, הוא מספר על בתו המסיימת קורס מדריכות חי"ר ולפני ימים אחדים הגיעו צוערי הקורס להר הרצל, שם ביקשו ממנה לספר על אחיה סמוך לקברו. היא שיתפה בדברים שאמרה ביום ירושלים על המכנה המשותף שיש בין הירושלמים לבין עצמם, יכולת ההכלה ההדדית, תחושת הקשר להיסטוריה המשותפת והחיבור המיוחד שביניהם.
בהמשך הוא מציין כי במסגרת השבת המיוחדת תתקיים ביום שישי בעשר בבוקר גם תפילה בכותל המערבי, "אנחנו באים לשמוע גם את האבנים של הכותל, האבנים של ירושלים", הוא אומר.
על החיבור בין משפחות השכול למשפחות החטופים, מספר צבי כי בימים אלה לפני שנה התקיימה עסקת החטופים הראשונה ו"בן היה מודאג מהפסקת האש כי הוא חשש שמחבלים יוכלו להגיע חזרה לעמדות ולפגוע בחיילי צה"ל, ואכן זה מה שקרה. בן נפל בבית שטוהר קודם לכן. בשבעה, עם כל הכאב, שמחתי על מאה החטופים ששוחררו. אנחנו חברה שמקדשת את החיים, ואם יש מישהו במצוקה יש לנו חובה מוסרית ערכית יהודית וחברית לפעול למענם".
בדבריו הוא אומר שיש קשר בין משפחות השכול, כולל כאלה החושבות אחרת ממנו, וכך גם עם משפחות חטופים. "היום מרגישים יותר מבעבר שיש הבנה שהגיעה העת, וגם בתוך זה אין הסכמה למשמעות של אותה העת שהגיעה, ולכן השבת הזו. זמן קצר אחרי שיצאתי עם היוזמה ראיתי שפורום 'תקווה' יצא עם יוזמה דומה וגם היא על פרשת וישב. פניתי אליהם וביקשתי אם אפשר לפרסם את המיזם שלהם בתוך המיזם שלנו כי אנחנו פועלים ביחד, כל אחד בדרכו. השבת מנסה להכיל כמה שיותר ציבורים ששמים בראש סדר העדיפות את החזרת החטופים".
בהתייחס לתחושה הציבורית שנושא החטופים הפך גם הוא לשנוי במחלוקת פוליטית, אומר צבי כי אם יש תחושה כזו, ויש תחושה כזו, כנראה שיש דברים בגו, ועם זאת הוא רואה אנשים מפורומים שונים, גם חלוקים ביניהם, יושבים יחד ומנסים לייצר תמונה של הסכמה וטשטוש מחלוקת, שהוא אינו סבור שהוא מהלך נכון. לטעמו יש לשמר את הביחד ועם זאת לא למחוק את הפערים וההבדלים בין הגישות השונות, ומתוך כך לדעת גם מי לא מסכים.
"כולם בעד, אבל השאלה היא באיזה מקום בסדר העדיפות שמים את זה, ולדעתי אם מדינת ישראל ככלל ישימו את זה בראש סדר העדיפות נצליח. הגענו להישגים אדירים. אפשר גם להחזיר אותם. אני בטוח".