מדינת ישראל נלחמת את המלחמה הארוכה בתולדותיה. ההצלחות המרשימות של כוחות הביטחון לא יכולות לסמא את עינינו.
אנחנו עדיין במלחמה. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. כל מי שפוגע במאמץ המלחמתי מועל בתפקידו ומסכן את חיילנו לשווא. שום דבר אינו מצדיק פגיעה בלכידות האומה.
כולם יודעים שהרפורמה המשפטית של יריב לוין לא תעבור. הפרשן הפוליטי החד מתער, עמית סגל, אף הרחיק לכת וטען שמרבית ראשי הסיעות בקואליציה מתנגדים לרפורמה בעת הזאת. אז למה שוב להרגיז חלק לא קטן מהעם שלנו בהצהרות מיותרות ולא מעשיות? לא למדנו לקח מהסיבוב הראשון? למה מה שלא עבד אז יעבוד היום?
על פני הדברים יש רק תשובה אחת אפשרית לשאלה הזאת. אותם שרים מצהירים הצהרות בומבסטיות שמלבות את אש החורבן, כדי לזכות לאהדה בקרב הבוחרים שלהם. הם מסכנים ביודעין את לכידות האומה כדי לקדם את הסיכוי העתידי שלהם להיבחר. הם יודעים שבצד השמאלי הסהרורי של האומה ישנם אנשים הזויים ומסוכנים דוגמת בוגי יעלון ומרדכי קרמניצר, והם מספקים להם ביודעין דלק ותחמושת כדי להדליק את הבערה.
אל תסתתרו מאחורי האשמת הקצה השמאלי הסהרורי. הוא אכן הזוי ומסוכן. אבל אתם שותפים ואשמים בדיוק כמוהו במה שקורה. אתם שמצהירים הצהרות על חידוש הרפורמה ופיטורי היועצת המשפטית לממשלה אחראים בדיוק כמו אותם אנשים הזויים לקרע המחודש. מאות נערים שנשארו צעירים לנצח לא לימדו את הקצוות שבשמאל הסהרורי דבר, ולצערי גם לא חלקים חשובים מהימין.
טוב יעשו שרי הממשלה אם יצטרפו להתנהלותו האחראית של השר סמוטריץ' (שאין לחשוד בו בשמאלנות יתרה), וימתינו עם הרפורמה עד אחרי המלחמה, יהיה לנו מספיק זמן לריב אחרי שאבק הקרב ישקע, שום דבר לא יברח.
תפסיקו עם ההצהרות המיותרות והמתלהמות ותעצרו את העגלה לפני שיהיה מאוחר. גם במחיר של אובדן קולות ומנדטים. יש דברים חשובים יותר מהפוליטיקה הקטנטנה והעלובה הזאת.